בסקירות הקודמות:
טויוטה קורולה יד שנייה
מאזדה 3 יד שנייה
רנו קליאו יד שנייה
ניסאן קשקאי יד שנייה
סקודה אוקטביה יד שנייה
רנו פלואנס יד שנייה
קיה פיקנטו יד שנייה
טויוטה אוריס יד שנייה
קיה ספורטאז' יד שנייה
יונדאי איוניק יד שנייה
רנו מגאן סטיישן יד שנייה
סקודה סופרב יד שנייה
_________________________________
הדור השלישי של קיה ריו מעולם לא בלט בתכונותיו. לאורך כל מבחני הדרכים שערכנו, ריו על גרסאותיה השונות, התגלתה כמכונית סבירה, ללא מגרעות בולטות, כזו שלא הצטיינה בתחום כזה או אחר.
עבור רוכשי רכב חדש סיכום כזה נשמע לא מפתה. אבל אלה שרוכשים רכב משומש – עם תקציב מוגבל, ללא היתרונות באחריות יצרן – עשויים לגלות עניין במכונית כמו קיה ריו יד שנייה: פשוטה, יעילה, איתנה. לצורך זה בדקנו מהן נקודות החולשה, שמידע עליהן יוכל לסייע בתהליך קניית הרכב, וכן להציג דגשים נוספים שכדאי לדעת.
גרסאות, רמות גימור
הדור השלישי של ריו הוצע בישראל מינואר 2012 ועד אמצע 2017, עם תחילת שיווק הדור הרביעי. בשעתו, ריו דור-שלישי הייתה מהדגמים היותר גדולים בקטגוריה, והיו לה מספר יתרונות על אחותה, יונדאי i20 (דור ראשון); למרות ששתיהן נשענות על אותה רצפה (PB), הסופרמיני של קיה גדולה יותר (בסיס גלגלים, מרכב), רמת הבטיחות עדיפה (לשתיהן 5 כוכבים, אולם ריו נבחנה בתקן מחמיר יותר), ובמפרט האבזור שלה מספר פריטים שימושיים. מינואר 2015 הוצעה ריו מחודשת, כשההבדל (הרשמי) לעומת הדגם מלפני החידוש מתמקד בשינויי עיצוב קלים.
ריו הוצעה בישראל במספר גרסאות. הרוב המוחלט ממה שנמכר מצויד במנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.4 ליטר עם 109 כ"ס ותיבה אוטומטית 4 הילוכים. בנוסף, הוצעו גרסאות נוספות, כשלכולן תיבה ידנית – גרסה אחת, עם אותו מנוע 1.4 ליטר, מצוידת בתיבת 6 הילוכים; בגרסה אחרת מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.2 ליטר (85 כ"ס) עם תיבת 5 הילוכים; לגרסה נוספת מנוע טורבו-דיזל בנפח 1.4 ליטר (90 כ"ס) ותיבה ידנית 6 הילוכים.
כמו כן, ריו הוצעה בשתי תצורות מרכב – האצ'בק (5 דלתות בלבד) או סדאן; גרסאות 1.4 ליטר/אוטומטיות הוצעו בשתי תצורות המרכב, אולם גרסת בנזין 1.4 ליטר/ידנית הוצעה כסדאן בלבד, בעוד שגרסאות בנזין 1.2 ליטר/ידנית וגרסת דיזל 1.4 ליטר/ידנית הוצעו כהאצ'בק בלבד.
מפרט האבזור הבסיסי זמין בכל הגרסאות, כאשר גרסאות 1.4 ליטר/אוטומטיות הוצעו גם ברמת גימור מהודרת. במפרט התקני (LX) ארבעה חלונות חשמל, כיוון חשמלי למראות הצד, כיוון דו-צירי להגה, מערכת שמע מקורית ויציאות USB ו-AUX. ברמת הגימור הבכירה (EX) גם גג שמש חשמלי, חישוקים קלים בקוטר "16, קיפול חשמלי למראות הצד, בקרת אקלים, דיבורית מקורית, חיישני תאורה וגשם ואפשרות בחירת גוון לריפוד (כהה או בהיר). מ-2015 הוצעה גם רמת גימור R (בדגם המחודש; בגרסת האצ'בק בלבד) אך בפועל מדובר בתוספת חישוקים קלים לרמת הגימור הבסיסית.
