השם 'טווסקאן' הוא של כפר קטנטן בצפון קטלוניה שבספרד, בהרי הפירינאים. מן הסתם עד 2019 רק מעטים מאוד, כמעט כולם חובבי טיולים, הכירו את הכפר הזה בו שוכנים 115 תושבים, ונמצא לא רחוק מהגבול עם אנדורה וצרפת ומשמורת הטבע הגדולה, 'איגואס טורטס'.
לפני חמש שנים
ב-2019 בתערוכת פרנקפורט הציג מותג קופרה הצעיר, שהוכרז אך שנה קודם, על דגם בשם '
טווסקאן' והביא את שמו של הכפר לידיעת חובבי הרכב ברחבי העולם; כמי שיצא מסיאט, השימוש בשם יישוב ספרדי התבקש.
צילום: קופרה
עבור קופרה, הדגם החדש היה הרבה יותר מאשר עוד אחד. ראשית, זה היה דגם שני של המותג החדש אחרי
פורמנטור, הדגם המקורי הראשון; כזכור, מותג קופרה יצא לדרכו עם
אטקה ביצועיסטי, דגם שמקורו ב
סיאט.
"טווסקאן הוא קופרה חשמלי ראשון שלנו ויש בו גם הצהרה ראשונה על שפת העיצוב העצמאית שלנו" אמר לי אז אלחנדרו מסונרו שהיה אז ראש מחלקת העיצוב בסיאט ובקופרה.
צילום: קופרה
טווסקאן התמהמה, חמש שנים עברו מאז – ועולם הרכב מאד השתנה. הפיתוח והייצור המדודים של דגמים חשמליים יחד עם מערך נתונים שמרני נראה הדבר הנכון אז – אבל אותו אז היה לפני שהיה ברור כי פני אירופה לחשמול צי הרכב עד 2035 ובעיקר לפני שהנחשול הסיני מצא ביטוי בשפע כביר של דגמים עם מערך נתונים מרשים בהרבה.
גם סיאט וקופרה השתנו. מסונרו, המעצב הראשי דאז הספיק לעבור לרנו וכיום הוא באלפא רומיאו; הבוס של סיאט באותם ימים, שדחף להקמת מותג קופרה, לוקה די-מיאו, עבר לנהל את קבוצת רנו; מותג קופרה עצמו שינה כיוון מכזה אקסקלוסיבי-ספורטיבי, אימץ דגמים מסיאט שהייתה קודם מעין חברת האם שלו – וכיום הוא החשוב והמבטיח ממנה.
צילום: קופרה
אחרי חמש שנים
חמש שנים עברו, וזה הרבה זמן עבור דגם, אבל כאשר אנחנו פוגשים בטווסקאן בשעות הבוקר המוקדמות בשדה התעופה אל פראט בברצלונה, הוא נראה מושך, נאה ובייחוד רלוונטי. החזית המאוד אגרסיבית עם החרטום המפוסל נראית מצוין בייחוד כאשר הרכב עטוי באחד מצבעי המט הכהה שבקופרה כל כך אוהבים. אם תפגשו בו בחושך, תתקשו להתעלם מסמל המותג המואר בחניה, גם ממפגן קווי הלד הנאים.
גם בפרופיל הוא נאה, ולמרות שהקו הכללי דומה לזה המאפיין את סקודה אניאק קופה, הסך הכל שונה. חישוקי ה-"21 הנאים של
קופרה מסייעים לכך וכך גם קווי הנחושת המעטרים את גרסת VZ בה נהגנו. עם זאת, מאחור הרכב נראה מעט צר וגמלוני.
צילום: קופרה
ממש כעת
אנשי קופרה היו מאוד נרגשים מהרגע לו ציפו זמן רב. טווסקאן הוא דגם פנאי – והם מדגישים קופה – חשמלי ראשון שלהם. לדגם זה יש חשיבות גם בהקשר נרחב יותר הקשור לייצורו.
כמו דגמים חשמליים אחרים של קבוצת פולקסווגן – משפחת ID. של מותג פולקסווגן,
אודי Q4,
סקודה אניאק,
קופרה בורן – גם כאן הבסיס הוא הרצפה הייעודית MEB, אבל דגם זה ייוצר דווקא במפעלי פולקסווגן בסין.
הממדים קרובים לאלה של שאר הדגמים הנ"ל; בסיס הגלגלים זהה, 266.7 ס"מ, והממדים ממש בסביבה: האורך 465 ס"מ הרוחב 186 ס"מ, ורק ממד הגובה שונה ונמוך יותר: 160 ס"מ. מקדם הגרר הוא 0.26, בהחלט נאה לרכב גבוה. משקל טווסקאן בהנעה אחורית הוא 2178 ק"ג בהנעה אחורית, 2273 ק"ג בכפולה.
