ואכן, הביטוי "קול המון כקול שדי" הוא תרגומו של הביטוי הלטיני Vox populi, vox Dei, שדווקא במקורו טען כי "אין להטות אוזן לאלה הנוהגים לומר ‘קול המון–עם - קול אלוהים', מאחר שרגשת ההמון גובלת תמיד עם טירוף–הדעת". מ.ש.ל (2).
הנמכרות, אבל פחות
אבל זה אוטו, ולכן ריכזנו את ארבע המשפחתיות הנמכרות ביותר בארץ: טויוטה קורולה, סקודה אוקטביה, מאזדה3 ויונדאי אלנטרה (בסדר זה) - למבחן מקיף, כדי לרדתן לעומקן, ולעזור לכם לבחור טוב יותר ברגע האמת. וכן, אנחנו יודעים כי חלק גדול מהמכוניות הללו לא נמכרות לקונים פרטיים אלא לחברות ליסינג - אבל גם שם יכולים אלה שמקבלים אותן לבחור בין מספר אלטרנטיבות. ואל תשכחו שמה שנמכר היום בכמויות לחברות הליסינג הופך ללהיט המכירות של שוק המשומשות עוד שלוש שנים...
אבל המבחן הזה גם מדגיש את השינויים שעברו על שוק הרכב המקומי בשנים האחרונות. עד לא מזמן, נגיד תחילתו של העשור הנוכחי, ארבע המשפחתיות הנמכרות ביותר היו בקירוב לא רע גם המכוניות הנמכרות ביותר, מקסימום הייתה נדחקת לחבורה איזו תת–משפחתית אחת, אולי גם סופרמיני. אבל היום רק אחת מהארבע נמצאת בחמישייה הפותחת של שוק הרכב הישראלי, והרביעית בדירוג המכירות נמצאת במקום התשיעי בדירוג הכללי!
לבד
משפחתיות או לא, במציאות 90% מהאנשים נוסעים באוטו לבד 90% מהזמן, או מקסימום בזוג. נכון, לא ביצעתי מחקר בסטנדרטים מדעיים בנושא, אבל לא צריך - כל מה שצריך לעשות כדי להבין זאת הוא לעמוד בפקק גוש–דני אופייני. ולכן נתחיל, ברשותכם, מעמדת הנהג. סבלנות, נגיע גם למושבים האחוריים ולתא המטען.
ובגזרה הזו המנצחת הברורה היא מאזדה3. עמדת הנהג שלה היא פשוט ברמה אחת מעל האחרות, למרות תאי האחסון הזעירים והלא שימושיים בדלתות (האלו! מאזדה! אנחנו לא לוקחים לדרך רק בקבוקים, אתם יודעים). לסביבת הנהג העיצוב הנעים ביותר לעין, וזו מציעה את מערכת המולטימדיה הנאה ביותר והנוחה ביותר לשימוש (ובעלת הגיור המוצלח ביותר לעברית), לוח המחוונים בעל עיצוב ייחודי ונאה (אם כי לא תמיד הכי ברור), תנוחת הנהיגה טובה והמושבים מעולים, והיא היחידה שמציעה תמיכה מתכווננת לגב התחתון).
