את הנתון שהציגו אנשי היבואנית עבור צריכת הדלק העירונית של טויוטה יאריס 2017 ההיברידית, 29.4 ק"מ לליטר בנזין, תוכלו כנראה לדמיין רק בחלומותיכם הפרועים ביותר. רק אם תסעו בעיר דמיונית, חסרת תנועה, בה ניתן להאיץ כמה לאט שתרצו, תזכו לראות נתון שאפילו יתקרב ל-25 ק"מ לליטר. אני יודע זאת כי בשם המדע ביליתי כמה עשרות ק"מ של נסיעה עדינה להחריד בעיר רפאים (רעננה ב-3 בבוקר, אם אתם באמת רוצים לדעת), בשביל לקבל לבסוף 24 ק"מ לליטר, בלי מזגן.

אז מצד אחד, זה לא קרוב לנתוני היצרנית (כמה מפתיע). מצד שני, אלו נתונים מצוינים. אבל אלו אינם נתוני העולם האמיתי. כי אני יכול רק לדמיין את מבול הקללות, הצפירות וההבהובים שאחטוף אם אעז לנסוע כך בשעות העומס. כשיצאתי אל מחוץ לעיר וטיפסתי ל-90 קמ"ש, המחשב התייצב על 22 ק"מ לליטר בלבד ונשאר מעל 20 גם בהמשך הנסיעה הפרברית בקצב התנועה – נתון מעודד בהחלט. לפני כן, 300 ק"מ קשים למדי הכוללים קטעים הרריים דינאמיים (אבל גם שיוט רגוע ב-120), הובילו ל-17 ק"מ לליטר בממוצע. לא רע בכלל.

מעבר לצריכה
בזה בעצם סיימנו עם מה שחשוב באמת בגרסה ההיברידית של טויוטה יאריס הקטנה. זה מספיק כדי להבין האם המכונית הזו מבצעת היטב את מה שהקונספט שמאחוריה מכתיב. אבל לפני שנגזור את דינה סופית, ננסה להבין את ההבדלים בינה לבין היאריס הרגילה, והמשמעותי שבהם נוגע למערכת ההנעה.

מדובר במערכת שנלקחה מהדור השני (הקודם) של טויוטה פריוס ועברה התאמות לגודלה של היאריס – מנוע ה-1.5 ליטר עודכן ונצילותו שופרה ב-6%. המצברים הוקטנו והמערכת ההיברידית כולה שוקלת כ-200 ק"ג, 20% פחות מאשר אצל טויוטה אוריס ההיברידית (החזקה משמעותית). למנוע החשמלי 60 כ"ס ו-17 קג"מ והוא מצטרף ל-74 הסוסים ו-11.3 הקג"מים של מנוע הבנזין. ביחד, כרגיל עקב השילוב בין שני סוגי המנועים השונים, המכונית מספקת 100 כ"ס, בדומה לגרסת ה-1.3 ליטר, אבל עם הרבה יותר מומנט משולב לאורך ההאצה, מה שאחראי לנתון ההאצה ל-100 קמ"ש טוב במעט משל גרסת הבנזין (11.8 שניות מול 12.3).

בכל הנוגע לשילוב בין זוג המנועים, היאריס מעט פחות טובה מאחיותיה הגדולות – האוריס והפריוס. התנעת מנוע הבנזין מורגשת למדי וצלילו נוכח. גם פעולתו פחות מעודנת ונראה כאילו התיבה ה"רציפה" ומנוע הבנזין לא ממהרים להתעורר. התוצאה היא השהייה מורגשת ביציאה זריזה מהמקום או בקיק-דאון. ואם חשבתם שבתוך העיר ניתן לנסוע גם ללא בנזין, תגלו מהר מאוד שיותר מליטוף קליל של הדוושה ומנוע הבעירה הפנימית מותנע. מחוץ לעיר ובתנאי עבודה קשים, הסוללה הקטנה נגמרת מהר למדי, אבל ניהול החשמל החכם של הרכב משאיר אותה כמעט תמיד עם מיץ מספק בשביל לעזור למנוע הבנזין, ולא מורגשת דעיכה משמעותית בביצועים. אלו, אגב, מספקים בהחלט, גם אם מלווים ביותר מדי רעש בשעת עקיפה. גם רעשי כביש, ובעיקר רעשי רוח מוגזמים, מצטרפים החל מ-90 קמ"ש, ויוצרים תחושה עסוקה בשיוט בינעירוני רגוע. אין ספק שהמכונית הזו מעדיפה את העיר.
 
