אחרי הפסקה מאונס של חודשיים בעקבות המלחמה, אנחנו חוזרים לשטח. תחילת החורף במדבר מתאפיינת בטמפרטורות נוחות ומביאה אותנו לקצה הדרומי של הנגב, בואכה הרי אילת, למסלול שארוך בקילומטרים, אבל זורם, באזור מרוחק ופראי שמציע אטרקציות טבע ונוף רבות. גב מים צלולים, אבני קוורץ, תצפיות מרהיבות ואפילו טביעת אצבעו של אלוהים – והכל בשטח שאינו מאוים על ידי שיגורי רקטות ואינו מופרע על ידי אימוני צה"ל.
לאן מטיילים: הנגב הדרומי – שמורת צוקי שיירות, שמורת מסיב אילת.
אבני דרך במסלול: צומת שיזפון, כביש 12, פניה לכיוון שחרות ובסיס חיל האוויר עובדה, חולות כסוי, גב עישרון, נחל שרביט, נחל מלחן, באר מלחן, באר מתק, נחל מתק, תצפית הר ברך על בקעת תמנע, "ציר הקורדרוי", נחל בוטם, נחל בטמים, אנדרטת סרן יחיאל אמסלם ז"ל, מעלה סיירים, נחל עתק, "אצבע אלוהים", גבי עתק, נחל רחם, באר אורה, כביש 90.
אורך המסלול: כ־75 ק"מ – מסלול ארוך ליום שלם! נא לקחת בחשבון.
צילום: דרור ברלי
עונה מומלצת: סוף סתיו, חורף, תחילת אביב. בקיץ לא מטיילים באזור הזה כי חם מאוד ולא נעים, וגם הגבים יהיו יבשים וריקים. בחורף, לאחר אירוע גשמים רציני, הגבים מתמלאים אבל המים קרים מאוד ובחוץ לא חם מספיק על מנת שנעז לקפוץ לתוכם... בחורף מחשיך מוקדם ויש לקחת זאת בחשבון.
עבירות: בינוני. רוב המסלול ברמת קושי קלה למדי אולם הגשמים והזרימות עשו שמות בחלקים ממנו ורמת הקושי עלתה בדרגה אחת לפחות. בחלקים מהדרך לגב עשרון, בציר נחל מתק ובציר היורד במעלה סיירים ובנחל עתק, תידרשו להילוך כוח LOW ולניתוב מדויק בין הסלעים והקטעים שהתמוטטו/נסחפו.
ניווט: קל. רוב המסלול נע על שבילים ברורים, רובם המוחלט מסומנים בצבע, המסלול ארוך בקילומטרים, אבל זורם ואין כאן הרבה צמתים, פיצולים ומסעפים כך שהניווט לא קשה. שימו לב להוראות ספר הדרך! הניווט בשיטת
איפוס ספידומטר. סקירת המסלול התבצעה באמצעות מפת סימון שבילים מס' 20 ("הרי אילת") ואפליקציית "עמוד ענן".
נקודות להפסקה/מנוחה: לאורך המסלול אין הרבה פינות מוצלות. מקבץ שיטים מרשים ביציאה מנחל עתק, אבל זה כבר סוף המסלול...
צילום: דרור ברלי
שמירת טבע: לא להשאיר אשפה, לא לרדת משבילים. גם בהפסקות מנוחה, החנו את הרכב בצד השביל ולכו ברגל לנקודת ההפסקה/מנוחה.
תדלוק אחרון לפני כניסה למסלול: נקודה כאובה – אין תחנת דלק קרובה לנקודת ההתחלה. כך שתיאלצו לתדלק בכל אחת מהתחנות במצפה רמון, באילת או לחילופין, ביוטבתה (על כביש 90)
ציוד נדרש: רכב תקין ומתודלק, גלגל רזרבי תקין + כלי החלפת גלגל, אוכל ושתייה/מים, קרם הגנה, כובע, נעלי הליכה, בגד ים.
מגבלות צה"ל: אין.
