בשלב הזה גולשינו היותר-ותיקים אמורים לדעת שיש לנו חולשה למכוניות מתוצרת אוסטרליה. החטיבות האוסטרליות של פורד וג'נרל מוטורס שמרו אמונים באופן מעורר הערכה לתצורה שעליה נבנתה המסורת האמריקאית והמשיכו לייצר מכוניות נוסעים עם מנועי V8 והנעה אחורית גם כאשר יצרני ארה^ב עברו ל-V6 והנעה קדמית, רחמנא לצלן – ולמעשה, באופן אירוני, כיום דווקא האמריקנים הם
ששואבים השראה ומשתמשים
בבסיס אוסטרלי עבור מכוניות הקו-החדש שלהן, שמחזירות את ההנעה למקום בו היא צריכה להיות (מאחור, אם לא היה ברור עד עכשיו מהן ההעדפות שלנו).
על כל פנים, בשבוע האחרון היה זה תורה של פורד-אוסטרליה לחמם לנו את הלב. מוקדם יותר השנה, בפברואר, השיקה פורד את הדור החדש – FG – של הפלקון, מכונית הנוסעים הגדולה המיוצרת באוסטרליה עבור השוק המקומי. בשבוע שעבר הושק הטנדר הדו-מושבי המסורתי, ה-Ute, המבוסס על הפלקון FG החדשה – ואתמול הוצגו המכוניות אשר באמת גורמות לנו לרצות להגר לאוסטרליה: גרסאות FPV חדשות של סדרת הפלקון. FPV – קיצור של Ford Performance Vehicles – היא המקבילה אצל פורד-אוסטרליה לחטיבת HSV של הולדן (ול-AMG של מרצדס או M של ב.מ.וו, כמובן), ומאחוריה עבר ארוך ועשיר של גרסאות ביצועים. הפלקון הרגילה, בין אם בגרסת סדאן או בגרסת Ute, מוצעת עם שלושה מנועים: 4.0 ל' 6 ציל' טורי (!), אותו מנוע עם הגדשת טורבו, ו-V8 בנפח 5.4 ל' המכונה ^בוס^, זהה בבסיסו למנוע הקיים במוסטנג האמריקנית. FPV משתמשת בשניים מהמנועים הללו עבור גרסותיה החמות, הן של הסדאן והן של היוט. מנוע ה-4.0 ל' טורבו מקבל טיפול המעלה את ההספק מ-367 ל-422 כ^ס ב-5,500 סל^ד, בצירוף מומנט של 57.7 קג^מ שמתקבל כבר ב-1,950 סל^ד ושומר על ערכו עד 5,200 סל^ד. לאלו שמעדיפים ביצועים בעלי אופי מסורתי יותר מוצע מנוע הבוס לאחר טיפול שמעלה את הספקו מ-394 ל-428 כ^ס, המושגים בסל^ד גבוה יותר, 6,500. בהעדר טורבו המומנט כאן מעט נמוך יותר, רק (...) 56.2 קג^מ. מנוע זה זוכה לכינוי ^בוס 315^, על שם הספקו לפי השיטה המקובלת באוסטרליה, בקילוואט. שני המנועים מוצעים עם תיבה אוטומטית 6 הילוכים, או ידנית 6 הילוכים. כל הגרסאות זוכות לחישוקי ^19 עם צמיגי 245/35, כאשר דיפרנציאל מוגבל החלקה מסייע להורדת הכוח לכביש; מיותר לציין שהמיתלים מקבלים רכיבים וכיול שונה, תא הנוסעים ספורטיבי למהדרין, ואת העיצוב אתם יכולים לראות בעצמכם.
הכינויים בהם משתמשת FPV לא השתנו. גרסאות ה-6 ציל' טורבו של הסדאן והיוט מכונות F6; גרסאות ה-V8 של הסדאן מכונות GT, GT-P או GT-E. מבחינה מכנית, ההבדלים היחידים בין ה-GT לשתי האחרות הן בתחום הבלמים: בכל מקרה ברמבמו מספקת את הרכיבים, אך ה-GT-P וה-GT-E מקבלות בלמי 'פרימיום' משודרגים עם קליפרים בעלי 6 בוכנות במקום 4 מלפנים. שאר ההבדלים הם בתחום הקוסמטיקה או והאבזור, כאשר ה-GT-E היא הגרסה האלגנטית והמהודרת ביותר. ה-Ute עם מנועי ה'בוס 315' מקבל כינויים קרביים יותר, כמו בעבר: Pursuit (מרדף) ו-Super Pursuit. גם כאן ההבדלים המכניים הם בתחום הבלימה בלבד.
פורד אינה מפרסמת נתוני ביצועים, אבל אנו מנחשים שלא תהיה לנו סיבה להתלונן (פרט לכך שאין גרסאות עם הגה שמאלי, למרבה הצער). אנו כן יכולים לספר לכם כי המחירים לצרכן מתחילים ב-58,000 דולר אוסטרלי עבור היוט ו-66,000 דולר עבור הסדאן. בשקלים זה יוצא ^ממש גרושים^ ו^לאכול את הלב^.
