ה-HR-V המקורי הוצג ב-1999, והיה למעשה רכב הפנאי הקטן הראשון (להבדיל מסמוראי, למשל, שהיה קטן אף הוא אבל רכב שטח של ממש). אולם הוא ככל הנראה הקדים את זמנו, והונדה לא טרחה להציג לו מחליף כשהוא סיים את חייו ב-2006. ואז בא הג'וק, והראה שרכב שמשלב ממדים של סופרמיני עם פוזה של רכב שטח הוא בדיוק מה שהציבור רוצה – וסחף את התעשייה.
לקח להונדה כמעט שש שנים לקפוץ על הרכבת מחדש, ועכשיו הדור השני של ה-HR-V מגיע גם אלינו. בהשקה המקומית דיברו אנשי היבואן על תחרות עם גרסאות הבסיס של הטוסון והספורטאז', והמחיר בהתאם – 139,000 שקלים, כ-10% עד 15% יותר מהמקובל בקטגורית רכבי הפנאי הקטנים.
גם אם לא הצצתם בטבלת הנתונים, ברור שה-HR-V קטן יותר מהטוסון או הספורטאז'. העיצוב שלו – נאה בהחלט במבט מהצד או מאחור, אך מסורבל מדי מלפנים בגלל החרטום – גורם לו אף להיראות קטן יותר ממה שהוא באמת. הונדה HR-V משאיר רושם עדין, כמעט נשי, נטול מאצ'ואיסטיות שרירית. גם צבע הכסף-ליסינג של רכב המבחן לא ממש עזר לו לבלוט.
פנים הרכב
ה-HR-V מקבל את פני הנהג עם סביבת נהג מודרנית ונעימה לעין. בד וחומר דמוי עור בדלת הם שיפור ביחס למקובל בקטגוריה, ואותו דמוי-עור גם חוזר בחלקים מהדשבורד. סידור נאה של פתחי המיזוג מול הנוסע (נאה, אבל לא הכי פרקטי) ונגיעות של שחור פסנתר בקונסולה המרכזית ובהגה תורמים גם הם למראה המודרני. רוב החומרים עדיין נוקשים ופשוטים, אך לפחות עבים ומורכבים בצורה טובה.
האבזור טוב יחסית לקטגוריה. מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית עם SIM מציעה תפעול נוח למדי, דיבורית סבירה ו-WAZE, אולם המצלמה האחורית שלה ברמה נמוכה יחסית. בקרת האקלים שמציע ה-HR-V (רגילה, לא מפוצלת) הינה פריט חריג בקטגוריה, ועוד יותר מכך מושבים מחוממים. הקונסולה הגבוהה שחוצצת בין הנהג לנוסע מציעה שפע תאים בסידור חכם, אולם אין מקום נוח לשים את הסלולארי; התא המיועד לכך נחבא בתחתית הקונסולה ואינו מואר, מה שמקשה על מציאת הטלפון בלילה, שלא לדבר על חיבורו ליציאות השונות.
למרות ממד גובה צנוע יחסית, תנוחת הנהיגה גבוהה ושלטת, ומרווח הראש טוב. ההגה מתכוונן גם לעומק – לא דבר מובן מאליו בקטגוריה – אך היינו שמחים אם היה יוצא קצת יותר. מושב הנהג לא מחבק או אוחז במיוחד, אך גם לא נרשמו תלונות מיוחדות לאחר שעתיים באוכף. נוסעים גבוהים במושב ליד הנהג התלוננו על מקום לא מספק לרגליים, כשגם הבליטה ברצפה (היכן שמותקן מיכל הדלק) מפריעה להם למקם את הרגליים כרצונם.
תא המטען גדול למדי, בעל מבנה רבוע ושימושי ומרופד כולו. כיסוי תא המטען הוא על הגבול בין מצחיק למעצבן – מתקן בד שחור מתוח על מסגרת קפיצית, כמו סכי שמש, שאי אפשר להניח עליו כלום, ויוצא ממקומו תחת לחץ קל.
HR-V סופג ביעילות גלים ושינויי גובה בכביש, אך רק כל זמן שלא מגזימים – גל גדול או מהירות גבוהה יביאו לסגירת מתלים. המתלים מתמודדים פחות טוב עם שיבושים חדים, ומעבירים יותר מדי מהם לתא הנוסעים, בלי קשר למהירות.
התנהגות ובטיחות
למרות מתלים רכים יחסית וגובה המרכב, רכב הפנאי הקטן של הונדה מספק התנהגות כביש בטוחה וצפויה. האחיזה טובה וההתנהגות מאוזנת. נראה שהשלדה מגיבה נכון להעברות משקל, אך קשה לדעת בבטחה, משום שבקרת היציבות מעט היסטרית ואינה מתנתקת (גם כשלוחצים על מתג הניתוק).
HR-V זכה לחמישה כוכבים במבחן הריסוק האירופאי, אם כי שם הוא נבחן עם התרעת סטייה מנתיב, שלא מוצעת בארץ. כן מגיעה אלינו מערכת בלימה אוטונומית במהירות עירונית, שעובדת היטב ואף מזהה אופנועים, כפי שגילינו בעזרת שליח "אמיץ".
מנוע ה-1.5 ל' האטמוספרי מציע הספק נאה, 131 כ"ס, אולם פעולתו גסה וקולנית. בסרק מורגשות רעידות קלות, ומסל"ד ביניים קולו נשמע בבירור בתא. בצירוף עם תיבה רציפה מתקבלים ביצועים זריזים למדי – הצלחנו לאמת את נתון התאוצה הרשמי, 10.8 שניות למאה, בהחלט מכובד – אבל קולניים. יצוין כי מדי פעם נתקלנו בסרבנות של התיבה, וזו לא אפשרה לנצל את מלוא כוחו של המנוע כאשר היא במצב D; במצב זה היא מיקמה את המנוע בכ-4000 סל"ד, במקום לאפשר לו לספק את מלוא כוחו, שמתקבל ב-6600 סל"ד. העברה זריזה למצב S פותרת את הבעיה. יש גם מצב L, שמספק בלימת מנוע יעילה.
תמורה
הונדה HR-V הוא אחד הכלים הטובים בקטגורית כלי הפנאי הקטנים – אומנם המנוע רועש והנוחות בינונית, אך הוא מציע מרחב טוב לנוסעים ומטען, תא נוסעים נאה, אבזור מכובד, ביצועים טובים וצריכת דלק טובה. עם זאת ולמרות יתרונותיו, קשה להצדיק את פער המחיר מול מתחרים כמו אופל מוקה, סאנגיונג טיבולי ושברולט טראקס.
פנאי/שטח קטן