צילום: דרור ברלי
סיפור דרך
הגעה לנקודת ההתחלה: לבאים מצפון, אחרי תדלוק במצפה רמון יורדים דרומה על כביש 40 דרך צומת ציחור. בצומת שיזפון פונים ימינה לכביש 12, ובפניה הראשונה שמאלה, לכיוון היישוב שחרות, מלון "SIX SENSES " ובסיס חיל האוויר עובדה, עוצרים בתחנת האוטובוס ־
איפוס ספידומטר. זו נקודת ההתחלה.
0.0 ק"מ. בצומת.
איפוס ספידומטר. סעו לכיוון שחרות
3.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. שביל מסומן באדום משמאל.
איפוס ספידומטר. שלט של שמורת הטבע צוקי שיירות. שלבו 4x4 ופנו שמאלה לכיוון חולות כסוי. סעו בשביל האדום לכיוון מזרח. השביל נעשה חולי (אבל לא טובעני).
צילום: דרור ברלי
1.2 ק"מ. פיצול סימול־שבילים אדום־ירוק. פנו ימינה על השביל האדום (השביל הירוק משמאל מיועד להולכי רגל).
2.4 ק"מ. הדיונות הגבוהות של חולות כסוי. יש רחבת חנייה מגודרת באבנים. החנו את הרכב וצאו לטיפוס רגלי על הדיונה (הטיפוס ברכב אסור! שמורת טבע). לאחר הביקור ממשיכים על השביל לכיוון דרום, עוד דיונות יפות מימין וגם חניון לילה משובח למעוניינים לעשות כאן קמפינג. שמרו על הניקיון!
4.3 ק"מ. על הכביש. פונים שמאלה לכיוון דרום.
6.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת הכניסה האחורית לבסיס חיל־האוויר עובדה. פונים שמאלה לפי השילוט "שחרות" ו"סיקס־סנסס".
איפוס ספידומטר.
1.1 ק"מ – 0.0 ק"מ. עיקול שמאלה בכביש מול מתקן מגודר של מקורות. יורדים ימינה לשביל מסומן בשחור.
איפוס ספידומטר. נוסעים לאורך גדר בסיס עובדה.
צילום: דרור ברלי
0.6 ק"מ. פיצול. השביל נסחף בשטפון והמעבר בשביל הראשי קרס. פנו בזרוע השמאלית למעקף.
0.7 ק"מ. חוצים ערוץ ופונים ימינה לעבר השביל השחור הראשי, לאורך הגדר.
1.9 ק"מ – 0.0 ק"מ. פיצול סימול־שבילים שחור־כחול.
איפוס ספידומטר. פונים שמאלה בשביל הכחול לכיוון גב עישרון. השביל מפותל ועם מעברים טכניים קצרים, אבל הגשמים והשיטפונות עשו בו שמות וחלק מהמעברים יצריכו שילוב ל־LOW ונהיגה זהירה.
2.1 ק"מ. ברחבת החניה של גב עישרון. החנו את הרכב וצאו להליכה קצרה לכיוון הגב לפי השילוט/סימון. בסיום הביקור נוסעים בחזרה לכיוון נקודה מס' 10
גב עישרון. גב מים גדול ויפה בערוץ נחל עשרון המחזיק מים תקופה קצרה יחסית. הגב לא מתמלא בכל שנה עקב מיעוט משקעים באזור ולפני שיוצאים לטיול מומלץ לברר לפני ההגעה אם יש בו מים. אנו יצאנו לסקירת המסלול כשבוע אחרי מערכת גשם רצינית שיצרה שיטפונות ומילאה את הגב במים צלולים וקרים בגוון טורקיז שפשוט אסור להחמיץ. קחו בחשבון שהגב מתמלא בתקופת החורף כאשר מזג האוויר לא חם והמים בגב קרים מאוד! יחד עם זאת, כבר רחצנו בגב המלא גם בחודש אפריל כאשר חם בחוץ, ואז זהו תענוג צרוף שאסור לוותר עליו!
צילום: דרור ברלי
4.3 ק"מ – 0.0 ק"מ. בנקודה מס' 10, על השביל השחור.
איפוס ספידומטר פונים שמאלה לכיוון דרום על השביל השחור הצמוד לגדר בסיס עובדה.
3.7 ק"מ. הפינה הדרום מזרחית של הבסיס. השביל פונה ימינה בצמוד לגדר.