צילום: קופרה
גם המפרט הטכני ללא הפתעות. טווסקאן מוצע בגרסת המנוע האחד החזק יותר המייצר 280 כ"ס ו-55.6 קג"מ ובהנעה אחורית, בגרסת VZ עם 2 מנועים, כאשר הקדמי מייצר 110 כ"ס ו-13.7 קג"מ. התפוקה הכוללת היא 340 כ"ס והמומנט ללא שינוי: 55.6 קג"מ.
בשתי הגרסאות סוללה של 72 קוט"ש ברוטו (77 קוט"ש נטו), הטווח המוצהר הוא 568 ק"מ בהנעה אחורית, 522 ק"מ בכפולה, והספק הטעינה המהירה 135 קילוואט.
עוד במכלולים: בולמי זעזועים נשלטים חשמלית, ולמרות שאותה VZ אמורה להיות גרסה מאוד ספורטיבית, גם כאן וכמו בדגמים הנ"ל בלמי תוף מאחור.
צילום: קופרה
הכניסה לטווסקאן
סביבת הנהג בטווסקאן שונה, מקורית ובהחלט מוצלחת בעיצובה. מה שמוביל אותה הוא קונסולה בין-מושבים צפה ומודגשת הפורשת זרועות מקומרות ממנה מעלה ולצדדים ועד לדלתות. ההשראה לעיצוב מגיעה מהסמל של קופרה, והיישום המוצלח עובר גם דרך פתחי מיזוג נאים ומודגש בגוונים נאים.
עם זאת, חבל שאיכות המרכיבים אינה אחידה – חלקים מסוימים קשיחים למגע ואינם איכותיים, ובראשם אותה זרוע מקורית. כיסוי גג הזכוכית דקיק מדי, אך בעידן הזה יש לציין לחיוב שיש בכלל כיסוי.
צילום: קופרה
בכל הקשור לתאורת האווירה, אנשי קופרה מפתיעים בשילוב נקודות אור בתוך הריפוד שמדפן את הדלתות. ביום קשה לראות שלא מדובר בתבנית הריפוד, אך בלילה אלה ישתלבו היטב עם הריפוד הנאה לכשעצמו וייצרו אווירה נעימה מאוד.
גם בדגם זה מחוונים קטנים וצג גדול – אבל כאן הוא ממש גדול: "15 ,ומכיוון שהוא ניצב בנפרד, הוא גם נראה ענק. מערך תפעול ער עדכון והתפתחות, בתחומים מסוימים הוא משופר, באחרים התפעול מורכב יותר בגלל שנוספו אפשרויות.
צילום: קופרה
אז נכון, יחסית למותגים סיניים התפעול והשליטה הם משחק ילדים, ועדיין פריטים כמו פסי המגע לתפעול עוצמת השמע ובקרת אקלים ופקדי המגע לתאורה מעוררים תהייה; אם כבר אלה נשלטים על-ידי פיקוד חיצוני – למה לא ללכת עד הסוף ושזה יהיה גם נוח? תפעול כיוון מראות הצד שנראה קונבנציונלי מתחכם, אינו ברור ואיכותי כנדרש. גלגל ההגה הנאה עמוס מדי במתגים, ואלה יכולים להילחץ בטעות. בכל אופן, בהגה שני פקדים עגולים, נאים המכריזים על מהות הגרסה: האחד לבחירת מצבי ניהוג, השני למעבר מהיר למצב קופרה ה"קיצוני".
צילום: קופרה
תנוחת הנהיגה, לפחות בשלבי ההיכרות הראשונים, טובה. המושב נעים ונוח, אך המבנה אינו ספורטיבי בכל הקשור לתמיכה בגוף הנהג.
מאחור המרחב מצוין ומרווחי הרגליים והראש בהתאם. עיצוב הקופה החיצוני אינו פוגע בשימושיות, והאווירה נעימה, גם בגלל אותה תאורה בריפוד, הרבה בגלל אפשרויות השליטה במיזוג.
נפח תא המטען, 540 ליטרים, מכובד ביותר והמבנה שלו שימושי.
