ל-C3 תמיד היה קלף מנצח ברור אחד ויחיד - עיצוב עגלגל שימשיך להעלות חיוכים גם בעוד עשר שנים. מתיחת הפנים שעברה המכונית בשנת 06' לא פגעה בעיצוב הנאה, והשינויים החיצוניים מינוריים בלבד. בפנים ניכרים סימני המתיחה באמצעות מספר משטחים שעברו עדכון בצורה ובתחושה, וכן הרבה פלסטיק כסוף מסביב לקונסולה המרכזית ולפתחי המיזוג (ששינו צורתם גם כן). מלבד אלו ממשיכה ה-C3 להציע תא נוסעים נעים למראה, עם פלסטיקים במגוון מרקמים וצבעים, דיפוני בד על הדלתות ואיכות הרכבה טובה בהרבה מהזכור לנו משנים עברו (עם זאת, מגע הפלסטיקים עדיין קשיח מדי לטעמנו). מצד שני, רשימת האבזור של ה-C3 הצטמקה קשות בשנים האחרונות, ולא כוללת יותר את חישני החניה, האור והגשם, כיוון המושב לגובה, בקרת האקלים ומערכת השמע המקורית שהופיעו בעבר.
התמקמות
אם במראה התא קיבלה ה-C3 ציון לשבח, בתחום הפרקטיות היא נופלת. תנוחת הנהיגה גבוהה מאוד ולהגה לא ניתן למצוא זווית נוחה מבלי שיסתיר חצי מלוח המחוונים. המושבים לא נוחים (אם כי לא לכל הבוחנים הם הפריעו באותה מידה) והארגונומיה לקויה – מנוף האיתות דורש כוח מוגזם, מתגי תפעול החלונות ממוקמים בצורה לא נוחה ויש עוד מספר תקלות בהנדסת האנוש שהיו יכולות להימנע בתכנון מדוקדק יותר. גם בתחום המרווח לא נרשמת הצלחה אך גם לא כשלון. המרווח לברכיים מאחור בינוני בלבד, אבל מרחב הראש מרשים בהחלט. באשר לתא המטען, הוא סביר בנפחו אך סף ההטענה שלו גבוה מדי.

במרעה העירוני
עברו-חלפו להם ימי הקסם של המתלים הצרפתיים. בתוך העיר ה-C3 מציגה אופי קשוח שמתרסק על בורות ורוקד על שיבושים במהירות נמוכה, אבל הולך ומשתפר ככל שעולה המהירות; ההתמצאות בעיר קלה בזכות שדה ראיה טוב הנובע מקורות ה-A המעוגלות, אבל הזריזות בכרך נפגעת מרדיוס סיבוב גדול מדי.
בתחום הביצועים העירוניים נדרשת פאוזה קטנה להסברים: לפני מתיחת הפנים נמכרה רק גרסת ה-1.4 ל' עם תיבת ההילוכים האוטומטית AL4 הידועה (לטוב או לרע, תלוי את מי שואלים). גרסת ה-1.6 ל' הגיעה בשילוב עם תיבה רובוטית בשם סנסודרייב, אשר לא הותירה עלינו רושם חיובי במיוחד. כעת משודכת ה-AL4 אל המנוע הגדול ושאר הגרסאות (כולל גרסת הדיזל) נמחקו מחלונות הראווה. גם ניסיוננו עם ה-AL4 לא תמיד היה חיובי במיוחד, ולכן במקרה זה הופתענו לגלות תיבה העובדת ברוב הזמן באופן משביע רצון, גם אם מעט איטי, כמעט ללא מוזרויות לא ברורות או התקפי אופי עקשניים. לחיצה בריאה על דוושת התאוצה תנפק, תמיד, הורדת הילוך מיידית והנטייה לדבוק בהילוך הנמוך בגמר התאוצה נעלמה לה, ברוב המקרים. יש לציין כי בעת קריאת מלוא ההספק אל הדגל נוצרת בתא הנוסעים של ה-C3 תהודה ההופכת את הרעש לבלתי נסבל.

בעולם של הגדולים
עם היציאה לכביש הפתוח ממשיכה ה-C3 לא להרשים מספיק. למרות מתלים שנותנים איכות ספיגה טובה למדי ברוב המצבים, היא סובלת מתחושה "עסוקה" מדי. אל תנוחת הנהיגה והמושבים שהפריעו כבר בעיר מתווספים גם רעשי רוח שמתחילים להרים ראש החל מאזור 100 קמ"ש, והולכים ומתחזקים במהירות עם העמקת הפלישה אל תחומי הקנס. עם ההגעה לכביש המפותל מתברר כי ה-C3 מציעה התנהגות בוגרת למדי. רמת האחיזה גבוהה (גם בזכות צמיגים האופצינלים הרחבים 195/60-15) והמתלים טובים בעומס, אבל לחובתה נרשמים מושבים חסרי תמיכה, הגה ובלמים עמומים, רעש מנוע מוגזם ותנוחת ישיבה גבוהה המעצימה את תחושת הגלגול בפניות והשקיעה בבלימה. בסעיף הביצועים מציעה ה-C3 כוח זמין בכל מצב, ללא חורים משמעותיים ביחסי ההעברה, וביצועים המאפשרים עקיפות בטוחות והשתלבות זריזה בתנועה. אולם כדאי לשים לב – ניצול פוטנציאל הביצועים יעלה לכם כסף, כאשר צריכת הדלק בימי המבחן המאומצים עמדה על 7.5 ק"מ לליטר.

בשורה התחתונה
ה-C3 המתוחה מציעה את אותו עיצוב משובב נפש, עם יחידת הנעה טובה מבעבר ומוצלחת בזכות עצמה. בדרך היא מאבדת אבזור רב, ומאכזבת במיוחד בחוסר ההתקדמות בתחום הבטיחות החשוב – שתי כריות אוויר בלבד, ללא בקרת יציבות. מלבד אלו היא נותרה פחות-או-יותר אותה הגברת – לא נוחה בעיר ולא מספיק נינוחה מחוץ לעיר. מרחב הפנים לא מרשים ביחס להתקדמות הקטגוריה ותנוחת הנהיגה עדיין מוזרה. כנראה שסיטרואן הבינה את הבעיה גם בעצמה – ההתמקדות בדגם יחיד עם רמת גימור אחידה מצביעה על הכרה מסוימת של היבואן בבעיית התחרותיות של הסופר-מיני הותיקה שלו כאשר כיום יש ל-C3 מתחרות שגם מציעות יותר וגם עושות זאת במחיר נמוך יותר.