4.0 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת סמ"ש ירוק־כחול.
איפוס ספידומטר. פונים שמאלה, לכיוון דרום, על השביל הירוק.
1.6 ק"מ. פיצול. פנו בשביל הימני, עם הסימון הירוק.
7.5 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת נחל מלחן על סימון־שבילים ירוק־כחול.
איפוס ספידומטר. פונים שמאלה לשביל הכחול, לכיוון באר מלחן.
1.9 ק"מ. ימין – באר מלחן. יש כאן חניון לילה עם ברז מים ושירותים. המקום משמש גם כנקודת הטמנת מים עבור ה"שביליסטים" (מטיילי שביל־ישראל). שמרו על הניקיון!
צילום: דרור ברלי
באר מלחן. באר מים מנדטורית הנמצאת באפיק נחל מלחן, כ־10 ק"מ דרומית לבסיס חיל האויר עובדה. קוטר הבאר כ־3.5 מטרים, עומקה כ־8 מטרים והיא מתוחמת במבנה בטון. מי הבאר מליחים. בסמוך לבאר חניון לילה. הבאר נחפרה ונבנתה על ידי הבריטים בתקופת המנדט, על מנת לספק מקום לעצירה ושטח ריכוז לבדואים בצומת הדרכים החשוב בין הערבה לבקעת עובדה, על מנת להקל על השליטה בהם. הבאר שימשה את הבדואים להשקיית עדריהם עד לשנות ה־80 של המאה ה־20. עם התמעטות אוכלוסיית הבדואים במרחב דרום הנגב, פסק השימוש בה.
2.9 ק"מ. פונים ימינה בצומת סימון־שבילים כחול־ירוק לפי השילוט "שביל ישראל לאופניים" אל נחל מתק.
נחל מתק. קטע שביל של כ־3 ק"מ בלבד, אבל הוא אחד היפים ביותר שיש בנגב, ולא לחינם מכנים אותו ג'יפאים רבים "נחל מותק". השביל מעט טכני ומצריך תמרון בין אבנים בגדלים שונים וכולל גם מספר מעברים טכניים שיאתגרו כלי רכב בעלי גחון נמוך. השביל מתאפיין בתצורות סלע דרמטיות בצבעים שונים, עזים ומרהיבים והרבה מאוד אבני קוורץ הנוצצות בשמש. שמרו על הטבע ואל תתפתו לקחת איתכם "מזכרות" צבעוניות ונוצצות למיניהן, השאירו קצת מהיופי המפעים הזה גם לבאים אחריכם!
5.8 ק"מ. "המדרגות הצהובות". טיפוס מדרגה קטנה, רצוי במצב LOW ובזהירות. לחוששים – יש מעקף מעט קל יותר משמאל.
5.9 ק"מ. מעלה קצר ותלול, עם פיתולים והצלבות. לא קשה מדי – שלבו LOW, קצת נחישות ואתם למעלה.
7.4 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת T, על הדרך הכבושה שמובילה מכביש 12 להר ברך.
איפוס ספידומטר. פנו שמאלה בעליה לכיוון הר ברך.
צילום: דרור ברלי
הר ברך. תצפית נוף מרהיבה בגובה 840 מטרים בשמורת הרי אילת, ממערב לבקעת תמנע. מקור השם הערבי הוא "ג'בל אל איבריק". ממערב להר ברך נמצא נחל ברך הנשפך צפונה וחלקו הצפוני נחשב כגבולה הדרומי של בקעת עובדה. מהר ברך תצפית דרומה לכיוון המשך שמורת הרי אילת – הר עתק והר בשמת, ותצפית עוצרת נשימה מזרחה לכיוון בקעת תמנע ופארק תמנע. נקודת התצפית הזו צוינה כאחת היפות בישראל. בראש ההר אתר אנטנות סלולריות ורבים מעדיפים לא לשהות כאן יותר מדי לאחר התצפית, בשל החשש מקרינה.
ההר סמוך לשביל ישראל, במרומי מצוק תמנע. ניתן להגיע גם ברכב פרטי בציר היוצא מהק"מ ה־32 של כביש 12 ("ציר הקורדרוי" – ראו התייחסות נפרדת).