אז נכון שקצת צר באזור הרגליים, אבל גם השריריים שבקרב חברי המערכת הסתדרו בלי בעיה. סיכם זאת בצורה טובה אלי שאולי שאמר "היא נראית כמו גרסה עממית לב.מ.וו". האבזור לא ממש מקלקל את התחושה הזו - הוא טוב כבר ברמת הגימור ‘ספורט' הבסיסית, עם היצע נאה של מערכות בטיחות מתקדמות, פנסי קסנון וחישוקים קלים. אבל ברמת האבזור ‘קומפורט' הוא כבר מרשים בזכות מערכת התצוגה העילית. אבל לא היינו מתנגדים למפתח חכם מלא (כאן עדיין צריך לשלוף אותו כדי לפתוח את הדלתות, בניגוד לאלנטרה ולקורולה המאובזרות) - ולארבעה חלונות חשמל אוטומטיים במקום רק אחד, לנהג. ובעצם, העובדה שרק שתי מכוניות כאן כוללות את הפריט הזה (קורולה ואוקטביה; לאלנטרה יש רק פתיחה אוטומטית לחלון הנהג!) היא עניין הזוי למדי. כמה זה כבר עולה
בין שלוש האחרות נרשם שוויון של בינוניות. לתחושה באלנטרה תורמים גוונים בהירים (קיים גם בקורולה, אבל לא ברכב המבחן. באוקטביה צריך לטפס לרמות אבזור גבוהות יותר כדי לקבל גוונים בהירים), אבל למרות שהיא הרכב החדש ביותר במבחן, העיצוב הכללי פשוט וחסר השראה. אומנם קל להבין איך הכל פועל, ויש גם גג שמש, אבל המראה הכללי מיושן. תנוחת הנהיגה באלנטרה טובה, אבל המושב עצמו לא הכי נוח - ואחד הבוחנים התלונן על כאבי גב של ממש אחרי נהיגה של חצי שעה. הקונסולה המרכזית מפריעה לברך ימין.
בקורולה ההגה לא יוצא מספיק, מה שמפריע למצוא תנוחת נהיגה טובה. עיצוב תא הנוסעים נאה, אם כי בגרסה השחורה הוא פחות מרשים מאשר בגרסה הבהירה. מערכת המולטימדיה עתירת אופציות, אבל מסך המגע לא הכי מדויק והתפעול מסורבל. הקורולה רושמת אצלנו נקודות זכות רבות בזכות היצע עשיר - הכי טוב בקבוצה הזו - של מערכות בטיחות מתקדמות. כל הכבוד! היצע תאי האחסון טוב למדי - האמת היא שמלבד המאזדה, ההיצע והגודל די דומים בכל השלוש - אבל המשענת האמצעית עוטה בד מחוספס ולא נעים והקונסולה המרכזית הלא סימטרית פולשת במידה מוגזמת למרחב הברכיים של הנוסע.
האוקטביה מציעה טווח כיוון רחב מאוד למושב ולהגה, ועמדת נהיגה נוחה ומרווחת, אבל עיצוב תא הנוסעים כבר מתחיל להזדקן. המסך הקטן אומנם מארח מערכת תפריטים נוחה מאוד, אבל נראה כבר לא לעניין במשפחתית מודרנית. "מסך כזה קטן ופשוט זה כבר מעליב" סיכם זאת אחד הבוחנים. גם האבזור מוריד קצת את החשק - אין תאורה למראות האיפור (תאורת הפנים באופן כללי דווקא מצטיינת), אין מצלמת רוורס, חיישני החניה בהתקנה מקומית ומחזיקי הכוסות קטנים כל כך שאי אפשר להניח בהם אפילו טלפון קטן יחסית ("5).
מעמיסים
אבל אמרנו שזה מבחן למשפחתיות, נכון ותודה לאל, בזכות שווי השימוש הלינארי, התופעה של רווקים שלוקחים משפחתית בליסינג, "כי זה עולה כמו סופרמיני", הולכת ונעלמת מן העולם. אז איך הם באמת עם ילדים
ובכן, אפשר לסכם ולומר שכולן יבצעו את משימת הובלת משפחה ממוצעת בצורה טובה ומעלה. אבל אנחנו בקטע של פרטים, ומאמינים שזו גם הסיבה שאתם קוראים אותנו - אז בבקשה.