אבזור הבטיחות התקני כולל 6 כריות אוויר (כולל אפשרות נטרול לכרית האוויר של הנוסע מלפנים) ובקרת יציבות, ואלו זיכו את ריו בדירוג של 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופי (2011). ברמת הגימור הגבוהה גם תאורה עוקבת פנייה (ע"ב פנסי הערפל). לגרסאות הידניות מערכת עזר לזינוק בעלייה.
רכישה
בישראל נמכרו אלפי יחידות של ריו – רובן המוחלט בגרסאות 1.4 ליטר עם תיבה אוטומטית, ברמת הגימור LX. מחירי השוק מתחילים בכ-30,000 שקלים לגרסאות האלו משנת 2013 (רובן עם היסטוריה בציי רכב), בעוד שהמחירים לרמת הגימור הגבוהה (מבעלות פרטית) מתחילים בכ-40,000 שקלים לדגמים הראשונים מ-2012.
יצוין כי ריו נמכרה בעיקר לציי רכב (בעיקר ברמת הגימור הנמוכה) ולכן נדגיש ביתר שאת את חשיבות זיהוי הבעלות המקורית ברישיון הרכב (ב"רישום מקורי" – "השכרה" לרכב ששירת רכב השכרה; השכרה/החכר לרכב ששירת כרכב בעסקת ליסינג; תא ריק ברכב שנרכש בעסקת 0 ק"מ, אולם בסעיף "בעלים קודמים" יהיה כתוב 01) – גם בשביל לשלם בהתאם, גם בשביל לעבור על היסטוריית הטיפולים.
חיים משותפים – תחזוקה שוטפת, שגרת אחזקה, עלויות
צריכת דלק. ממבחני הדרכים שעשינו לאורך השנים עולה כי צריכת הדלק של ריו, בגרסה האוטומטית הנפוצה, נעה סביב 10-12 ק"מ לליטר. שתי גרסאות הבנזין הידניות צורכות כ-14-15 ק"מ לליטר, חסכוניות בכ-30%. גרסת הדיזל לא נבחנה על ידינו.
טיפולים. ריו נדרשת, בכל הגרסאות, לטיפול בכל שנה/15,000 ק"מ (המוקדם מבינהם). שגרת האחזקה כוללת החלפה של מסנן המזגן ונוזל הבלמים/מצמד (מיכל משותף) בכל 30,000 ק"מ, והחלפה של מצתים (בדיזל – מסנן סולר) ומסנן אוויר – כמו-גם השלמת נוזל לתיבת ההילוכים הידנית – בכל 60,000 ק"מ. זה האחרון נחשב לטיפול הגדול ביותר, אורכו כשעתיים ומחירו מגיע לכ-1500 שקלים בגרסאות הבנזין.
בכל המנועים, כולל בדיזל, ישנה שרשרת תזמון, שאינה מצריכה החלפה תקופתית, והשמן המומלץ לשימוש הינו 5W-30 הנפוץ. יש לקחת בחשבון שהעלויות בגרסת הדיזל מעט גבוהות יותר, הן בשל שעתוני העבודה שהגדיר היצרן (הבדל של כ-10%) והן כי נדרשת כמות גדולה יותר שמן במנוע – 5.3 ליטר, לעומת 3.5 ליטר בגרסאות הבנזין.
חלקי חילוף. חלקי החילוף השכיחים (מסננים, צלחות, רפידות) אינם יקרים, אולם חלקי המרכב לא תמיד זולים. בעניין זה, רמת הגימור הבכירה (EX) מצוידת בתאורת 'לד' מלא ומחיר של יחידת תאורה בודדת מגיע לכ-3000 שקלים. ביחידות התאורה הקדמיות ישנה גם תאורת 'לד', אך רק כתאורת יום (DRL).
נזכיר כי כדאי להקפיד ולטפל במרכזי שירות מורשים, עדיף של היבואן או של אחת הרשתות הגדולות. לאורך זמן, פערי המחירים לעומת מוסכים "קטנים" אינם משמעותיים, בעוד שהידע והניסיון באבחון תקלות ממוחשב, במיוחד בהכרת הדגם הספציפי (נכון בעיקר למרכזי השירות המורשים של היבואן), יהיו מוערכים יותר.
ביטוח. עלות הביטוח נעה בין כ-2800 שקלים (חובה + צד ג') ל-4000 שקלים (חובה + מקיף).
אגרת רישוי. עלות האגרה נעה בין כ-800 שקלים (גרסת 1.2 ליטר, ידנית, שנת 2012) ועד כ-1400 שקלים (גרסאות 1.4 ליטר, בנזין/דיזל, מ-2017).