1.2 ק"מ. עוברים בשער ברזל ונכנסים למתחם הר ברך.
1.5 ק"מ. ליד האנטנה. החנו את הרכב ורדו לתצפית על פארק תמנע שוללת מפות להתמצאות. בסיום הביקור שבים על העקבות ויורדים בשביל הכבוש בו הגענו, על "ציר הקורדרוי".
צילום: דרור ברלי
"ציר הקורדרוי". השם ניתן לשביל המדובר בשל ה"הדורים" הרבים לאורכו. ההדורים הם חריצים קטנים לרוחב השביל המזכירים במשהו את מרקם בד הקורדרוי, והם מטלטלים את כלי הרכב, משחררים ברגים וממש מפרקים את הרכב. תדר הרעידות חזק במיוחד במהירויות הביניים המקובלות בנסיעה בשביל כבוש ונוח לכאורה שכזה – בין 20 ל־40 קמ"ש. הפתרון הוא לנסוע מאוד לאט (מה שמצריך סבלנות מרובה, כי הציר ארוך – כ־13 ק"מ!) או לחילופין – הרבה יותר מהר, מה שעלול להיות מסוכן למי שאינו מיומן דיו בנהיגה מהירה על דרך לא סלולה. הפתרון לבעלי רכבי שטח – קחו את הזמן וסעו לאט. ההמלצה לרוקן מעט אויר מהצמיגים לצורך נהיגה בשטח מקבלת משנה תוקף כאן, כמובן, חוץ מאשר בכלי רכב בעלי צמיגים בחתך נמוך שעלולים להיצבט ולהיקרע.
3.0 ק"מ. בנק' מס' 21. ממשיכים על הדרך הראשית, הרחבה והכבושה.
14.5 ק"מ – 0.0 ק"מ. סוף "ציר הקורדרוי", ליד עמוד מתח גבוה ושלט "מעלה סיירים/נחל עתק".
איפוס ספידומטר. פונים שמאלה לשביל מסומן בכחול.
0.1 ק"מ. פיצול בשביל. פונים בשביל השמאלי, המסומן בכחול.
0.2 ק"מ. צומת משולש. ממשיכים ישר על השביל הכחול לאורך נחל בטמים.
1.5 ק"מ. עץ שיטה רחב־נוף ומושלם לעצירת קפה מצד שמאל של הדרך. הבעיה – העץ אינו ליד השביל ויש לרדת אליו, ומכיוון שמדובר בשמורההחנו את הרכב לצד השביל ורדו ברגל. או שתמתינו למקבץ השיטים בסוף נחל עתק...
צילום: דרור ברלי
4.2 ק"מ – 0.0 ק"מ. ליד אנדרטת סרן יחיאל אמסלם בראש מעלה סיירים. מתחילים לרדת במעלה שניזוק לאחרונה מפגעי מזג האוויר והוא כבר אינו שטוח וקליל כבעבר. שלבו LOW וסעו בזהירות!
מעלה סיירים. נתיב מדברי בשמורת מסיב אילת ובקרבת נחל עתק. בשלהי קיץ 1954 הוחלט על פריצת דרך אלטרנטיבית לאילת מכיוון מערב הנגב לאזור באר אורה שבערבה. המבצע נעשה על־ידי חטיבת הצנחנים, ומפקדה אריק שרון הטיל את הביצוע על מחלקת סיור בגדוד 890 של הצנחנים בפיקוד יאיר תל־צור. במסגרת זו נפרץ לראשונה "מעלה סיירים" שנקרא בתחילה "מעלה סיירי 890" והתבסס על נתיב שכבר היה קיים בערוץ נחל עתק ושימש למעבר ג'יפים וקומנדקרים. בשל מיקומו הנידח קיבל את השם "מעלה סיירים" ובמשך שנים רבות היה הנתיב היחיד שקישר בין ציר הפטרולים על גבול מצרים לערבה ולגבול הירדני. בשנים הראשונות לקיומה של הדרך היא נחשבה לקשה מאוד לנסיעה – שיפוע תלול, בורות ומהמורות ודרדרות ארוכות. בחלוף השנים נסללו כבישים שהחליפו את שבילי השטח וגם מעלה סיירים שופץ, הורחב ושוטח ואיפשר לרכבי 4x4 לנסוע בו ביתר קלות ובמשך תקופה מסוימת בתחילת שנות ה־2000 המעלה נחשב לקל יחסית ובתקופות מסוימות המעבר היה אפשרי אפילו לרכבי 4X4 "רכים" ללא הילוך כוח (בזהירות המתבקשת). אולם בשנים האחרונות, בגלל כלי הרכב הרבים שנעו כאן בצירוף פגעי מזג האויר והיעדר תחזוקה, מצב המעלה הידרדר, נפערו בו שוב הבורות והמדרגות והדרך חזרה להיות בעבירות קשה – נכון להיום הדרך אפשרית רק לכלי רכב בעלי הילוך כוח LOW ויש לנהוג בה בזהירות מרובה, גם בירידה.