אם במושב הקדמי היא הצטיינה, הרי שכאן היא נשרכת מאחור. המאזדה3 נותנת תחושה צפופה יותר במושב האחורי מאשר האחרות, אין לה יציאת מיזוג נפרדת לאחור (אבל יש לה את המזגן החזק והשקט ביותר בחבורה) או אפילו שקע כוח, וכבונוס תא המטען שלה הוא הקטן בחבורה. אחרי שאמרנו את זה, נוסיף כי לשני בוחנים בגובה ממוצע פלוס לא הייתה בעיה לשבת זה מאחורי זה, המושב עצמו זכה בציון גבוה מבחינת נוחות מכל מי שישב עליו, וכשרותמים מושב תינוק, נשאר מרווח נאה בין מושב התינוק לגב מושב הנהג. מרווח דומה עד זהה למרווח המתקבל באלנטרה, כאשר האוקטביה והקורולה מציעות מרווח עדיף בכ–3–4 ס"מ. הבדל משמעותי, אבל לא שמיים וארץ.
האלנטרה, מככבת במושב האחורי - יש יציאות מיזוג, הרצפה שטוחה למדי, יש כאן הכי הרבה מקום לרגליים ורק מרווח הראש לא משהו, למרות מושב נמוך יחסית ומשענת מעט שכובה מדי. אבל זו בעיה שתטריד רק מי שגובהו מאזור 180 ס"מ וצפונה. בנוסף, המושב האמצעי, לא נוח בגלל ריפוד דק במשענת (שם מתחבאת משענת יד נשלפת - כמו שיש גם במאזדה ובקורולה). תא המטען שלה מציע נפח מכובד ואופייני לשל משפחתיות - הקורולה מציעה מבנה כמעט זהה ונפח מעט קטן יותר - שרק תא המטען הענק והשימושי במיוחד של האוקטביה מעיב עליו.
הקורולה מציעה רצפה שטוחה, מושב גבוה אך מעט קצר מדי וראות טובה החוצה. מרווחי הרגליים והראש טובים, אך היעדר יציאות מיזוג פוגם באידיליה המשפחתית.
האוקטביה מציעה מקום טוב לשניים, עם מרווח רגליים טוב כמו בקורולה ומרווח ראש הכי טוב בחבורה, אבל נוסע שלישי יסבול מבליטה גדולה ברצפה ומיציאות מיזוג בולטות. צחוק הגורל, המושב האמצעי כאן הוא דווקא הנוח ביותר בשל היעדר משענת יד נשלפת.
אבל בסופו של יום אלו האלנטרה והקורולה שזכו בקולות הבוחנים כבחירת המושב האחורי, אם כי נרשם שוויון לגבי מי עדיפה. לדעתי האישית, יציאת המיזוג מכריעה את הכף, ומנצחת בנוקאווט את עניין מרווח הראש. אם הילד שלכם בגובה 180 ס"מ, הוא כבר ממילא עם רישיון משלו וכבר כמעט לא נוסע אתכם...
יוצאים לדרך
בפרסומות למכוניות התנועה תמיד זורמת. אפילו אם נוסעים באמצע תל אביב, המוזיקה קצבית והנוף זורם סביב. אבל אנחנו במציאות, ובמציאות אנחנו מבלים את רוב זמן הנסיעה שלנו, גם אם לא את רוב הקילומטרים, בתוואי עירוני - או בכבישים פקוקים כל כך שזה אותו דבר.
וכבר במהירויות הללו ברור שהאוקטביה היא השקטה ביותר בחבורה, ובפער. וזה בהחלט משפיע על איכות החיים ברכב. אבל למרות שהיא בעלת המתלים הרכים ביותר, איכשהו היא לא מצליחה לסנן בצורה טובה את שיבושי האספלט העירוניים. במפתיע, מי שעושה זאת בצורה הטובה ביותר כאן זו המאזדה3. מפתיע, כי גרסת ההאצ'בק שנבחנה כאן לא מזמן (מול הגולף והאסטרה) לא השאירה עלינו רושם דומה. לא ברור אם זה בגלל כיול מתלים שונה בין הגרסאות, או שזו עוד הוכחה לתקפותה של תורת היחסות...
