פסטיבל המהירות של גודווד יכול להוציא כל אדם מפרופורציות. פסטיבל המהירות מגמד את כל מה שפגשתם בעולם הרכב — ויגמד את כל מה שתפגשו. בפסטיבל המהירות יש מאות מכוניות, וכל מכונית היא חלום. בפסטיבל המהירות יש מאות מכוניות ולכל מכונית יש סיפור. אז ארזנו לכם שני סיפורים, כי פסטיבל המהירות מעבר לדבר הכביר הגדול שהוא, עשוי מאין ספור פרטים מרתקים, והמון סיפורים מרגשים.
התפרקות השנה
שמענו באיזו מהירות עבר. אני וחברי הסתכלנו האחד על השני כאילו שמענו את הדבר המהיר ביותר אי פעם. רצנו למסלול, ואיך שהגענו שמענו את הכרוז אומר שהוא התרסק ותכף יגיעו לפנות אותו. לא הופתעתי כשראיתי שזו פורד RS200. גם בגלל שהמכונית הזאת היא בסיס מעולה ליצירת מפלצת אמתית, וגם שבשנה שעברה הייתה זו גם RS200 שהתפרקה על המסלול.
שני דורות, אב ובן, נהגי מירוצים. האב, פט דוראן, התחרה בראלי קרוס עם פורד RS200 בתחילת שנות התשעים, לאחר מכן עם אסקורט קוזוורת', ועד לשנת 2013 היה תחרותי עם דגמי פורד וסיטרואן, בפייקס פיק. הבן ליאם, התמקד בראלי קרוס, והיה נהג בקבוצתו של פטר סולברג.
לשניהם שני RS200, ערוכות לקרב. בשנה שעברה האבא ריסק את ה־RS200 שלו, ותיקן אותה באירוע; השנה הבן ריסק, את שלו, וגם הוא תיקן. בדרך החוצה אנחנו רואים את ה־RS200 הזו, הולכים לשם ומציעים לנהג לצפות בסרטון שאחד מאיתנו צילם. סרטון מהזווית הטובה ביותר האפשרית, כזה שמארגני גודווד היו מתים להניח עליו את ידם. בחור נחמד הנהג של הפורד הזו, הוא גם הבעלים, ומצטרפים לצפייה אחותו ועוד אורחים. הבטחנו שנשלח להם את הסרטון וגלשנו לשיחה בעניינים מכניים ולא רק.
יש בפורד הזו מנוע סטרוקר בנפח 2.4 ליטר, עם גל ארכובה בנוי, טלטלים מחוזקים ובוכנות מחוזקות, יחס דחיסה של 12.5 לאחד. גבוה מאוד. טורבו BorgWarner ואינטרקולר ענק המורכב בגג — פוגע באווירודינמיות, ולכן שוקל צ'ארג'קולר. יש מערכת של EGR לאנטי־לאג, אין אטם ראש בגלל שיש טבעות נחושת מובנות בבלוק; הוא מבוסס על מנוע של מכונית פורמולה. המצערת אלקטרונית, הגדישה לפי הילוך וההספק? 900 כ"ס בהילוכים הגבוהים. 2.5 באר גדישה...
המכונית האיצה למהירות בה ערכת ההצמדה התפרקה, הדרך מכאן, לאובדן אחיזה והחלקה עד לערימת החציר הייתה בלתי נמנעת. המהירות הייתה 145 מייל לשעה, וליאם טוען שהיה מגיע ל־150 מייל, 240 קמ"ש. במדידות שנערכו, בתאוצות הקצרות, הוא היה מהיר מאותה פולקסווגן חשמלית שקבעה את הזמן הטוב באירוע — וקבעה שיא בפייקס פיק השנה.
הפורד הזאת לא הגיעה למהירויות אלה, ואוויר שנכנס דרך הפתחים בחיבורי קיט ההצמדה יצר לחץ שהרים את הכנף ותלש אותה. המכונית, כך ליאם, איבדה את האחיזה בגלל הזעזוע, לא בגלל היעדר ההצמדה. כמו האב לפני שנה, גם הבן השמיש את הרכב במהלך הלילה, חלקים הובאו, משטחים הודבקו עם סרט חבלה, ולמחרת הרכב עלה שוב על המסלול, הפעם לא בקצב תחרותי. ליאם התוודה שזה היה הרגע המפחיד ביותר שחווה, אבל הרגע לא יעצור אותו, והוא יגיע בשנה הבאה.
הכינו את הממחטות
אלפא רומיאו P3, שהוצגה ב־1931 וידועה גם כטיפו B, הייתה מכונית מהפכנית ששינתה את עולם הגרנד פרי, אחת שהקדימה את זמנה — המכונית הראשונה שתוכננה מראש כסינגל־סיטר. והיה עוד: היא הייתה מהראשונות עם בולמי זעזועים טלסקופיים, בנוסף לדיסקיות חיכוך. המנוע הוא טורי שמונה צילינדרים — למעשה שני מנועי ארבעה צילינדרים בטור עם צמד מגדשי־על.
