כך מצאתי עצמי בפריוס חדשה, מנסה להסביר לעובד האדיב שאינו דובר אנגלית את הבעיה בתפעול הניווט במערך המולטימדיה (שנראה לא מקורי למרות שפגשתי בו בהרבה מוניות טויוטה). הוא כבר העביר אותו לאנגלית, אבל כשניסיתי להכניס את שם המלון הסתבר שאין לחצן לרווח בין המילים.
זה גרם לשבר ולמבוכה בסוכנות כאשר כל עובד בתורו ניסה ללא הצלחה למצוא את המקש. זה היה הרגע בו החלטתי שעוברים לוויז. דקות אחרי נבין שגוגל שפועל נפלא ביפן עדיף בהרבה. רק כשיצאתי מהסוכנות גיליתי שיתר המערכות שמתופעלות מהמחוונים נותרו ביפנית. עם ניסיון שנצבר וקצת מזל עברתי לאנגלית.
החיוך נמחק כשהגעתי למלון והבנתי שתא המטען רדוד מהצפוי. סדנת דחיקה בשמש היוקדת גררה אגלי זעה וקצת עצבים – הבנות באמת הגזימו עם הקניות ואנחנו רק בתחילת הטיול. גם שפע בובות הענק בהן זכינו במתחמי מכונות המזל, מהבילויים הליליים האהובים ביפן, לא סייע. וכן, יש מצב שהרחבנו את הרכב. זהו מחיר העיצוב והצללית הנמוכה. את העובדה שאין פתח אוורור מאחור ניצלנו כדי למקם במרכז טרולי אחרון.

פריוס. מפגש ראשון בפריוס החדשה קורה ביפן די מהר. היא מאוד פופולרית. כבר במבט ראשון ברור השינוי הגדול שעברה בדור החמישי שהוצג בסוף 2022 ומכונה WX60. היא ארוכה ב־2.5 ס"מ עם 460 ס"מ בעוד בסיס הגלגלים גדל ל־275 ס"מ מ־270. עם 178 ס"מ היא רחבה ב־2 ס"מ אך גם נמוכה משמעותית עם 142 ס"מ (4 ס"מ).
למן הדור הראשון התעקשו בטויוטה לעצב את פריוס באופן מעט מוזר, אך הפעם המצב שונה. המכונית נראית כקופה מרובת דלתות כאשר הידיות האחוריות שמוסתרות בקורה מוסיפות לרושם. מעצבי טויוטה עשו מלאכה נהדרת והצליחו לייצר קשר לסדרת קראון המרשימה שרואים כאן לא מעט, לחזית של C-HR החדש, ולמכוניות קופה ממוצא יפני.
מאחור, השילוב בין צללית מוארכת ונמוכה לקווים מפוסלים סביב המותן ויחידות תאורה מיוחדות, יוצר מראה ספורטיבי. הטיפול בפנסי החזית מיוחד, ואפילו חישוקי הפח עם ה"צלחות" ("17) לא מקלקלים.
מצערת. באירופה מוצעת כרגע רק הגרסה הנטענת של פריוס, אך ביפן מבחר עשיר יותר ובבסיסו חטיבת הכוח ההיברידית המשלבת בין מנוע ה־1.8 ליטר ו־2 מנועים חשמליים. המערכת היא מהדור החדש ביותר וחזקה מאשר בדגם הפורש, עם 140 כ"ס לעומת 122. על הכביש התחושה טובה מאשר עם הדגם הקודם, התגובות משופרות ועדיין אותן נקודות תורפה: הרעש הבולט תחת עומס, התחושה שהמנוע מתאמץ.

כמו בדגמים אחרים גם הפריוס נמרצת ביציאה מהמקום ומייצרת קצב טוב באופן נעים. אבל כשמגיעים לכבישי הרים כמו בהאקוסן, המנוע יכול להישמע מאומץ גם אם בידוד הרעשים משופר. התוצאה היא רכב שמסוגל לקצב טוב אבל לא תמיד מזמין ללחוץ על המצערת. קצת חבל שאין כאן הדמיית הילוכים עם שליטה מההגה אלא רק מצב בלימת מנוע. עימו פעולת מנוע הבנזין מורגשת מדי בירידות התלולות.
תדלוק. לא משנה מה היו תנאי הנסיעה והעובדה שהיא הייתה עמוסה לעייפה, אבל הפריוס הציגה נתונים מדהימים. הצריכה לרוב הייתה סביב 25 ק"מ/ל' ולפעמים בשיוט בכביש המהיר גם 27 ק"מ/ל'. זה מרשים, גם אם מהירויות הנסיעה אינן גבוהות, וחבל שטויוטה אינה משווקת אותה לאירופה ואלינו; לפי היבואנית בישראל, נכון לשעה זו, גם אין כוונה לשווק את גרסת הפלאג-אין בארץ.
ביציאה ממצומוטו, אחרי 625 ק"מ נשברתי ותדלקתי. 25 ליטרים אוששו את מה שחשבתי. למרות מיכל קטן (43 ליטר) יכולנו לעבור יותר מ־1000 ק"מ (וכנראה את מלוא המסע) ללא תדלוק. גם התדלוק ביפן שונה: ה"אקדח" הנכון הוא האדום (ירוק שייך לדיזל) ובתחנות רבות יורד מלמעלה כדי לחסוך במקום.

טוקיו. אנחנו מגיעים בשעות ערב לתסבוכת הכבישים המקיפים כשגוגל מפשל כי אין קליטה במנהרות הארוכות. לא נורא. הצלחנו להגיע למלון ולאוץ לתחנת ההשכרה רגע לפני סגירה.
טוקיו היא עולם ומלואו וקצרה היריעה מלפרט וגם קצר זמנם של הגולשים. נספר, כי כדאי לבקר ברובעים המפורסמים והתוססים: למשל שיבויה או שינג'וקו בה בולט אזור 'גולדן גאי' המורכב מסמטאות שופעות ברים זעירים, לעיתים עם שישה מקומות בלבד (נראה קצת תיירותי). על כל זה ועוד הרבה על הטיול ביפן, נפנה אתכם לגיליון 466.