למי שלא מכיר או כבר הספיק לשכוח: הטכנולוגיה המדוברת נקראת "סוללת זרימה" (וזה גם בערך שם החברה: Nanoflowcell), ולמעשה היא די עתיקה - הפיצול של מולקולת מים בעזרת אלקטרוליזה נתגלה כבר בראשית המאה ה-18, ובשנות ה-50 של המאה העשרים פותחה הטכנולוגיה ההפוכה שמאפשרת לייצר אנרגיה על ידי הפגשת מים טעונים ביונים חיוביים ושליליים - אך הליך ההפקה דרש יותר אנרגיה מזה שיצר ולכן נשאר תיאורטי בלבד.
בשנות ה-70 נאס"א הצליחה לשכלל את הטכנולוגיה, אך עדיין לא הפכה אותה ליעילה מספיק לשימושים מסחריים; כאן נכנסת לתמונה נאנו-פלואו-סל שטוענת שהיא מסוגלת להפוך את הטכנולוגיה ליעילה עבור הנעת כלי רכב.
איך מיישמים את זה במכוניות? פשוט - המכונית מתדלקת שני נוזלים בשני מיכלי דלק שונים, שיכילו מים שמעורבבים עם מלחים אורגנים ומלחים מהונדסים בעזרת ננו-טכנולוגיה; הנוזל במיכל אחד יהיה טעון ביוניים שליליים ואילו במיכל השני הנוזל יהיה טעון ביונים חיוביים. הנוזלים ישאבו למערכת שתפגיש ביניהם, תיצור תגובה כימית ומטען חשמלי עוצמתי. לאחר השימוש, המים מתאדים והמלחים מצטברים במסנן ייעודי, שמוחלף כל 10,000 ק"מ.
לטענת אנשי החברה, הפקת ה"דלק" החשמלי זולה משמעותית מאשר הפקת בנזין, והמחיר עמד ב-2015 על עשרה סנט לליטר - ויכול עוד לרדת ברגע שיעברו לייצור בקנה מידה גדול.
חברת הסטארט אפ לא הסתפקה בתיאוריה והציגה בתערוכת ז'נבה 2015 את ה'קוואנטינו', קונספט נוסע לרכב ספורט חשמלי. אנשי החברה טענו אז כי הם מקיימים מגעים מתקדמים עם יצרן רכב גדול לשילוב הטכנולוגיה המהפכנית במכוניות בייצור סדרתי בתוך 4-5 שנים - אבל זה לא קרה, כידוע, ככל הנראה כי הטכנולוגיה לא הגיעה לבשלות.
למרות שהרכב לא הגיע לייצור סדרתי, החברה טוענת כי מאז היא כבר בדקה את הטכנולוגיה במשך למעלה מ-500 אלף ק"מ, והיא בשלה מאי פעם להגיע ליישום מלא.
אז מה חדש?
החברה, שהחלה כמיזם אירופאי שבסיסו באנגליה, מקימה כעת מטה אמריקאי בניו יורק, שם הם מקווים שיפותחו יישומים ספציפיים לשוק עבור הטכנולוגיה, ובסופו של דבר יובילו לייצור "דלק יוני" ומכוניות בארה"ב.
כדי להראות את רצינות כוונותיה, הציגה החברה קונספט נוסף, בשם 'קוואנטינו 25', רודסטר 2+2 המונעת על ידי ארבעה מנועים חשמליים, אשר לכל אחד מהם הספק של 80 כ"ס. מכיוון שהרכב אינו נושא סוללות כבדות, 320 כוחות הסוס מספיקים לתאוצה של 2.5 שניות למאה קמ"ש, וטווח נסיעה בין תדלוקים של קרוב ל-2000 ק"מ (!), כאשר הדלק מאוחסן בזוג מיכלים של 33 ליטר המותקנים מתחת לרצפה. מבחינה ויזואלית הקונספט נראה כמו אבולוציה של הרכב שנחשף ב-2015 אם כי הוא מצויד כעת במה שנראה כמו פאנל גג נשלף.
ומה דעתנו?
על פניו מדובר בטכנולוגיה מהפכנית, עם נתונים שמייתרים כלי רכב עם סוללות - משהו שכל יצרן רכב בעולם היה מוכן להשקיע מיליארדים רבים כדי לשים עליו את היד. אולם מאחר ועברו כמעט שמונה שנים מאז הקונספט הראשון והמיזם לא ממש התרומם, אנחנו משערים שהטכנולוגיה עדיין רחוקה מיישום סדרתי או כדאיות כלכלית. ימים יגידו - אך לטובת כולנו, בואו נקווה שאנחנו טועים.
