"איך אסתדר בלי עמדת טעינה באזור הבית?" זו הייתה השאלה הראשונה כאשר אספתי את הרכב החשמלי הזה, MG 4 ביום שישי בבוקר. במחשבה שנייה, הייתי צריך לחשוב על זה קודם, אבל כעת עניתי לעצמי מיד: "אתה הרי לא נוסע יותר מ־200 ק"מ בסופ"ש ממוצע". חרדת הטווח הוסרה.
הקשר נדרש
אותה
MG משפחתית־קומפקטית הגיעה לאותו סופ"ש לאחר שמכרתי את המשפחתית־הגדולה שלי, קיה אופטימה. לא הייתי בטוח שמרחב הפנים יספיק לצרכים; בחזקתי שני עוללים בני פחות משנתיים וצמוד להם המון ציוד, בדגש על המון. צמודים להם עוד הרבה דברים, אבל אלה לפעם אחרת.
צילום: איתמר רותם
המבחן הראשון היה בהתאם: כיסא הבטיחות של הגדול בין הילדים, וזה נכנס ללא בעיות בספסל האחורי מאחורי מושב הנוסע כאשר זה היה למקום הישיבה של ילדתי הקטנה.
לאחר שהתקנתי את מושבי הבטיחות, עברתי להתקין את הילדים בתוכם. הכנסת הילד הגדול הייתה יחסית מורכבת, בעיקר בגלל גודלו שלו, לא של האוטו. מפתח הדלת סביר, אך עוד מספר מעלות לתנועה החוצה היו מוסיפות להושבה נוחה יותר. המושב הקדמי יותר ממספק, ויחד עם האפשרות לביטול פעולת כרית האוויר של הנוסע מלפנים מתקבל מרחב מחיה טוב לקטנה.
הנסיעה ב־
MG 4 נעימה לרוב, למעט כאשר עוברים על שיבושים של ממש. היא אינה מצטיינת בספיגה שלהם, ובמקרים אחדים גרמו שילדי התעוררו בבהלה מבור כזה או אחר בכביש; מאלה לא חסר בריוויירה של ישראל, הלא היא העיר נתניה.
צילום: איתמר רותם
מנגד, בולטת היכולת הדינמית הגבוהה, גם בפניות מהירות, והעכוז שובב־אך־מרוסן, גם בזכות אחיזה טוב. תאוצה מהמקום והאצות הביניים טובות, והיכולת להשתלב בתנועה מהירה ללא חשש ומאמץ מוסיפה לא מעט נקודות לרכב חשמלי. חבל שלא צילמתי את קריאות השמחה של אריאל הגדול כאשר ביקש "מהר!". אני, כמו אבא טוב, נעניתי לבקשה, הרכב סיפק את הסחורה שוב.
בדרכי הבייתה ניסיתי לתפעל את בקרת השיוט האדפטיבית, אבל לא הצלחתי בכך. בעניין זה, תפעול חלק מהמערכות ברכב נוח, גם בזכות פקדים ברורים תחת מסך המולטימדיה ולחצנים על ההגה הניתנים לסידור באופן אישי. מנגד, תפעול מערכות כמו אלה של הבטיחות והאנרגיה הנעשה רק דרך המסך, וזה החלק הפחות מוצלח ברכב. מערכת המולטימדיה עצמה מעולה, ותודה לשילוב של סאבוופר בהתקנה מקומית.
צילום: איתמר רותם
הדרך לקאונטרי
בבוקר שבת עלינו שמחים וצוהלים לאוטו – אשתי, שני הילדים, גם אני – בדרכינו לקאנטרי.
"פה המבחן האמיתי" אמרתי למנהלת והתחלתי בעבודה; הפעולה הראשונה שנאלצתי לבצע הייתה ניתוק הקרש המפריד בין תא המטען למושב האחורי וניסיון למצוא לו מקום ברצפה (עבד חלקית). לאחר מכן הפגנתי יכולות הנדסיות ברמה גבוהה מאוד על מנת להכניס שני טיולונים, תיק גדול יחסית וגם את הנרתיק המאכלס את כבל הטעינה שאליו ממש תכף נגיע.
"חם לי!" צעקה זוגתי, ולכן השארתי את הרכב מונע על־מנת שהמזגן יתחיל לקרר אותו באופן יעיל, דבר הנדרש גם בגלל המחסור בפתחי מיזוג ליושבים מאחור. לטעמי האישי היה מתקבל בברכה כפתור התנעה "רגיל" ופשוט, ולא להפוך את ההתנעה לשילוב של סגירת דלק ולחיצה על דוושת הבלם (פעולות שאני עדיין לא סגור עליהן ב־100%).
צילום: איתמר רותם
מרגע שיצאנו לדרך המזגן קירר את הרכב ביעילות מרבית, גם מאחור. בצג צוין כי לסוללה 70%, ולאחר נסיעה קצרה לבריכה בבית יצחק הנתון עמד על 67%. כאן גיליתי יתרון נוסף לרכב חשמלי. עמדת טעינה איטית בזמן בילוי משפחתי מבטיחה מקום חנייה קרוב לכניסה, גם מאפשרת לצאת מהמקום עם סוללה מלאה.
את הדרך חזור העברתי במושב האחורי בניסיון לתפוס תנומה קלה. אשתי סיכמה את הנהיגה ב־MG במשפט הבא: "זה מגניב החשמל הזה, את כולם אני עוקפת!"
"ומה באשר לשאר הדברים?" שאלתי. אשתי ציינה לטובה את שדה הראייה לפנים, את המושב הנוח ואת התפעול הנוח ביחס. מנגד, הוסיפה אשתי ואמרה כי תא מטען גדול יותר ובולמים פחות נוקשים היו עושים את הרכב לבחירה מצוינת למשפחה בת ארבע נפשות.
צילום: איתמר רותם
נתונים:
נסועה כוללת – 10,672 ק"מ
נסועה החודש – 3684 ק"מ
סך צריכה – 1664 קוט"ש
צריכה החודש – 660 קוט"ש
צריכה ממוצעת – 5.4 ק"מ/קוט"ש
צריכה ממוצעת החודש – 5.6 ק"מ/קוט"ש
סך מילוי סוללה החודש – 8.58 פעמים
ממוצע טווח החודש – 429.4 ק"מ (סוללה מלאה)