אלפא רומיאו הסתבכה כלכלית, פרשה ממירוצים, ואנזו פרארי, ראש הקבוצה, פרש, קנה מספר מכוניות מירוץ ישנות שלה והקים קבוצה משלו — סקודריה פרארי. זו האלפא האחרונה שתוכננה על־ידו, וגם נקודת המוצא למותג פרארי. המכונית הזו, מ־1935. לא שופצה ולא נצבעה מעולם. אפילו איור הסוס הצוהל נשמר מאז. הדרך הטובה ביותר לשמור עליה במצבה המקורי היא לנהוג בה מעט, קבוע ומעת לעת לרסס אותה בשמן. פשוט ככה.
אימצנו לשיחה את ג'יימס ווד (Wood), נהג מירוצים, אספן, בן לאב שהתחרה והיה בעל אוסף מכוניות מרשים. השנה נהג באפולו החדשה, מכונית־על סופר קיצונית וסופר מוחצנת — ובאלפא הזאת.
שתי מכוניות קיצוניות ביותר, ללא ספק. "איזו המרגשת יותר?". ג'יימס, כנראה נהג המירוצים החייכן בעולם, מסרב להחליט, "קשה לבחור ביניהן" הוא אומר, "שתיהן מרגשות באותה מידה". השיחה מתארכת, אבל לג'יימס דווקא נחמד, ואז הוא מכיר לנו את בעלת האלפא, אישה מדהימה מחבקת אדם מדהים כאילו היה בנה. הבעלים של האלפא הזו הוא יו טיילור, בעלה של ג'ני, האישה הנרגשת ששינתה לי את גודווד, שדרכה נחשפתי לסיפור מטורף, מרגש, אנושי, שעשה את האירוע ליותר אנושי מאשר ברזלי.
הרכב נקנה על ידי בחור ספרדי שנעצר לאחר שהתברר שגנב את תכשיטי דודתו בכדי לממן את הקנייה. מפה לשם, הרכב הגיע לארה"ב לבעלים של חברת פרסום, שהריץ אותו במירוצי אינדי למטרת פרסום, טלוויזיות וכאלה. יו קנה את האוטו מסדנה שמשפצת מכוניות אספנות, אבל בעלי הסדנה בחר שלא לשפץ את המכונית, שנשמרה במצבה המקורי, וכך עשה יו.
יו התחרה באוטו, כעת אינו יכול, וג'ני נוהגת באוטו; מתניעה אותו פעם־פעמיים בשבוע, ונוסעת מהבית עד שער הכניסה למשק הענק שלהם, כדי להוציא את הדואר. האוטו מונע במכה ראשונה, היא מספרת בעיניים נוצצות.
בחור צמוד מטפל באלפא, למעשה רק מתחזק אותה. "האוטו הזה מאוד אמין, אפס תקלות. מדי פעם מרססים אותו בשמן. הדבר היחיד שעשו לפני מירוצים היה לעבור על הברגים ולבדוק שהכל במקום. וזהו. אין בלאי, אין תקלות".
ג'ני אינה מתחרה עם האלפא, כי זה קשה לה, והיא בחרה בג'יימס. יחסי ההעברה ארוכים מאוד, יש שלושה הילוכים בלבד (היו דגמים עם ארבעה), האוטו תוכנן למהירויות גבוהות והיא מתקשה להעביר לשלישי, וכל הזמן היא מרגישה שהאוטו אומר לה "תשמעי, את לא לוקחת אותי לקצה, ואני אוהב שלוקחים אותי לקצה".
בעלה של ג'ני, מספרת היא, חלה לפני חמש שנים באלצהיימר, ולכן הוא לא כאן, מתחרה עם האלפא האהובה שלו. הוא אינו מזהה איש, גם לא את ג'ני. הדמעות שוטפות את פניה וג'יימס מחבק אותה. פלא שהוא זה שנוהג בשבילה?
"באחד הימים הנעתי את האוטו, הוא שמע אותו בחוץ ואמר 'היי, זו האלפא שלי, האלפא רומיאו שלי', זה הדבר היחיד שהוא בערך הצליח לזהות ולהגיב אליו". מאז היא מקפידה על כך שייצור קשר עם דברים שהוא מגיב אליהם. ג'ני מספרת שכל לילה היא מקלחת את בעלה, מושיבה אותו בחדר השינה, מדליקה את הנר הריחני עם הריח שאהבו, מקשיבים למוזיקה שאהבו לשמוע יחד — למרות שאינו מגיב לדבר. בשלב הזה כבר איש לא נשאר עם עיניים יבשות. לא אני, לא ירון, ולא ג'יימס.
האלפא רומיאו הזאת, ננהגה השנה מהר מכל המכוניות בקטגוריה שלה. בטקס הסיום קרא הלורד לג'יימס לעלות ולקחת את הגביע. ומעבר לניצחון זוהי מתנה ליו, שיום הולדתו חל למחרת הזכייה.
"אמסור לו את הגביע, אעלה את המירוץ על דיסק ואתן לו לצפות במירוץ, בתקווה שיגיב לזה" אמרה ג'ני. אישה מדהימה, אישה מקסימה.
