מזה מספר שנים שמירוץ הביצועים של יצרניות גרמניה הפך לטירוף-מערכות מוחלט. מכוניות נוסעים תמימות למראה המחביאות שרירים משורגים להפליא תחת תחפושת חיצונית אלגנטית, הספקים של 500 כ"ס ויותר – מרצדס, ב.מ.וו ובמידה פחותה אודי הפכו את הסדאן החמה לאומנות, עם ניצוץ של טירוף בעיניים. אפילו האמריקנים מוצאים עצמם נגררים אחרי חטיבות AMG, קוואטרו ו-M הגרמניות, עם גרסאות לוהטות לדגמי סדאן של קדילאק וקרייזלר.
אופל היום לא בעסק, למרות שיש לה גרסאות OPC ספורטיביות. אבל פעם, תאמינו או לא, אופל החזיקה בתואר "הסדאן המהירה ביותר בעולם" – וזה לא היה כל-כך מזמן. בסוף שנות ה-80 החליטה GM שהיא זקוקה לספינת-דגל ספורטיבית באירופה. לאופל דאז לא היתה חטיבה ספורטיבית משלה ולכן גויסה למשימה לוטוס, שאז היתה גם היא בבעלות GM. אנשי לוטוס הועמדו בפני לוח זמנים קצר ביותר, ופעלו בלחץ כבד כדי להכין את המכונית להשקה בתערוכת פרנקפורט 1989. כבסיס שימשה האופל אומגה (או, בגרסה הבריטית, ווקסהול קרלטון). מנוע השישה-צילינדרים הטורי בנפח 3.0 ל' הוגדל ל-3.6 ל', וראש המנוע המקורי עם 12 שסתומים הוחלף בחדש עם 24 שסתומים. שני מגדשי טורבו סייעו להרים את ההספק ל-377 כ"ס – נתון אסטרונומי לאותם ימים: לשם השוואה, הב.מ.וו M5 דאז הסתפקה ב-315 כ"ס. מרשים עוד יותר היה המומנט: לא פחות מ-58 קג"מ! תפוקה שכזו חייבה כמובן גם שדרוג מערכת הקירור, ותא המנוע התמלא ברידאטור ענק ממדים. תיבת ZF ידנית עם שישה הילוכים שנלקחה מהשברולט קורבט – היחידה בהיצע של GM שיכלה לעמוד במומנט המפלצתי – השלימה את יחידת ההנעה.
התוצאה היתה מעל ומעבר לציפיות של GM: תאוצה ל-100 קמ"ש בקצת מעל 5 שניות – שניה מהר יותר מה-M5 המוזכרת לעיל! ומהירות מירבית של 283 קמ"ש. לפתע היתה לאופל מכונית הסדאן המהירה ביותר בעולם בייצור סדרתי. היא היתה מהירה לא רק בקו ישר: אנשי לוטוס טיפלו גם בשאר מרכיבי המכונית: המיתלים שודרגו כולל מיתלה אחורי רב-חיבורי מפיתוח עצמי של לוטוס, בלמי-ענק מאווררים דאגו לעצירה, חישוקי "18 עם צמיגים תואמים סיפקו את האחיזה – ובלוטוס כמו בלוטוס, המלאכה נעשתה עד הסוף. התנהגות הכביש זכתה לשבחים מכל עבר ולא פיגרה אחר ביצועי המנוע.
האופל הלוהטת זכתה לכינוי 'לוטוס אומגה', ואצל ווקסהול בבריטניה – לוטוס קרלטון. היה זה הזאב האולטימטיבי בעור כבש. הייצור החל ב-1990, כאשר GM תכננה לייצר רק 1,100 יחידות. אילו היתה מכונית מקבילה יוצאת היום, יתכן והסיפור היה שונה – אבל אז התזמון לא היה מוצלח, בימי מלחמת המפרץ ומשבר הדלק שבעקבותיה. זו בהחלט לא היתה תקופה טובה למכוניות-ביצועים יקרות וזוללות-דלק. עד הפסקת הייצור ב-1992 נמכרו רק 950 מכוניות, כשליש מהן כווקסהול עם הגה ימני, כולן באותו צבע – ירוק כהה סולידי. על פי כל אמת-מידה, מכונית נדירה, מוערכת ורבת-יכולת זו היתה אמורה להפוך לפריט-אספנים מבוקש, אך לא כך המצב. כיום תדרשו לשלם 30,000 אירו עבור לוטוס-אומגה במצב חדש, כ-15,000 אירו עבור מכונית במצב טוב והרבה פחות מכך עבור מכונית טעונה טיפול. כסף קטן לסדאן עם החומת של לוטוס שיכלה בזמנה לגבור על רוב מכוניות-הספורט הטהורות בנות זמנה – ושיכולה להשאיר מאחוריה את רוב המכוניות הנמכרות בישראל, גם היום.
דבר אחד בטוח: לאופל לא תזיק כיום זריקת-ויאגרה תדמיתית כמו הלוטוס אומגה.