צילום: קופרה
הדרך למרטוריי
בדמיוני ראיתי אותנו יוצאים מברצלונה, מטפסים לפירינאים ומגיעים לטווסקאן. קלאסי. אבל זה בכל זאת מרחק לא קטן בכבישי הרים, כ-260 ק"מ, ורכב חשמלי דורש במסע כזה היערכות מורכבת. אנשי קופרה בחרו בדרך אחרת, זו המובילה למרכז הפיתוח של קופרה במרטוריי.
בימים אלה, כאשר הספקים מופרכים ואף יותר הם חלק טבעי במפרט של דגם מהשורה, 340 כ"ס שיש ב-VZ הספורטיבית של טווסקאן אינם מרשימים במיוחד, ומשך האצה של 5.5 שניות ל-100 קמ"ש אינו בצד המלהיב של ההיצע הלא מועט.
צילום: קופרה
אז זהו, שלא. הביצועים, לפחות בהתרשמות הראשונה בכבישים העולים למרטוריי, נאים בהחלט ומערכת ההנעה מאפשרת לשמור על קצב טוב גם בעומס כזה. אלה כבישים איטיים שאינם מאפשרים לפתח מהירויות ממש גבוהות, ועדיין הם תובעניים למדי.
וכך, התפוקה שמעניק צמד המנועים הזה אולי לא תכה כמו רכבת הרים בלונה פארק, אבל הרכב בהחלט מהיר והוא ממש מספק גם את מי שבאמת אוהב לנהוג.
ביום שכלל לא מעט קטעים מאמצים, הצריכה הייתה נאה ביחס: 4.55 ק"מ/קוט"ש לטווח של כ-350 ק"מ, ובקצב מתון יותר זו הגיעה ל-4.9 ק"מ/קוט"ש, לטווח של כ-380 ק"מ.
צילום: קופרה
מתחת למונסראט
בכבישים אלה המקיפים את מרטוריי ובייחוד את רכס מונסראט המפורסם שעליו נמצאים מנזר וכנסייה ידועים היכולת הדינמית טובה והנהיגה בהחלט מהנה. הרכב אינו 'מעלים' את משקלו והניהוג אינו דרמטי כמו שניתן אולי היה לצפות מקופרה – דבר אותו חווינו עם בורן VZ המפתיעה, עליה נספר בכתבה נפרדת – אבל הכישורים משובחים. שינוי הכיוון מדוד, ההיגוי שהוא מעט קל מדי ברור לנהג, תחת עומס דינמי מורגש שעיקר הכוח מגיע מאחור והאחיזה מעולה.
הבלמים מרשימים פחות, אינם כנדרש מרכב השוקל מעל שני טון, וגם השימוש בבלמי תוף מאחור אינו עוזר. הם אינם מספיק חדים, לעיתים חסרי עוצמה ולא ממש מדויקים למינון – ועדיין הם טובים מהמקובל בדגמים חשמליים רבים.
צילום: קופרה
מה שהפריע לי יותר היא העובדה שדרגת הבלימה הרגנרטיבית, הנקבעת דרך פקדים מאחורי ההגה, משתנה כאשר עוברים מצבי הניהוג וזה יכול להפתיע, וזו בנוסף אינה נשמרת עם התנעה מחדש.
נוחות הנסיעה בכבישים שמעל ברצלונה וריסון התנודות טובים – בזכות כיול מתלים מוצלח ועבודת בולמים נכונה, למרות צמיגים צנומי-דופן על חישוקי "21 (מידות שונות מלפנים ומאחור) – והרכב מבודד היטב רעשי כביש.
צילום: קופרה
אל ישראל
טווסקאן הוא דגם חשוב ביותר עבור מותג קופרה הצעיר – רכב פנאי חשמלי ראשון, גם בגרסת ביצועים מחודדת. זה דגם מקורי שני של קופרה וחשמלי ראשון; בורן החשמלי נוצר כסיאט. לכשעצמו, טווסקאן משלב עיצוב מושך, סביבת נהג מקורית, יכולת טובה וביצועים מכובדים בגרסה בה פגשנו.
קבוצת פולקסווגן לא הפליאה בארץ בהשקות מהירות ובמחירים תחרותיים בכל הקשור לדגמים חשמליים. מותג קופרה לכשעצמו, למרות מיצוב של יוקרה והדגשת מרכיבי אופנה וספורט, הצליח לשמר מחירים תחרותיים ביחס.
המשמעות היא שיש למה לצפות בכל הקשור למחירים תחרותיים, בייחוד כאשר לקופרה עדיין אין רכב חשמלי בישראל. כך או כך – עד תחילת השיווק הזמן רב ושינויים ייתכנו; טווסקאן צפוי בישראל בחציון הראשון של 2025.
צילום: קופרה
