מרצדס C קלאס, גרסת אלגנס המכונית הנמכרת ביותר של
מרצדס, ה-C קלאס, הגיעה לגיל בו מקובל בתעשיית למתוח את פניה. לרוב, מכונית מצליחה זוכה למתיחה קלה בלבד, בעיקר בחברה שמרנית כמו מרצדס, והדגם הנוכחי בהחלט נחשב כמוצלח. לכן די הופתענו כשגילינו שהגרמנים מדברים על לא פחות מ-2,000 חלקים חדשים. זהו מספר שמרמז על שינוי משמעותי ולא על מתיחה קלה. שווה פגישה נוספת עם היוקרתית הקטנה, נכון?
שיפור ויזואלי
באירוע ההשקה,
מרצדס C קלאס נראית טוב מתמיד לטעמי. כמו בעבר, גם הפעם יש שתי גרסאות עיצוב: 'אוונגארד', היפה יותר לטעמי, מגיעה עם סבכה בולטת ואגרסיבית שבמרכזה ה"כוכב" של מרצדס. השנייה היא ה'אלגנס', עם כוכב עילי וסבכה שמרנית יותר וצעקנית פחות. מתיחת הפנים הביאה יחידות תאורה עם נורות לד מלפנים, פגוש חדש עם סבכה תחתונה מודגשת וגדולה יותר (עיצוב ספורטיבי יותר באוונגארד), ופתחים רחבים יותר בשני צידי הסבכה התחתונה בתוכם פנסי חנייה צרים ביותר. מעניין שדווקא פנסים קטנים אלו, הנראים כחובקים את הכביש, מוסיפים למכונית אמירה חזקה ומוצלחת. גם האחוריים זכו לפגוש שונה ויחידות תאורה חדשות עם נורות לד, הבולטות יותר בלילה. הפרופיל, לעומת זאת, כמעט לא השתנה.
צילום: מנהל מרצדס C קלאס, גרסת אוונגארד
אבל השינוי החשוב והבולט ביותר הוא בתא הנוסעים. העיצוב האפרפר והקודר שכה אהבנו לבקר, הוחלף בתא מודרני, יפהפה ומאוורר, המשלב חומרים כמו מתכת מוברשת ועור בשני צבעים (בגרסת האוונגרד), עם לוח מחוונים חדש לחלוטין המורכב משלושה "צינורות" ניקל, הפונים אל הנהג ומשדרים אווירה ספורטיבית שלא הייתה לפני המתיחה. בולטים גם פתחי מיזוג האוויר המרכזיים, המעוצבים בצורת טרפז הממוקם בתוך כנף מתכתית. שני פתחי המיזוג הצדיים דווקא עגולים, אך משתלבים היטב עם עיצוב לוח המחוונים. באוונגארד יש גם גלגל ההגה מצופה עור עם שלושה חישורים וחלק תחתון מתכתי. בראבו. וניחשתם נכון, גם בתא הנוסעים האלגנס שמרנית יותר, עם עץ במקום מתכת, צבעים כהים ועצובים יותר וכדומה.
שיפור בצריכה ובבטיחות
מרצדס מצהירה על שיפור משמעותי בהספקי המנועים ועל ירידה בתצרוכת הדלק. כך למשל מנוע ה-V6 בנפח 3.5 ליטר, מספק 306 כ"ס ויאיץ אתכם מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך שש שניות, אבל צורך 31% פחות דלק מקודמו (14.7 ק"מ לליטר משולב). למנוע זה, כמו מנוע הבנזין הקטן (1.8 ליטר טורבו), מציג הזרקת דלק ישירה ומערכת עצור-סע יעילה ושקטה. תצרוכת הדלק הושגה בין היתר על-ידי שימוש באלומיניום שחסך משקל, למשל במכסה המנוע.
המשפחתית של מרצדס זכתה בשלל מערכות בטיחות חדשות, שהוצעו בעבר רק בדגמים יקרים יותר. בהן מערכת לזיהוי עייפות שמזהירה את הנהג מפני הירדמות, התרעה בפני סטייה מנתיב (מערכת שגם מחזירה את הרכב למרכז הנתיב אם הנהג מתעלם) ומערכת למניעת התנגשות ברכב הנוסע במקביל. גם אבזור המותרות שודרג, וכעת ניתן גם לגלוש באינטרנט כל זמן שהרכב במצב עמידה.
צילום: מנהל במסגרת הזמן הקצר יחסית, נהגתי בשתי גרסאות בנזין: C200 (מנוע ארבעה צילינדרים מוגדש) וב-C350, שתיהן עם תיבת שבעה הילוכים אוטומטית. כבישי האי טנריף הציבו בפנינו רוב הזמן כבישים הרריים, מפותלים וצרים, חלקם סלול ברמה כה נמוכה עד שכבישי ישראל נראים לידם כאוטובאן גרמני.
ובתנאים אלה, הופתעתי לטובה.
מרצדס C קלאס המחודשת הצליחה לגהץ ולהעלים את פגעי הכביש בצורה מאוד משכנעת, ובו בעת התנהגה מצוין גם בכבישים מפותלים וקשים יותר לנהיגה. משקל החרטום הקל ב-C200 מסייע לתחושת זריזות בתגובת החרטום בפניות, ב-V6 התגובה מעט איטית יותר. אבל בסופו של יום אהבתי יותר את הגרסה החזקה בשל הכוח המתפרץ והצליל הנהדר של המנוע. הבלמים נושכים ואמינים ביותר, ולהיגוי משקל מצוין ומשוב שכבר כמעט ואינו בנמצא במכוניות מודרניות. באחד הקטעים, כביש הררי, מפותל ופנוי, הצלחתי להיכנס להרמוניה מלאה בין הכביש, המכונית והמהירות. הרמוניה שניתן להשיג רק במכונית עם שלדה משובחת.
בחגיגה פגמו במעט ידית ההפעלה של מערכת בקרת השיוט, ממוקמת כמקובל (וכמעצבן) במרצדס מעל לידית האיתות, וכך לא פעם במקום לאותת הפעלתי את בקרת השיוט. ההתעקשות של מרצדס לדבוק בסידור זה מתמיהה. תלונה נוספת מופנית לתיבת ההילוכים האוטומטית, שאמנם מעלה הילוכים בצורה חלקה כמשי, אולם לעיתים בעת הורדת הילוכים מתמהמהת קלות. במצב ידנית כמובן שהבעיה לא קיימת וגם ביומיום רובנו לא נשים לכך לב, אבל בנהיגה ספורטיבית במצב האוטומטי יש מה לשפר.
צילום: מנהל
מכונית הסדאן הקטנה ביותר של מרצדס מקבלת את כל התופינים שנשמרו עד עתה למכוניות היקרות יותר, כולל מערכות בטיחות מהשורה הראשונה. היא מוסיפה לכך עיצוב נאה מבעבר, יכולת כביש וניהוג מצויינים ומנועים חזקים וחסכוניים.
ה-C קלאס של מרצדס היא מכונית טובה, נוחה ומהנה מתמיד. אנחנו כבר לא יכולים לחכות למבחן המשווה מול המתחרות.
