ב.מ.וו X2 - מבחן דרכים

אניני ההגה ונוטרי הטעם האוטומטיבי עיקמו את אפם האנין בגלל רכבי הפנאי — ויותר מפעם אחת; למעשה, יותר ממאות פעמים (וגם יותר). אבל מה שהיה נחות וסר טעם, הפך לנפוץ, ועם השנים כמה מהם התקבלו (בהסתייגות).
 
היצרנים, שמכבדים מאוד את דעתם של יודעי דבר, מכבדים כרטיסי אשראי (וגם העברה בנקאית); בעצם, הם מכבדים בעיקר את הכסף הצמוד להם. ובעניין הזה של רכבי פנאי, עם עלייה פנומנלית ובלתי פוסקת במכירות, כל המרבה בדגמים הרי זה משובח.
 
ולא רק עוד דגמים. גם וריאציות על נושא — המקפידות שלא תישאר גומחה לא מנוצלת, ואם אין, תומצא — פרחו ועלו; קחו למשל פנאי־קופה.


 
קווים לעיצובה
ב.מ.וו X2 הוא כמו X1 — אבל עם סיומת קופה. בנוסף, ממדים אחרים יוצרים פרופורציות דינמיות, כמעט ספורטיביות (במגבלות הז'אנר; ראו תיבה). התוצאה, יחד עם חזית מודגשת יותר, ספוילר מאחור, מפלטים אחרים ועוד כמה טריקים, מוצלחת ביותר, ואותו סמל ב.מ.וו מאחור (מעין השראה מ־CS של שנות השישים) מוסיף חינניות. ההכרזה של ב.מ.וו בהשקה — "X2 מיועדת לאנשים שמעדיפים סגנון על חשבון שימושיות" — מוצאת ביטוי מוצלח בעיצוב ובהופעה.
 
המקום בו נמצאים
סביבת הנהג אינה שונה מזו של X1 — ודומה מאד לזו שבדגמי ב.מ.וו אחרים. העזה עיצובית ומקוריות אין, ארגון נכון של המערכים העיקריים יש. חומרי הדיפון, אותם פוגשים במבט ואותם חשים במגע טובים, וברמת הגימור M (ראו תיבה) היא מוסיפה תפרים בצהוב ובעיקר משטחי עור נעימים מעל לוח המחוונים, גימור מעין סיבי פחמן במרכז, וריפוד יפהפה למושבים. מושב הנהג משובח, ניתן לכוון את תמיכת הצד ובסיס הירכיים, והוא נוח בנסיעה ארוכה, יעיל בנהיגה דינמית. תנוחת הנהיגה גבוהה כנדרש בז'אנר, והראות סביב טובה.


 
האבזור חסר; בקרת אקלים, פתח מיזוג לאחור, פקדי הילוכים בהגה, מצלמה לאחור וחיישני חנייה, בקרת שיוט, תאורה למראות האיפור(!) — כל אלה נפקדים. הנדסת האנוש נופלת בעניינים קטנים; במצבו העליון, ההגה מסתיר מידע הנמצא בתחתית לוח המחוונים, כפתור הנעילה המרכזית רחוק, כפתור ביטול דימום/התנעה מוסתר, חיפוש תחנות ברדיו לא נוח ועוד כיו"ב. גם הגימור לא מתעלה, ומעבר לבעיה הרגילה של איכות פלסטיק לא מסעירה למטה (וגם בקונסולה בין מושבים), בולטים קצוות חדים באותו גימור דמוי סיבי פחמן.
 
הכניסה לחלק האחורי תאתגר גבוהי מידה, אבל המרחב בפנים סביר, גם עבורם, ומצטרף שלישי ימצא מושב לא נוח ומרווח רגליים מוגבל בגלל מנהרת ההינע. תא המטען מציע למשתמש הרגיל נפח יעיל ושימושי, אך שפת ההטענה גבוהה. ניתן להשטיח את המושבים, אבל לא ניתן לעשות זאת מתא המטען.
 
