אומרים שהדילמה הגדולה ביותר של הדור הזה היא שימור מול פיתוח. הקצב הכאוטי של שני העשורים האחרונים גורם לנו לרצות להיאחז במשהו בזמן שאנחנו נסחפים לעבר הקידמה, והפחד לשכוח מאיפה יצאנו משפיע על היכולת שלנו לזכור לאן אנחנו הולכים. אז יצאתי מהבית לכיוון מסעדת טאבולה שבהרצליה פיתוח, כדי להיאחז בניוקי סלק מעולה בזמן שאני נסחף לעבר קינוח "מאס קה בואנו" עשיר.
ג'ז וכל השארמסעדת טאבולה היא מוסד ותיק ואיכותי, שאיכשהו מצליח לשלב בין תחושה של סט של הסופרנוס וחום ביתי לא מתאמץ. המסעדה מקושטת ברהיטי עץ עתיקים, לצד קירות לבנים ועצים מלאכותיים שמוסיפים ממד של גינת חמד יוקרתית ופשוטה. בכל זאת, מדובר במסעדה שנמצאת בלב שכונת מגורים - אז היא הפכה לסוג של בית.
צילום: מריה אובסיאניקוב
לראשונות לקחנו מנת "מוצרלה קריספי", שמורכבת מאצבעות מוצרלה פריכות בליווי נפוליטנה, וקרפצ'יו פילה בקר, שמורכב משמן זית, רוטב בלסמי וכל מה שאתם אוהבים בפרוסות דקות של בשר. לצד הראשונות הזמנו גם מוחיטו שהתגלה כמדויק ובקבוק של שאטו גולן, כי אוכל איטלקי זה לא אותו הדבר בלי יין אדום לצידו.
בין הראשונות ועד לקינוחים נהנו מהופעה חיה של ג'אז, בסקסופון ובגיטרה חשמלית, שהעניקה לכל הערב הזה פסקול רומנטי ועמוק. מדי יום חמישי, המסעדה מארחת תלמידי כיתה י"ב במגמת מוסיקה של בית הספר "תיכון חדש" בעיר. כולם מרוויחים כאן: התלמידים מקבלים ניסיון בהופעות במקום שיודע לארח 500 סועדים בערב, המסעדה הופכת להיות חלק מהקהילה והלקוחות נהנים מאווירה נעימה של קפיצה לחו"ל בין העצים של רחוב יצחק בן צבי.
צילום: מריה אובסיאניקוב
המטבח של טאבולה, בניצוחו של השף הסרי לנקי הארי סינג, הוא 50% טבעוני. כן, גם כאן הם הצליחו לשלב בין שימור ופיתוח, כשמצאו את הרכיבים הנכונים כדי ליהנות מאותו האוכל האיטלקי הקלאסי ולהתקדם לעבר הטרנד הבא במטבח העולמי. אז הזמנו מנה לא טבעונית של ניוקי סלק ברוטב שמנת ומנה טבעונית של קנלוני במילוי עלי תרד.
בימים בהם שפים עסוקים יותר באיך המנה נראית על הצלחת ופחות באיך היא ממלאת אותה, המנות של טאבולה נשארות קלאסיות גם כאן, עם כמות מספקת ולא מתפלצנת של פסטה טרייה, רוטב עשיר ותיבול. תשומת הלב לפרטים, יחד עם הנדיבות והחום הופכים את טאבולה ללוקיישן מצוין לארוחת צהריים להיי–טקיסטים רעבים, משפחות שיוצאות לבילוי וזוגות בדייט. ואולי גם למפגשים של טוני סופרנו מקומי.
צילום: מריה אובסיאניקוב
אם אתם לא בעניין של סלק ותרד, תשמחו ליהנות פה גם מלזניה ראגו, טורטליני גבינת עיזים, פפרדלה סלמון, ריזוטו פירות ים ועוד מבחר גדול של מנות עיקריות מהיבשה, מהים ומהאוויר. אוקיי, אולי לא מהאוויר, אבל של חיות עם כנפיים.
רומנטיקה ותורת המיתריםהאווירה פה כל כך רומנטית שאפילו במטבח יש סיפור אהבה. לקינוחים אחראית הקונדיטורית רות סינג, אשתו הארגנטינאית של השף. ה"מאס קה בואנו" הוא קינוח שמורכב משכבות של קרם מסקרפונה, שוקולד לבן ומחית פירות. תדאגו שהכפית אוספת קצת מכל שכבה, כי השילוב הזה די אלוהי. ויש גם קינוחים טבעוניים, אז לקחנו כיפות שוקולד וסורבה, וזה כל כך טעים שלא שמנו לב שזה טבעוני.
צילום: מריה אובסיאניקוב
כשסיימנו את הארוחה יצאנו לרכב שחנה ממש מול הכניסה, בחניון ללקוחות המסעדה. יכול להיות שהוא מוכן כאן למכונת זמן שיודעת לטייל בין השימור והפיתוח, במרחבי תורת המיתרים. ואם אתם לא מאמינים שיש מיתרים שמחברים בין זמן ומרחב, אחרי שתגיעו לכאן תראו שאפשר לעשות את כל זה עם ספגטי.
צילום: מריה אובסיאניקוב
