ארגון המכוניות הגרמני הענק ADAC פרסם נתונים מאלפים אודות אמינות מכוניות בכבישי גרמניה. הנתונים מתבססים אך ורק על ^התקעויות^ – קריאות לחילוץ שקיבל הארגון (המפעיל שירות תיקוני דרך רחב היקף). במלים אחרות, מדובר רק על תקלות משמעותיות, כאלו שמנעו מהרכב להמשיך לנסוע. כדי לקבל מושג על היקף הנתונים, מדובר ב-1.96 מיליון תיקוני דרך שבוצעו במהלך 2005. ללא ספק בסיס מידע המאפשר הסקת מסקנות של ממש. יש להדגיש כי המספר הזה אינו כולל סיוע כמו החלפת צמיג, חילוץ מפתחות שננעלו ברכב, סוללה שהתרוקנה וכן הלאה, בעיות אשר לא נכנסו לסטטיסטיקה. בסך הכל קיבל הארגון כ-3.7 מיליון קריאות לסיוע חירום ב-2005, דהיינו קריאה כל 8 שניות (!) בממוצע, וניידות החירום שלו כיסו 57 מיליון קילומטרים.
בטבלה משמאל מופיעים נתונים למכוניות מדגמי 2000 עד 2005 שטופלו במהלך 2005. כפי שניתן לראות, בטבלה חסרים דגמים רבים, זאת מאחר ולצורך שמירה על דיוק סטטיסטי נדרש מינימום של 7,500 מכוניות מאותו דגם שהיו בעלות רישוי בתוקף באותה שנה, ושלפחות בשנה אחת נמכרו 10,000 מכוניות חדשות מאותו דגם. לכן לא מופיעות כלל מכוניות אלפא-רומיאו או פורשה בטבלה, ומבין מכוניות-הפאר רק המרצדס S-קלאס עברה את אחוז החסימה.
המספרים המופיעים הם מספר הקריאות לחילוץ ל-1,000 כלי רכב. המכוניות מחולקות לשבע קטגוריות, ומאחר והטבלה בגרמנית והשמות הנהוגים שם שונים מאצלנו, להלן התרגום לפי המקובל בישראל: קטנות (מיני וסופרמיני), משפחתיות, משפחתיות גדולות, סלון/פאר, ספורט/קבריולה, פנאי/שטח, ומיניואנים. הדירוג בכל קטגוריה נקבע על פי שקלול המיקום היחסי בכל שנת דגם, ולא על פי ממוצע מספר התקלות – זאת מאחר ולא כל המכוניות זכו לדירוג בכל שנת דגם. למשל, המאזדה פרמסי לא מדורגת ב-2005 אך עדיין דורגה ראשונה בקבוצתה, בשל תוצאותיה בשאר השנים. בכל שנת-דגם סומנו המכוניות בצבעים לפי מיקומן היחסי (הכללי, ללא קשר לקטגוריה) באותה שנה. הטובות ביותר מסומנות בירוק כהה, לאחר מכן ירוק בהיר, צהוב, כתום ואדום. חשוב להדגיש כי מאחר וסוגי מכוניות שונים זוכים לשימוש שונה, אין טעם להשוות בין מכוניות שאינן משתייכות לאותה קטגוריה; למשל, מכוניות סלון ופאר נרכשות בגרמניה בדרך-כלל לצורך כיסוי מרחקים גדולים באוטובאנים, ואילו מכוניות סופרמיני עוברות שימוש עירוני בעיקרו. זו בדיוק הסיבה לכך שמספר ההתקעויות של המכוניות הגדולות והיוקרתיות גבוה משמעותית משל כל קטגוריה אחרת – אף לא אחת מהן ממוקמת גבוה מספיק באף אחת מהשנים כדי לזכות בצבע ירוק כהה.
שלא במפתיע, מכוניות גרמניות ויפניות גרפו את כל המקומות הראשונים. אודי נטלה שני מקומות ראשונים, עם ה-A2 בקטגוריית הסופרמיני (והתוצאה המשוקללת הטובה ביותר בין כל המכוניות) וה-A6 בסלון/פאר; ה-A3 דורגה רביעית בין המשפחתיות, וה-A4 שלישית במשפחתיות הגדולות. ב.מ.וו נטלה את המקום הראשון בקטגוריית הספורט/קבריולה עם סדרה 3 הפתוחה, מקום שני בקטגוריה הקטנה עם המיני, שני במשפחתיות עם סדרה 3, ושלישי ברכבי הפנאי עם ה-X5 (אם כי שם מדובר בקטגוריה מעוטת-משתתפים: רק ארבעה דגמים). מרצדס רשמה הישגים מעורבים: מקום ראשון ל-C-קלאס במשפחתיות הגדולות, שני ושלישי ל-S-קלאס ול-E-קלאס בקטגוריית סלון/פאר, שני ושלישי ל-SLK ול-CLK בין ארבעת המדורגות בקטגורית ספורט/קבריולה, שני ל-M-קלאס בין רכבי הפנאי – אבל רק שישי ל-A-קלאס בקבוצתה, ואילו הויטו/ויאנו דורגה הרחק מאחור בקטגוריית המיניואנים, עם סט תוצאות גרוע במיוחד. להגנתה ניתן אולי לציין כי מדובר בואן המשמש להסעות ארוכות, אך לויטו יצא שם רע גם אצלנו. אופל היא בהחלט הגרועה בין הגרמניות: רק המריבה (מקום רביעי במיניואנים) והקורסה (שישית בקטנות) השיגו תוצאות סבירות. הזפירה ממוקמת במקום 7 מ-10, האסטרה דורגה 12 מ-17, הוקטרה 10 מ-12, והסיגנום והאומגה אחרונות בקבוצתן. האומגה השיגה תוצאות גרועות במיוחד: פעמיים דגל אדום ופעם אחת כתום בשלוש השנים בהן היא מדורגת. לקט התוצאות שלה הוא הגרוע ביותר בין כל המכוניות המופיעות.