הרכב בו נוהגים
הביצועים, בפשטות, טובים מאוד. התאוצה מהמקום מכובדת ותספק את רוב פריקי הרמזורים, וחשוב יותר, האצות הביניים מצוינות, גם במהירויות תלת־ספרתיות. הקו האדום ב־7000 סל"ד, והתיבה משלבת להילוך גבוה ב־6700 — ועד שהוא מגיע לשם, המנוע אץ רץ למעלה במיידיות ובהחלטיות, ומוסיף על כך פס קול המגרה לדבר עבירה (על תקנה 39 לתקנות התעבורה). כמעט כל לחיצה עזה על המצערת מביאה את המנוע לשגר מסר כוחני, ופרט להשתהות קלה מטעם התיבה, התוצר מורגש גם בגוף.
 


התיבה, דו־מצמדית, 7 הילוכים (כמו במיני וגם ב־X1), — פעלה באופן חלק בכל מתארי הנהיגה, ולא הפגינה את חוסר הרהיטות האופייני לאחדות מבנות מינה בתנועה ממש איטית. התוצאה של כל הדבר הזה הוא רכב שיכול לנוע מהר מאוד גם תחת עומס, לעקוף באופן בטוח וגם לענג את נפש החוליגן שיש אצל אי אלה מאיתנו. צריכת הדלק נעה סביב 9 ק"מ לליטר; בנהיגה שאינה "בוחנת ביצועים", הממוצע טוב בהרבה, קרוב ל־12 ק"מ לליטר.
 
אבל החיים מזמנים הרבה פחות הזדמנויות למה שכתוב למעלה — והרבה יותר מהמורות המשתרעות למטה. ומול אפסות התשתית, הפליאו מתלי ה־X2 לעבוד, ואם זוכרים את מידת הצמיגים התמוהה משהו (225/45-19), הרי ההישג גדול יותר. אבל מה שחשוב הוא היכולת של המתלים, במצב 'קומפורט', לטפל באופן ראוי בכל מעקשי התשתית ובכל המהירויות.
 
לא כך במצב 'ספורט'. בעיר הם נוקשים מדי (וזה סביר), אבל על גלי כביש מחוץ לעיר הם לא ממש מרסנים עצמם כנדרש, ויוצרים נדנוד לא נעים. רעשי הרוח מפגינים נוכחות צנועה מעל 110 קמ"ש, אך שאון הצמיגים נוכח מדי, יוצר אוושה קבועה בכל כביש בין עירוני שלא עשוי מאספלט מאוד שקט.


 
היכולת הדינמית של ה־X2 הזה טובה — אפשר להיכנס לפניות במהירויות גבוהות מאוד, זוויות הגלגול ממש בסדר — אבל זה לא זה. אחראי עיקרי לכך הוא ההגה, שבמצב 'ספורט', כאשר הוא כבד כמו שצריך, הוא משדר לוחמת מומנט רבה מאוד, ויחד עם זאת לא נקלט ממנו כל אות שידור ביחס למצב הפניית הגלגלים. וכך, העסק הופך ללא רהוט, ואם באותה פנייה יש גם קטע גלי, המאתגר כנ"ל את הבולמים, הכיף לא משהו. מנגד, אם מסתפקים במצב 'נוחות', דווקא, ונוהגים מהר מאוד — אבל לא דוחפים לקצה — מגלים שה־X2 מאפשר מעבר פניות רהוט, שוטף ונעים.
 
מהיותו רכב פנאי, נטלנו את X2 כנדרש לשטח, ושם גילינו כי הוא ממש בסדר בשבילים כבושים, ומעבר להם משתרעת עבורו ארץ לא נודעת.
 
רוצים? הוסיפו
ב.מ.וו הצליחה במשימה: יצרה רכב פנאי שנראה דינמי, מושך ואופנתי ביחס לדגם עליו הוא מבוסס ולמגדר אליו הוא שייך, ולכשעצמו הוא בפירוש סקסי כנדרש.

 

יש חסרונות; X2, ברמת הגימור הזו, שמחירה 300,000 שקלים, מתייצב ללא פריטי אבזור שהם כמעט לחם חוק ברכב שעולה מחצית המחיר. בנוסף, איכות הגימור בסביבת הנהג אינה תמיד כצפוי מרכב שכזה, ויש שלא יאהבו את אוושת הצמיגים הקבועה.
 