מצבר. בכל הגרסאות מותקן אותו המצבר – מצבר רגיל (לא פריקה עמוקה) בעל קיבולת של 60 אמפר-שעה. שמחירו כ-500 שקלים.
צמיגים. זוג צמיגים במידה המותקנת ברמת הגימור הבסיסית (מידה 185/65-15) כ-500 שקלים, בעוד מחיר זוג צמיגים במידה המותקנת ברמת הגימור הגבוהה (195/55-16) עולה כ-700 שקלים.
תקלות נפוצות
ריו נחשבת לדגם עמיד מאוד. עם זאת, כדאי לשים לב לשני מכלולים עיקריים – מערכת המיזוג והממיר הקטליטי. בעניין מערכת המיזוג יש לבדוק האם המזגן מקרר; אם אין קירור, הניסיון מלמד כי במקרה של ריו מדובר ביחידה פנימית (מאדה) תקולה, ככל הנראה כתוצאה מחלודה שהצטברה על המאדה וגורמת לדליפת נוזל הקירור. חשוב לבצע בדיקת לחץ למערכת בטרם מחליטים על החלפת היחידה, מאחר ומדובר בפעולה ממושכת ומורכבת המחייבת פירוק של סיפון המחוונים ('דשבורד').
מכלול נוסף שיש לבדוק זהו הממיר הקטליטי, שנוטה להיסתם עקב כשל בחיישן החמצן הקדמי. ניתן לזהות את הבעיה באמצעות צריכת דלק גבוהה מהרגיל. במסגרת תהליך אבחון ולפני החלפת הממיר, יש להחליף את חיישן החמצן באחד מקורי, ולא בתחליפי.
מעבר לכך, נדגיש כי מאחר ומדובר בדגם פופולרי בציי רכב, כדאי לבחון היטב את היסטוריית הטיפולים – לא פעם מדובר בכלי רכב שעובדים קשה מהרגיל והבלאי שלהם גבוה, בשעה שהתחזוקה שלהם טובה פחות ביחס לתחזוקה של לקוח פרטי. עם זאת, קניית רכב ישירה מצי גדול עשויה לסייע באיתור רכב שטופל באורח מתקבל על הדעת.
יצוין כי אחד היתרונות הבולטים של ריו הוא בהיקף אחריות היצרן – שלוש שנים מלאות/100,000 ק"מ, ועוד ארבע שנים/עד 150,000 ק"מ על מכלולי מערכת ההנעה (מנוע, תיה"ל, ציריות). עם זאת, האחריות המורחבת ניתנה רק ללקוחות פרטיים (כלי רכב שנמכרו לציי רכב אינם זכאים להרחבה) לגרסאות בעלות מנוע בנזין.
גרסת הדיזל ייחודית, אך נמכרה בעיקר לשוק המוניות והבלאי בהתאם. קיומו של מסנן חלקיקים (DPF, ללא ממיר קטליטי משני SCR) מגביל את הרכישה למי שנוסעים בעיקר מחוץ לעיר (כדי להימנע מסתימת המסנן, שמתנקה בעיקר בסל"ד גבוה לאורך זמן).
כדאיות, גרסה מומלצת
קיה ריו משומשת זו מכונית שקונים עם הראש ועם הכיס, וכאן – בניגוד לכתוב בתחילת הכתבה – ריו מצטיינת. תמורת כ-30,000 שקלים אפשר לרכוש מכונית אוטומטית שמסוגלת לשרת משפחה בת ארבע נפשות לאורך זמן. בסכום הזה, יש מעט מאוד דגמים שגם מסוגלים לבצע את המטלה הבסיסית והמתבקשת הזו – כולל רמת בטיחות גבוהה – והם גם אמינים ועמידים.
לדעתנו, הגרסה הנכונה זו גרסת ההאצ'בק – אל תתנו לנפח התא "על הנייר" להטעות אתכם. מדובר בחלל שימושי ונוח הרבה יותר לשימוש, והוא ישרת בכיף משפחה קטנה.
הבחירה בסוג מערכת ההנעה הוא כבר עניין של אופי השימוש ברכב – מי שמרבה בנסיעות פקוקות ייבחר בגרסה האוטומטית, אבל מי שמוכן להשתמש בשלוש דוושות יזכה לחיסכון של כ-30% בצריכת הדלק בגרסאות הבנזין. גרסאות דיזל שהיו בשימוש פרטי נדירות מאוד, ויתאימו למי שעיקר נסיעותיו הן בינעירוניות.