כך או כך, המאזדה מגהצת שיבושים קטנים ומצליחה ליטול את העוקץ גם משיבושים גדולים יותר. הקורולה והאלנטרה מנהלות קרב צמוד על המקום האחרון. הראשונה מציעה טיפול מעט מוצלח יותר בחריצים לרוחב הכביש, אבל פעולת המתלים מרגישה "חלולה" יותר. השנייה מציעה טיפול טוב יותר ברצף שיבושים. אבל בשורה התחתונה הפערים לא גדולים, ואף אחת מהן לא ממש מצטיינת במבחן הנוחות העירוני.
כשעולה המהירות הדבר הראשון שמתחיל להפריע הוא הרעש. כל המכוניות דווקא משייטות בסל"ד נמוך ושקט (שיוט במאה קמ"ש מתבצע בין 1900 סל"ד בקורולה ל–2250 סל"ד באלנטרה), אך רעשי הכביש בשלוש האוריינטליות נעים בין "נוכחים" באלנטרה ובמאזדה ל"מה הם חשבו לעצמם" בקורולה. הרעש בקורולה בנסיעה בין עירונית ארוכה, בעיקר אם זו מתבצעת על אספלט לא הכי איכותי, יכול להיות מתיש. האוקטביה מבודדת את רעשי הכביש בצורה טובה בהרבה, אך מצד שני רעשי הרוח בה מתחילים להרים ראש באזור 100 קמ"ש . או שאולי באחרות פשוט לא שמענו אותם
מבחינת יכולת המתלים לבודד את הנוסעים ממוראות האספלט, זו שוב המאזדה שקוטפת את הכתר. היא אומנם מקפצת מעט במעבר על טלאי אספלט בולטים, אך סופגת בצורה טובה בהרבה מהאחרות שיבושי אספלט קטנים מהסוג הנפוץ, בעיקר על כבישים עם אספלט ישן. היא גם המרוסנת ביותר במעבר על גלים בכביש, ולא סגרה מתלה אחורי גם בשילוב של רכב עמוס, מהירות גבוהה ושקע גדול בכביש.
האוקטביה הרכה נותנת את הרושם הראשוני הנעים ביותר בזכות המתלים הרכים - ובעיקר בזכות השקט. אך אחרי כמה דקות שמים לב שהמרכב זז כל הזמן בתדר גבוה ובתנועות קטנות, משדר חוסר נחת דרך הרגליים. היא גם הכי פחות מרוסנת על כביש גלי וזזה הרבה יחסית, אם כי בצורה עגולה, במעבר על כביש מטולא.
האלנטרה מציעה נוחות סבירה, עם טיפול לא רע בשיבושים קטנים וטלאי אספלט. היא הייתה הראשונה לסגור מתלה על גלים בכביש, אך עשתה זאת בצורה עדינה ורק בשילוב של רכב עמוס ומהירות גבוהה.
הקורולה מציעה את המתלים הפחות מרשימים בחבורה. היא מווברצת על שיבושים קטנים, קצת מקפצת במפגש עם טלאי אספלט וגם היא מגיעה לקצה מהלך המתלה האחורי בשילוב של נוסע כבד מאחור ומהירות גבוהה. ובכל מקרה, היא "זוכה" במקום האחרון בסעיף זה בשל רמת הרעש הגבוהה.