אבל האווירה הכללית מכובדת, הביצועים מצוינים ונוחות הנסיעה מפתיעה לטובה, ואם לא מתייחסים אליו בפניות כאילו הוא M, כמו שנקראת רמת הגימור, גם בכביש המפותל כישוריו מכובדים והוא ייהנה לא מעט.

כך שאם אתם רוצים רכב פנאי קומפקטי של מותג יוקרה שיש לו גם סגנון ייחודי, ב.מ.וו X2 מציע לא מעט. ואם אתם בעניין, לכו על רמת האבזור הגבוהה ביותר; קצת יותר כסף יקנה לכם אבזור כנדרש ברכב כזה.
 


_________________________________

ב.מ.וו X2 ו־X1 — שווה, שונה והיצע
כמו הדור השני של X1, גם X2 מבוססת על רצפת ההנעה הקדמית UKL (המשרתת גם את מיני קאנטרימן, למשל), ומוצעת גם עם הנעה כפולה. בסיס הגלגלים (267 ס"מ) והרוחב (182 ס"מ) זהים; האורך והגובה קצרים משמעותית (436 מול 444 ס"מ, 152 מול 160 ס"מ), ונפח תא המטען קטן ב־35 ליטר (470 ליטר). כמו X1, גם דגם זה מוצע בעולם עם מנוע דיזל (190 ו־231 כ"ס) — שניהם עם הנעה כפולה ותיבה אוטומטית־פלנטרית 8 הילוכים.
 
משטח מסוקס, לספורט אופנתי
ב.מ.וו, הייתה ראשונה בין יצרניות היוקרה לזהות את המשמעות של רכבי הפנאי. בניגוד למרצדס (ML) ולקסוס (RX) שהקדימו אותה, X5 (מ־1999) היה ללא כל מכלול הקשור לשטח, להוציא הנעה כפולה (ומרווח גחון מוגבה). היא גם הייתה למותג יוקרה ראשון שהציג באופן מסודר רכב פנאי בינוני (X3, ב־2003) וקומפקטי (X1, ב־2008).
 
במקביל לגידול בקטגוריות הגודל, החלו יצרנים להרחיב את ההיצע בתוכן, וגם כאן ב.מ.וו הקדימה; על בסיס X5 יצרה גרסת קופה נועזת/מבריקה/חסרת טעם/גסה לרכב פנאי: X6.
 
ב.מ.וו לא הסתפקה רק בסיומת קופה, והעצימה את ההופעה עם ממד רוחב של שני מטרים. התגובות היו קשות, ההצלחה הייתה רבה. ב.מ.וו השיקה את X4, ומרצדס הציגה גרסאות קופה לפנאי הגדול והבינוני שלה. כך שגרסת קופה ל־X1 לא רק שהתבקשה, אלא העלתה, עם הצגת X2 ב־2017, את השאלה הכה־אמריקאית: למה לקח לכם כל כך הרבה זמן?
 
גרסאות, רמות גימור, מחירים
בשתי הגרסאות המוצעות בישראל מנוע בנזין מוגדש, תיבה דו־מצמדית 7 הילוכים והנעה קדמית. בגרסת 18i מנוע 1.5 ל', 3 ציל' ו־140 כ"ס; ב־20i מנוע 2.0 ל', 4 ציל' ו־192 כ"ס. בכל הגרסאות בלימת חירום אוטונומית, התרעת סטייה מנתיב, עמעום אוטומטי ותאורת לד עוקבת־פנייה.
 
גרסת 18i ברמת גימור 'וויב' כוללת חישוקי "18, גג נפתח, תפעול חשמלי למושבים הקדמיים, מולטימדיה עם צג "6.5 — המחיר: 260,000 שקלים; ברמת הגימור 'M', חישוקי "19 ומושבי ספורט — המחיר: 280,000 שקלים. גרסת 20i בגימור 'M' כוללת בנוסף מערך מתלים אדפטיבי, מפתח חכם, מערכת שמע משופרת — המחיר: 300,000 שקלים; ב'אקסקלוסיב' פתיחה חשמלית לתא המטען, בקרת אקלים מפוצלת ושלוחה לאחור, חניה אוטומטית, מצלמה, מערכת שמע משופרת, בקרת שיוט אדפטיבית ועוד — המחיר: 330,000 שקלים.