באשר לשאר מאפייני הנהיגה – מרביתם דומים למדי לשל היאריס הרגילה: ההגה מהיר ומשקלו קל והוא עצבני מעט בנסיעה מחוץ לעיר. הרכב, בהתאם, פונה היטב אבל חסר את תחושת הבטחון הרצויה תחת עומס. נוחות הנסיעה סבירה בלבד בעיר, והמצב משתפר מעט עם העלייה במהירות, אך לא מדובר במכונית נוחה במיוחד בכביש משובש. הבלמים הרגנרטיביים הם כפי שהתרגלנו מטויוטה – מתוגברים מאוד ובעלי תחושה לא אחידה בעת הבלימה, כשמערכות החשמל מנתבות את האנרגיה המתקבלת בעת הבלימה אל הסוללה. זה לא מפריע כשמתרגלים, ואף תורם לעלויות האחזקה הנמוכות שטויוטה טוענת להן – רפידות הבלם צפויות, לפי טויוטה, להחזיק עד 100,000 ק"מ.

בענייני איכות ואבזור הושקעה מחשבה ביחס לאחות הבנזינית, אך גם ברור שמגבלות הפלטפורמה הקשו על שיפור משמעותי. בחוץ היא מעט יותר נאה וייחודית בזכות פנסי LED וטיפול לפגושים. בפנים היא פחות קודרת מהיאריס 1.3 ליטר – מובדלת מאחותה על-ידי טאץ' בהיר בקונסולה וכמה תוספות עיצוב כחלחלות. בנוסף למחשב הדרך (הלא נוח לתפעול), מסך המגע, 7 כריות האוויר, מצלמת הרוורס ודיבורית הבלוטות' שמגיעים גם בגרסתה המאובזרת של היאריס הרגילה, תמצאו כאן כפתור התנעה, בקרת אקלים מפוצלת וח"ח גם מאחור.

הנדסת האנוש טובה מאוד וכוללת מגוון תאי אחסון שימושיים, אך המיקום של כפתורי EV (מצב חשמלי בלבד) ו-ECO (מצב "אפילו יותר חסכוני" שאיננו מורגש מספיק) בין המושבים איננו מוצלח. הפלסטיקה נותרה קשיחה ולא מזמינה והמושבים הקדמיים חסרי תמיכה. מאחור המרווח מצוין, אך הסוללות הממוקמות תחת המושבים (ללא פגיעה בנפח תא המטען המרשים) בולטות מדי ומפריעה לרגלי הנוסעים.
 
צרכנות מתקדמת
את התשובה לשאלה הראשונה כבר קיבלתם – בתנאי נהיגה רגועים היאריס ההיברידית מקיימת את ההבטחה לחסכון בדלק, ומסוגלת לספק מעל 20 ק"מ לליטר במרבית המצבים. אבל חורים בחבילה מתגלים מהר מאוד כשמצרפים למשוואה את מחירה לצרכן: 117,000 שקלים זה קרוב מדי למשפחתיות מן השורה, ורחוק למדי מסופרמיני. אז למי היא מתאימה? החסכון בדלק יקרוץ בעיקר למי שנוהג הרבה, אך לקוחות אלו נוהגים פחות בתוך העיר (שם חסכוניותה של היאריס היא ללא תחרות) והם בוודאי לא יעריכו את החוסרים הבינעירוניים של המכונית. מעבר לכך, מי שבאמת רוצה לחסוך יתכבד וירכוש סופרמיני ידנית בעשרות אלפי שקלים פחות. זו אמנם פחות מאובזרת ופחות חסכונית, אך בנסועה ממוצעת ההפרש בדלק יעמוד על אלפים בודדים בשנה, כך שכלכלית היא פתרון עדיף.

אז למי הכי תתאים היאריס ההיברידית? מלבד בעלי מודעות סביבתית שרוצים קטנה אוטומטית ומאובזרת, נותרנו עם לקוחות ציי הרכב, שיזכו איתה להנחה של יותר מ-500 שקלים בשווי השימוש, בזכות המערכת ההיברידית. עכשיו תגידו לי – איך התחלנו מכמעט 30 ק"מ לליטר, רק בשביל להגיע לנהגי הליסינג?