בין היפניות, שימו לב, מאזדה היא המותג המוביל, לאחר שהשיגה שני מקומות ראשונים: הפרמסי, כאמור, והלאנטיס (המכונה שם 323). המאזדה6 רביעית בקבוצתה, ורק המאזדה2 מקלקלת לאחר שדורגה 22 מ-24 בקטגוריה הקטנה (וזה מעניין מאחר והיא זהה מכנית לפורד פייסטה, שדורגה תשיעית באותה קטגוריה). להונדה יש רק שני דגמים בסקר, ג'ז וסיוויק, ושניהם מדורגים גבוה במקום השלישי בקבוצתן. בהעדר דגמים נוספים שאינם נפוצים מספיק בגרמניה קשה להסיק מסקנות לגבי הונדה כמותג. טויוטה נטלה מקום ראשון אחד עם הראב4, אך יתר הדגמים מאכזבים מעט: מקום רביעי ליאריס, שישי לקורולה ושישי לאוונסיס. ניסאן נשרכת מאחור בין היפניות: מקום 13 מ-24 למיקרה, 11 מ-17 לאלמרה, 9 מ-12 לפרימרה, רביעי ואחרון ל-X-טרייל (אך כאן יש להבהיר כי הפערים בין כל ארבעת רכבי הפנאי שבסקר קטנים, וכולם הפגינו אמינות טובה).
מכוניות צרפתיות – שוב, שלא במפתיע – הרבו להתקע יותר מהאחרות (לאיטליה כמעט אין ייצוג כך שלא יהיה זה נכון להתייחס לתוצרת איטלקית ככלל, אך שלושת הדגמים היחידים מארץ המגף – פיאט סייצ'נטו, פונטו וסטילו – דורגו נמוך מאד). מכוניות רנו הן הגרועות ביותר: מתוך חמישה דגמים בלבד בטבלה כולה שזכו לכבוד המפוקפק של סימון אדום, שלושה הם מתוצרת רנו. הטווינגו, שהיא מכונית פשוטה עם מנוע דור קודם, היא היחידה שהצליחה להתברג למחצית העליונה בקבוצתה. הקליאו דורגה במקום 18 מ-24 בקטגוריית הסופרמיני; המגאן והקנגו מדורגות 14 ו-15 מתוך 17 בקטגוריה המשפחתית, הלגונה אחרונה במשפחתיות הגדולות, והסניק במקום 8 מ-10 בין המיניואנים. מצבה של סיטרואן מעט יותר טוב: מקום 10 מ-24 לסקסו,אבל רק 21 מ-24 ל-C3 שירשה אותה, 9 מ-17 לקסארה, 16 מ-17 לברלינגו. לפיז'ו שלושה דגמים ברשימה: 206 במקום 13 מ-24 בקבוצה, 307 עם מקום 13 מ-17, ו-206CC אחרונה מתוך הארבע בקטגוריית ספורט/פתוחות.
הנתונים מראים עוד מספר תופעות מעניינות. חלק מהמכוניות מזדקנות טוב יותר מאחרות. הדבר בולט במיוחד אצל פורד וטויוטה: הפורד קא, למשל, היא הגרועה ביותר בקטגוריה הקטנה בשנות הדגם 2005 ו-2004 – אך מכאן ואילך שומרת על ממוצע קבוע, כאשר בשנת הדגם 2002 היא הטובה מכולן (!) וב-2001 ו-2000 היא מדרגת שניה. ואילו דגמי 2005 של הטויוטה יאריס, למשל, לא הצטיינו במיוחד, עם שיעור תקיעות גבוה פי שלושה משל מובילת הקטגוריה, ה-A2. אבל ככל שהולכים אחורה בשנים משתפר מצבה של היאריס, ודגמי 2000 הם כבר הטובים ביותר בין כל המכוניות הקטנות מאותה שנה (ולמעשה בין כל המכוניות מכל הסוגים). מכוניות סמארט, לעומת זאת, הן הטובות מכולן בשנתן הראשונה על הכביש, אבל עם השנים מצבן מחמיר משמעותית. שיעור התקלות של דגמי 2004 גבוה פי 5 משל דגמי 2005, ושל דגמי 2003 – פי שלושה משל דגמי 2004. הסיטרואן קסארה היא המשפחתית הטובה ביותר כדגם 2005, עם כמחצית מספר ההתקעויות משל הבאות אחריה – אבל עם השנים הולכת ומאבדת גובה.
לאלו מכן הנוהגים במכוניות-ליסינג נספר כי היונדאי גטס מדורגת אחרונה מכולן בקטגוריה הקטנה, אך לשבחה יאמר כי אין הבדל משמעותי ברמת התקלות בשלושת שנות הדגם בהן היא מופיעה.
נציין עוד כי הסיבה השכיחה ביותר להתקעות – כ-35% מהמקרים – היתה תקלת חשמל.
