תנאי השוק המקומיים אומרים שלא בכל יום נוחתת בארץ קומפקטית חמימה. אבל, כאשר מגיעות שתיים ביחד, אחת מהן עתירת כתרים, וכאשר היבואן מדבר על הקמת חטיבת ספורט, בעוד כל הקולגות שלו עומדים בתור לקבלת פתור מהתחום, זו בהחלט סיבה למסיבה.
ולכן, בניגוד להרגלנו, החלטנו לספר לכם על הרשמים הראשונים מהמגאן והקליאו למרות שמדובר למעשה בהכרות קצרה ושהמסלול המשמים שבחר היבואן היה מתאים יותר להובלת פועלים ברנו מאסטר.
הגוון השחור קצת מסתיר את התוספות הלוהטות שמוסיפות מעט פלפל למראה האפרפר של הקליאו. ועדיין היא מספיק בולטת. פתיחת הדלת (אוהו כמה שהיא כבדה) מבהירה שהיא פשוטה מדי. אמנם קו הסימון בקצה גלגל ההגה, ודוושות האלומיניום מספרות על היומרה אך מי שהתרגל לראות בגרסאות הספורט גם פסגה מבחינת אבזור, יתאכזב. אין גג נפתח שהפך חובה בגרסאות כאלה, או מושבים מדופני אלקנטרה או עור (כמו שהיה לדור הקודם בארץ), או אף בקרת אקלים. אפילו ההגה מתכוון רק לגובה. זה לא שהיא נראית "מופשטת למירוצים". הרושם קצת סתמי.
לחיצה על המצערת מעירה מנוע שאוהב לחיות למעלה (הרבה יותר למעלה), ומייצר שם גם צליל שאינו משתמע לשתי פנים. הוא חי שם כל כך טוב, ומגיע לשיאו ב-7,250 סל"ד עד שמפתה מאוד לנשק למנתק ההצתה (שנמצא קצת לפני הקו האדום ב-7,500). ולכן רנו שמרו על הסימון הירוק בלוח המחוונים שמורה להעלות הילוך (מישהו באמת יביט ב-7,500 סל"ד?).
אבל ההתחלה קצת פחות מרשימה. בסל"ד מאוד נמוך המנוע אנמי ורק מאיזור ה-3,000 הוא מתחיל לחיות ממש, וההתעוררות מתבצעת סביב ה-5,000 סל"ד. איכשהו לפחות בהיכרות הראשונית התחושה אינה תזזיתית כמו שרומזים הנתונים. אולי זה קשור למנוע המאוד זורם והמעודן מבעבר, ואולי הוא עוד לא נפתח...
ובפניות? לא היו לנו הרבה אבל נראה שברנו הצליחו להוציא מההגה החשמלי משקל ודיוק נכונים ואפילו קצת משוב. גם במעט שעברנו קל לראות תגובה חדה להפניה או להרפיה מהמצערת. הקליאו מהדקת קו בשמחה, ואפילו נותנת לך לרקד מעט לפני שבקרת היציבות נכנסת לפעולה. הפרוגרסיביות והזרימה הכללית אומרת שהופעות בקרת היציבות אינן רבות.
בצבע אדום, ועם מרכב השלוש דלתות המגאן הספורטיבית נראית נהדר, בייחוד כאשר מאחור צמד מפלטים שבוקע ממרכז הפגוש/ספוילר. אבל מבפנים היא לוקה באותו מראה פשוט וקודר, כאשר גם כאן הבד השחור של מושבי הספורט אינו תורם.
רנו לא ניצלו את לחצן ההתנעה כדי ליצור אווירה ספורטיבית אבל הוא מעיר יחידה מוגדשת, חזקה (225 כ"ס לעומת 197 בקליאו), שופעת מומנט ובעלת אופי שונה מזה של הקליאו. בתנאי היום-יום קל בהרבה לייצר עימה קצב מהיר. הרבה יותר מהיר. לא צריך לטפס לסל"ד גבוה וזמינות הכוח טובה בכל מצב. רוצים את זה במספרים? שיא ההספק מושג ב-5,500 סל"ד והמומנט (30.6 קג"מ) זמין כבר מ-3,000 סל"ד (21.9 קג"מ ב-5,500 בקליאו).
המגאן גם נוחה יותר משמעותית, ומרגישה יציבה יותר ברגע הראשון (פשוט כי היא לא מספרת על כל קפל). אבל האם היא מהנה יותר? בוודאי שלא.
כבר מהזינוק מתברר הבדל מהותי כאשר המגאן שופעת הקג"מ מכניעה ללא תנאי את אחיזת הצמיגים הקדמיים, והופכת את תאורת ההתראה של בקרת היציבות למשהו קבוע. ההגה שלה קל, מלאכותי ואינו מדויק, וכאשר הצלחנו למצוא נחש אספלט מתעקל גילינו חרטום שאץ להרחיב קו באופן בוטה תחת עומס, שלדה רכה שנעה יותר לצדדים, ובקרת יציבות שלא מפסיקה לעבוד (תרתי משמע – היא בלתי ניתנת לניתוק). אז הרשמים הראשונים אומרים שהמגאן נעימה, אבל הקליאו מאוד מהנה ושהטבלה כנראה אינה משקרת. הקליאו היא אחת היקרות בקבוצתה עם תג מחיר של 170,000 שקלים, המגאן עם 190,000 שקלים היא מהזולות.
אבל חכו. את הסיפור האמיתי והמלא של השתיים נספר בקרוב בגליון אוטו, צפו להפתעות...