עולם מכוניות הסלון והפאר נשלט כיום כמעט לחלוטין על-ידי מותגי היוקרה; לא שזה היה המצב תמיד, אבל זה מה שקרה בעשרים-שלושים השנים האחרונות. מצד שני, עולם הדגמים של אותם מותגי יוקרה, כלל רק מכוניות נוסעים ודגמי ספורט; ולא שזה המצב כעת, למעשה הוא משתנה בעשרים השנים האחרונות.
סלון, פאר – ופנאידגמי הסלון והפאר של יצרני היוקרה הם הטובים מבין מכוניות הנוסעים, מביאים את המפרט, הביצוע, היכולת וההידור לרמתם הגבוהה ביותר. כיום יש בקטגוריות האלה דגמים מעולים – ולא מעט שהם גם נחשקים ומעוררים.
אבל, יצרני היוקרה הגדולים מציעים גם דגמי פנאי ועושים את זה כבר מהמחצית השנייה של שנות התשעים: מרצדס, לקסוס, ב.מ.וו. הדגמים פנו לארה"ב, ולא היה בהם להטריד את זהות היצרן או לגרום להתרגשות רבה מדי של חובבי הרכב. פורשה עם הקאיין שברה את הכללים, ואת ליבם של כמה אוהדים שלקחו את זה קשה מדי.
.jpg)
צילום: אורי שר,אילן קליין
למרות שפורשה מפורסמת בזכות מכונית ספורט אייקונית, דווקא הקאיין היה למנוע הצמיחה של החברה. אותה הצלחה הפגינה גם כי רכב כזה הוא מרכיב חשוב מאוד, יש האומרים קריטי, במותגי יוקרה, גם באקסקלוסיביים שבהם. אולי דווקא בהם.
הפיתוי גדול, החשש לא קטן. מותגים שעשו את שמם עם יצירות דינמיות – מגרות לנהיגה, מרגשות בעיצובן הזורם – מצאו עצמם מול מתווה דמוי-היפופוטם. קאיין, למשל, היווה הוכחה שהאתגר לא פשוט.
אבל השוק המשתנה, הצרכים הנוספים, הרצון לייצב את המותג וההצלחה הממתינה שם – כל אלה הביאו מותגי יוקרה כמו יגואר, פאר-על כמו בנטלי (ורולס רויס בקרוב), מכוניות-על (למבורגיני בדרך) להציע רכבי פנאי. גם את
מזראטי.
.jpg)
צילום: אורי שר,אילן קליין
עשתה לנו את זהלבנטה, רכב הפנאי של מזראטי שהוצג ב-2016, מצליח להיות מרשים ומושך – יפה כמו מזראטי, עם ממדים נכונים ופרופורציות מצוינות לרכב כזה – ומציע תא נוסעים יוקרתי, יכולת דינמית וכושר ספורטיבי כיאה למותג, ואלה זוכים לליווי מוזיקלי של המנוע הפורט על הנימים הנכונים. בנוסף, הלבנטה עולה "רק" פי חמישה ממשפחתית ממוצעת, פי ארבעה בערך ממשפחתית גדולה – ובמונחי עולם היוקרה בכלל ורכבי פנאי בגודל כזה בפרט, זה באמת רק, ובלי גרשיים.
מתמודדת צמודה על התואר: מכונית הפאר מרצדס S, בזכות ההופעה, הטכנולוגיה ובעיקר איכויות הנסיעה הנדירות
.jpg)
צילום: אורי שר,אילן קליין 