גז
אנחנו כבר בדרום, והכבישים נפתחים לפנינו. במהלך המבחן נגיע גם לערד ונבחן שם תאוצות באופן מסודר, אבל רושם ראשוני כבר מתחיל להתגבש. הנתונים, כך נראה, לא משקרים, והמאזדה שמציעה כסטנדרט מנוע 2.0 ליטר (1.5 ל' מוצע גם הוא, במחיר זהה ל–2.0 ל' רק בגרסה יותר מאובזרת) היא אכן הכי חזקה וזריזה כאן. בכל זאת, 30 ומשהו כ"ס (או 55, בהשוואה לאוקטביה) לא הולכים ברגל (ימין). היא גם המכונית שהכי כיף לנצל את המנוע שלה עד תום - הצליל בסל"ד גבוה הוא מהסוג שכיף לשמוע, ופקדי ההילוכים מאחורי ההגה מאפשרים לנצל את המנוע כמו שאנחנו רוצים, ולא כמו שהחליט איזה מוח אלקטרוני. התיבה עובדת חלק ומהר, ויחסי ההעברה מחולקים היטב. יופי! וזה אפילו לא עולה ביותר מדי דלק. לצערנו התנאים במבחן (המון תנועה, שהפריעה על נהיגה בחבורה, בקצב מתואם) לא אפשרו בדיקת צריכת דלק ברוב המבחן, אבל בקטעים בהם כן ניתן היה למדוד, שרובם נסיעה בין עירונית רגועה עד מהירה, המאזדה פיגרה רק במעט אחר האוקטביה, ושתיהן הציעו צריכת דלק נהדרת של 17 ק"מ לליטר ומעלה. שתי ה"משפחתומטיות 1600" הקלאסיות הסתפקו בכ–15 ק"מ לליטר באותם תנאים. האמת עדיין צריכת דלק מעולה.
ובחזרה לאקשן - במפתיע (או שלא, אם כבר יצא לכם לנהוג ב–VAG מודרנית), זו דווקא האוקטביה שמתמקמת מאחורי המאזדה במבחן הפול–גז. המומנט הזמין–תמיד של מנוע הטורבו, יחד עם תיבה דו–מצמדית זריזה, מחפים בהצלחה על היעדר הסוסים ומעניקים לנהג תחושה חיה ותוססת. רק עם רכב עמוס ו/או בעלייה, ובמהירות גבוהה, מרימה הטכנולוגיה ידיים מול חוקי הפיזיקה, ופער ההספק מול המתחרות מורגש. תחת עומס מוסיפה הקורולה, לרעשי הכביש רעש מנוע חריג בעוצמתו ומנסר באופיו, שמוציא את החשק להמשיך ללחוץ על הגז. האלנטרה שקטה וחלקה למדי - מלבד שריקה עדינה תחת עומס, כאילו מותקן בה מגדש–על - אבל התיבה מעט איטית.
במבחן התאוצות על המסלול התברר שהתחושות הראשוניות שלנו היו מדויקות. המאזדה הייתה המהירה ביותר ביציאה מהמקום וגם בתאוצות הביניים, אם כי הפער לא היה ענק כמצופה. האוקטביה היתה סגנית הרמזורים, ורשמה שוויון עם הקורולה בתאוצות הביניים - והאלנטרה הייתה אחרונה בכל המבחנים. אם כי לא בפער גדול.
ואם אתם כמונו, ואוהבים לשמור על הקצב גם בכביש מפותל, לא תופתעו לשמוע שהמכונית המתגמלת והמהנה ביותר לנהיגה בעומסי צד היא המאזדה. שילוב של שלדה שאוהבת לשחק והגה מדויק. אבל המשחקיות הזו דורשת קצת זמן לימוד והכרה, ויכולה קצת להפתיע בהתחלה. האלנטרה, לעומתה, נוסכת ביטחון מהרגע הראשון, עם טרן–אין מהיר מאוד ושפע אחיזה. עם נהג טוב מאחורי ההגה (וגם נאה, שנון ובעל חוש הומור מפותח, במקרה הספציפי הזה) יתקשה נהג המאזדה לנער את האלנטרה מעל זנבו. אבל הגה עמום ודוושת בלם ספוגית מקלקלים את החגיגה. האוקטביה מדויקת וצפויה כל זמן שהקצב סביר, אבל אם תלחצו אותה ההגה יהפוך לקליל, היא תתחיל לנוע על מתליה הרכים, תאבד את הדיוק ובאופן כללי לא תבין מה רוצים ממנה. והקורולה האחיזה שם, ומי שהצליח לעמוד ברעש דיווח שהיא נמרחת כשמגזימים וההגה מוזר. אבל הרוב פשוט לא היו מסוגלים להתמיד. וגם אתם כנראה תורידו רגל מהגז הרבה לפני שתספיקו לחקור את המגבלות.
