מיצובישי אאוטלנדר PHEV 2018 יד שניה

בפברואר 2018 מיצובישי עדכנה את האאוטלנדר PHEV. תחילה הוחלף מנוע הבנזין הוותיק (2.0 ל', 121 כ"ס) במנוע חדש בנפח 2.4 ליטר המייצר 133 כ"ס. מנוע זה, עם תזמון שסתומים משתנה, פועל רוב הזמן במחזור 'אטקינסון' לטובת יעילות וחסכון, ורק בעומס גבוה (מעל 80%) עובר לפעול במחזור 'אוטו'. עוד בשינויים: גנרטור חדש ויעיל מקודמו בייצור חשמל בכ-10%; המנוע החשמלי מאחור חזק יותר, ומציע כעת 94 כ"ס, תוספת של 14 כ"ס; לסוללה קיבולת גדולה בכ-10% (13.8 קילוואט/שעה לעומת 12 בעבר); שתי מפות ניהול מנוע חדשות, אחת למצב 'שלג' ואחת למצב 'ספורט'. מלפנים אין שינויים: המנוע החשמלי שם נותר על 80 סוסיו ומשלים למעשה הנעה לכל הגלגלים.

הספק רשמי משולב של ממש אין למערכת, אבל לאור תוספת הכוח של שניים מתוך שלושת המנועים שיפור בנתוני התאוצה מתבקש ונענה – 10.5 שניות ל-100 קמ"ש (0.3 שניות מהר יותר) – ובמיצובישי מדווחים גם על שיפור בשיעור דומה בתאוצות הביניים. המהירות המרבית האפשרית בכוח החשמל בלבד עומדת כעת על 135 קמ"ש, תוספת של 10 קמ"ש ביחס לדגם הקודם.

לצד אלו, מערכת הניהול החשמל של יחידת ההנעה עודכנה; נוספה מערכת לחימום הסוללות בימים קרים כדי לשמור עליהן לאורך זמן; השלדה קשיחה יותר; המתלים כוילו מחדש; במיצובישי התגאו גם במאמצים שנעשו כדי לשפר את תחושת דוושת הבלם כך שפעולתה יותר טבעית ופחות "רגנרטיבית";

טווח הנסיעה החשמלי המרבי עמד בדגם הקודם שנבחן בתקן NEDC הישן והפחות מחמיר על 54 ק"מ; טווח הנסיעה של האאוטלנדר PHEV המחודש נמדד בתקן WLTP המחמיר יותר ומגיע ל-45 ק"מ.

העיצוב הוא תחום בו לא השתנה הרבה. ובכל זאת, שורה של שינויים מעניקה לו הופעה קצת יותר אלגנטית בעלת נטייה ברורה יותר לכביש מקודמו – חישוקים שונים, עדכונים קלים לפגושים, לסבכה, סידור שונה לתאורת הלד, כנף קטנה מאחור ועוד.

גם בתא הנוסעים השינויים קלים – מושבים חדשים ונוחים יותר, כמה דיפונים בעיצוב שונה וריפוד עור בתפירה כחולה שיוצרת דוגמת מעויינים נאה למדי (וייחודית לדגם), וזהו. עיצוב סביבת הנהג מעט אלגנטי יותר מבעבר אבל דומה מאוד ולא תמיד מעודכן (אזור המיזוג בקונסולה המרכזית, למשל), גם מבחינת איכות החומרים שאינה מצטיינת.

פחות אהבנו את המושב – שכמו קודמו מציע כוונון חשמלי, אבל מוגבל למדי; מסעד הגב לא עולה מספיק גבוה, למשל – והקשה על מציאת תנוחת נהיגה טובה. הערה נרשמה גם לדלת מאחור שלא נפתחה בזווית רחבה דיה. תא המטען בעל דלת נפתחת חשמלית ומציע משטח הטענה גדול למדי (רק 40 ל' פחות מהבנזין) ושטוח.

חווית הנהיגה דומה מאוד לזו שהוצעה קודם – אך נרשמו שיפורים כמעט בכל תחום. המנועים החשמליים מספקים די והותר כוח להתנהלות נינוחה ביום יום, ומעיכת הדוושה תניב ביצועים לא רעים כלל לרכב כבד שכזה (1900 ק"ג – כ-400 ק"ג יותר מאאוטלנדר בנזין) ועדיפים במעט על הדגם היוצא.

צריכת הדלק מושפעת באופן משמעותי ממצב הסוללות וכפועל יוצא מכך מטווח הנסיעה. החלק הראשון של הנסיעה חשמלי לגמרי – טווח של מעל 35 ק"מ על סוללות לא טעונות לגמרי נרשם בקלות – אבל ככל שהק"מ עברו הממוצע ירד. יצאנו לסיבוב בין-עירוני (לרוב) ולא ממש רגוע עם סוללות לא טעונות כלל ואז נרשם ממוצע של כ-10 ק"מ לליטר; סביר לרכב במשקל כזה, לא מרשים כהיברידי. בדומה לשאר היברידיים נטענים יתרונות המערכת יבואו לידי ביטוי ככל שמרבים בנסיעות קצרות והטענות תכופות (5 שעות משקע ביתי, 25 דקות ל-80% מקיבולת הסוללה בעמדות הטענה מהירה), ובמקרה כזה אפשר להעביר שבועות ללא שימוש בטיפת דלק.