אין הרבה מכוניות שיכולות להתהדר בכך ששינו דברים בעולם הרכב; סיטרואן טרקסיון אוואנט שינתה יותר מכל האחרות.
דגם אחד שייצורו החל ב־1934 כלל שלושה מרכיבים שהוטמעו ברכב אחד והיו לבסיס של עולם הרכב: מרכב אחוד (ולא שלדת סולם); מתלים נפרדים (ולא סרן חי, מוט פנהרד ואחרים); הנעה קדמית (ולא אחורית כמו בכל השאר). רק מרכיב נוסף ורביעי, מנוע רוחבי, שהשפיע על עולם הרכב עד התקופה הנוכחית, זו של ההנעה החשמלית, לא היה של אותה
סיטרואן; מיני הייתה ראשונה איתו, והוא הפציע רק ב־1959. וגם זה מדגיש את הקדמה הכה־ייחודית של טרקסיון אוונאט.
צילום: אוהד אלגוב
דגם זה יוצר עד 1957 והוצע עם שלוש רמות אורך של בסיס גלגלים (291, 309 ו־327 ס"מ), אורכו נע בין 445 ל־496 ס"מ ורוחבו בין 162 ל־179 ס"מ. טרקסיון אוונאט הוצע במספר גרסאות כמו סדאן 4 ו־2 דלתות, פתוחה וגם האצ'בק. מגוון המנועים נע בין 1.3 ליטר ל־1.9 ליטר עם 4 צילינדרים, גם 2.9 ליטר 6 צילינדרים בטור.
מפגש עם ההיסטוריה
והנה היא יוצאת לכבודי מחניית מוזיאון המותג, צבועה, איך לא, בשחור ועליה שלל מדבקות מאירועים שונים בהם ביקרה, אפילו כיכבה. חישוקי הגלגלים צבועים בקרם צהבהב המשלים את ההופעה הנהדרת הזאת. מכסה המנוע בולט בגובהו וכנפיים קדמיות משוכות לאחור כשעל כל אחת ניצב בגאון פנס דרך. שילוב הפנסים בתוך הכנפיים ושילובן שלהן בתוך מרכב המכונית הוא עניין שהתחיל בקנה מידה גדול רק בשנות החמישים.
צילום: אוהד אלגוב
לוגו המותג שמתפרש על כל השבכה הגדולה רק מוסיף למראה האייקוני של המכונית הכי חשובה שידע עולם הרכב. הדלתות האחוריות הן 'דלתות התאבדות', כלומר נפתחות לאחור, מראות הצד ממוקמות גבוה על קורת הדלתות, ומאחור, על דלת תא המטען, מבחוץ, מורכב הגלגל החלופי.
ואי אפשר להישאר אדיש להופעה הכה מכובדת שלה, גם אם לא מכירים את תרומתה לעולם הרכב. יש לה את זה.
צילום: אוהד אלגוב
מגע ישיר עם העבר
אני מתיישב בתא המינימליסטי הזה, מנסה להבין איך הניעו את המנוע ולומד כי הנהג סובב מתג (משמאל) ואז הניע עם המפתח. בדשבורד, קרוב להגה בצדו הימני, בורר הילוכים הנע על מסילה ולתיבה הזאת שלושה הילוכים.
מצד ימין של ההגה יוצא מוט הילוכים מהדשבורד ויש שם מסילה, שלושה הילוכים – ואלה לא מסונכרנים. כלומר: צריך 'דאבל קלאצ'' כאשר מעלים הילוך, 'דאבל קלאצ' עם צווישן גז'. איך? כאשר צריך להעלות משחררים את המצערת ואז משלבים לסרק, ממתינים לסל"ד הנכון ומשלבים להילוך הבא; כאשר צריך להוריד, מעלים בסרק עם המצערת לסל"ד הנכון ('גז ביניים') ואז משלבים. מה זה נכון? משלבים, חורקים, עוד חורקים ואז עוד, ולאט לאט תופסים את קצב השילוב ואת הסל"ד הנדרש, ואז עוד חורקים. בסוף לומדים מה זה נכון. איך יודעים? אין חריקות.
צילום: אוהד אלגוב
גלגל ההגה ענק, אין הרבה שיק בפנים, אין גם חגורות בטיחות. אבל יש מגבים שעובדים באופן אוטומטי עד שהם יוצאים משליטה, בחיי, ואז מסובבים כל מיני כפתורים ורק שלא יפסיקו ולא יאשימו אותי בהרס של מכונית אייקונית כי מי יש לו כוח עכשיו לכלא צרפתי. שום דבר כאן לא מתוגבר, לא ההיגוי, לא הבלמים שהם מצדם מאטים בלבד וזו מחמאה, ורק התאוצה מפתיעה לטובה. המראה המרכזית יושבת על הדשבורד ויעילות ממנה והלאה. מצד שני, זה לא מעניין מי עוקף.
הווה
סיטרואן טרקסיון אוואנט אינה מכונה מודרנית בתפעולה, אפילו לא קרוב; מיני מינור שהוזכרה מקודם, למשל, מודרנית בהרבה ביחס אליה בכל הקשור לתפעול ולנהיגה. ועדיין זו מכונית שהקדימה את זמנה בשני עשורים, כזו ששינתה יותר מכל אחת אחרת את עולם הרכב.
צילום: אוהד אלגוב
סיטרואן טרקסיון אוואנט
מנוע בנזין 1.9 ל'; 4 צילינדרים, אורכי.
הספק/סל"ד 56 כ"ס/– סל"ד.
מומנט/סל"ד – קג"מ/– סל"ד.
תמסורת ידנית, 3 היל'; קדמית.
בסיס גלגלים 309 ס"מ.
ממדים אxרxג 465x176x147 ס"מ.
מתלים קדמיים/אחוריים נפרדים, קורת מתח.
בלמים קדמיים/אחוריים תופים/תופים.
משקל 1155 ק"ג.