זמן הסיכומים
כעיתונאי רכב, אנחנו אמורים להגיע למבחן כזה עם "דף חלק", בלי הנחות והשערות המבוססות על ההיכרות הקודמת שלנו עם המכוניות. אבל אנחנו קודם כל בני אדם, ואודה ולא אבוש כי בבוקרו של המבחן חשבתי שאני יודע איך הוא יסתיים. המאזדה תהיה הכי מהנה לנהיגה, אבל תרד מהבמה ברגע שהזרקור יעבור למושב האחורי. האלנטרה תהיה נחמדה, אבל לא תוכל להעמיד אס מול מערכות הבטיחות המתקדמות של הקורולה. ובסוף נתלבט בין הקורולה - אולי חסרת ברק, אבל עושה הכל טוב ועם יתרון בטיחות - והאוקטביה, שתציע צריכת דלק מעולה ותא מטען ענק.
אז זהו, שלא. האמת היא שבסופו של יום, כולנו בחרנו במאזדה. לא (רק) בגלל שאנחנו, בסופו של יום, אוהבי נהיגה, אלא בגלל שב–90% מהזמן, היא פשוט המכונית העדיפה - בזכות הביצועים, הבטיחות, האבזור והתחושה בתא הנוסעים - ובשאר עשרת האחוזים היא לא ממש נכשלת. נכון שהיא קצת פחות מרווחת מאחור, ותא המטען שלה פחות גדול ואם שני אלו קריטיים לכם - היא לא הנבחרת שלכם. אם כי נציין שלא באמת צפוף למי שיושב מאחור - ברכיים לא ננעצו בגב הנהג והראש לא נחבט בתקרה - והמושב אפילו נוח יחסית. אבל היינו מחליפים לה צמיגים למשהו שקט יותר. הכי שקט שהיינו מוצאים.
וזו גם הבעיה העיקרית של הקורולה, מי שראיתי מתמודדת על אליפות רבות המכר בזכות הבטיחות לוקה מאוד בתחום הרעש. אתם יכולים להגיד שאתם במילא מבלים את רוב הזמן בזחילה בפקקים, וכנראה שיש בזה משהו, אבל רמת רעש שלא מאפשרת לשמוע את הילדים כשיוצאים לטיול היא בעיה רצינית (אם כי אחדים מההורים שמבין הבוחנים טענו שמדובר ביתרון).
והרעש הזה הופך לאס ששולפת האלנטרה בהתמודדות מול הקורולה. אם תרצו, התלמידה מול הרב - הרי טויוטה הייתה מודל החיקוי המוצהר של יונדאי במשך שנים (עד שהחליפה אותה בפולקסווגן). אין לאלנטרה אבזור בטיחות מתקדם (למעט מובילאי בהתקנה מקומית), אבל יש לה מיזוג למושב האחורי וגג שמש, ואנחנו בהחלט יכולים לדמיין אנשים שזה יכריע עבורם את הכף.
האוקטביה היא עדיין משפחתית מוצלחת מאוד - תא המטען שלה פשוט ממכר - שמציעה יחידת הנעה זריזה וחסכונית, ובידוד הרעשים המוצלח–יחסית שלה הוא יתרון שקשה להתעלם ממנו. אבל תא הנוסעים שלה מתחיל להזדקן, רמת האבזור בגרסת הכניסה (היקרה יחסית) נמוכה יחסית וישנו, כמובן, העניין הזה של היעדר מערכות הבטיחות המתקדמות.
אז את מי היינו בוחרים מתוך השלוש שהן לא המאזדה כנראה שאת הקורולה - היא תתאים לנהגים רגועים/אלו שנוסעים בפקקים, והיינו דואגים לפתח חיבה לרוק כבד כדי למסך את הרעש...