האנדרטה לזכר סרן יחיאל אמסלם – "אמסה", מפקד הצוות הראשון בסיירת מטכ"ל שבין פקודיו נמנה גם אהוד ברק, ולאחר מכן שימש כקצין המודיעין של חטיבת הצנחנים. במלחמת ששת הימים היה מ"פ בגדוד 202 של הצנחנים ונפל ביום הראשון למלחמה. יחיאל אמסלם היווה השראה לדמותו של גיבור הספר "אהבת שאול" מאת אלי עמיר. לאחר נפילתו, חיפשו פקודיו מהיחידה ב"צוות אמסה" דרך להנציחו. הם תרו בנגב אחר מקום סמלי להצבת אנדרטה "מי שהוליכנו בהרים ובשבילים אלו" ולבסוף נמצא מעלה סיירים כנקודה המתאימה. ב־1968 הקימו לזכרו את האנדרטה והתצפית בראש המעלה.
צילום: דרור ברלי
2.9 ק"מ. סרפנטינות בירידה.
3.2 ק"מ. מדרגות ובולדרים במעבר טכני שמצריך זהירות ואולי גם הכוונה מבחוץ
4.0 ק"מ. משמאל – "אצבע אלוהים" .עצירת חובה. מעט לאחר מכן, בהמשך השביל, גבי עתק – הביקור בהם מצריך הליכה ברגל תוך שימוש בסולמות.
"אצבע אלוהים". קימוט הדוק בשכבות אבן הגיר והחרסית בנחל עתק. התופעה נקראת בשפת הגיאולוגים בשם "צניפה" כאשר חרסיות נדחסו וזרמו תוך כדי עיוות של שכבות הגיר שבתוכן. התוצאה הסופית מזכירה טביעת אצבע ענקית ועל כן נקראת "אצבע אלוהים".
7.2 ק"מ. תחילתו של מקבץ שיטים מרשים בסוף הירידה של נחל עתק. מקבץ העצים נמשך לאורך מאות מטרים וכל אחד יוכל למצוא לו שיטה כלבבו להתנחל מתחתיה, לפתוח פק"ל קפה ולהתפנן על העולם.
צילום: דרור ברלי
8.8 ק"מ. "שער" מרשים.
14.2 ק"מ. פיצול. פנו בשביל השמאלי על הסימון הירוק.
14.4 ק"מ – 0.0 ק"מ. צומת סימול־שבילים ירוק־שחור, ליד עץ.
איפוס ספידומטר. פונים ימינה בשביל השחור, בעלייה.
0.4 ק"מ. סוף העלייה ופנייה חדה ימינה – זהירות!!! סעו לאט כי לא רואים את הפנייה ומי שייתן כאן בגז עלול להמשיך ישר לתהום! כאן יש תצפית יפה ושווה מאוד על נחל רחם.
0.8 ק"מ. פיצול. פונים שמאלה על השביל השחור.
2.4 ק"מ. על כביש פנימי. פונים שמאלה לכיוון באר אורה.
3.8 ק"מ. צומת T. פנו שמאלה.
4.4 ק"מ. צומת באר אורה על כביש 90 (כביש הערבה). סוף מסלול!
צילום: דרור ברלי
