כבר הרבה זמן לא פגשנו רכב שכזה, דגם אחד שיכול לעשות שינוי של ממש בשוק הישראלי. מקסוס
מיפה 7 מחזיר את תצורת המיניוואן למרכז הזירה, ההנעה שלו חשמלית, יש לו מקום לשבעה – והמחיר תחרותי. זה הסיכום, מכאן ההקדמה וגוף הדברים.
נוותר על כל דברי הימים מהולדת המיניוואן ונסכם זאת כך: מאמצע שנות ה-80 של המאה הקודמת נראה היה שהמיניוואן, בהמשך גם בלבוש חללי, בדרכו לכבוש את עולם. אלא שעשור וחצי מאוחר יותר הוא כבר היה בעמדת הפסד מול דגמי הפנאי, שאפשרו גם הרחבת מעטפת השימוש של הרכב ולא פחות חשוב: טעם הקהל מצא אותם מושכים יותר.
צילום: יואל שוורץ
המיניוואן כמעט ונעלם. זה לא קרה בכל העולם, כי יש מקומות בהם זקוקים לרכב פרקטי מרובה מושבים כמו במזרח אסיה, אבל במדינות המערב יש פחות ילודה, ופחות דרישה, והתצורה פשוט נגרעה.
הסינים מצאו כי גם מיניוואן הוא רכב נכון להם, ואפילו הציגו כעשרה דגמים ענקיים עם מקדם כניסה בוטה כחלופה רבת יכולת ורושם לדגמי פאר.
כעת מגיעים לכאן שני מיניוואנים חשמליים,
מיפה 7 ומיפה 9 של מקסוס. לראשונה בארץ יש שני יבואנים לאותו מותג, אבל מכיוון שהדגם הנבחן זהה אצל שני היבואנים, כולל כמעט אותו האבזור (ההבדל קליל) וכמעט באותו המחיר, קודם נסגור את כל מה שיש לנו לומר על הרכב. על המחירים וההבדלים נכתוב בהמשך.
הכירו את מקסוס ואת מיפה 7
מותג מקסוס שייך לתאגיד SAIC הסיני הנמצא בבעלות המדינה וכיום הגדול בין יצרני הרכב בסין. SAIC נוסדה ב-1955, ואילו מקסוס קיים מ-2011 ומתמקד בייצור דגמי נוסעים גדולים במבנה מיניוואן (MPV), מסחריות קטנות, בינוניות וגדולות וגם טנדרים. תחילה הציע מנועי דיזל, בהמשך נוספו גם גרסאות חשמליות, וכעת מציע המותג דגמים חשמליים שנבנו כך מהיסוד.
צילום: יואל שוורץ
מיפה 7 הוצג ב-2023 כגרסה היברידית-נטענת וגם חשמלית בלבד של דגם בשם 'G70' המוצע עם מנוע טורבו־בנזין. בישראל הדגם משווק רק בגרסה החשמלית עם מנוע קדמי יחיד שמייצר 245 כ"ס ו-35.7 קג"מ, וההנעה קדמית. שתי סוללת לבחירה – 77 או 90 קוט"ש – הטווח כ-410 ק"מ או כ-480 ק"מ בהתאמה והספק הטעינה המהירה 120 קילוואט לפי אוטו חן ו-130 קילוואט לפי UMI.
צילום: יואל שוורץ
הממדים מכובדים: בסיס הגלגלים הוא 297.5 ס"מ, אורך הרכב 491 ס"מ, רוחבו 189 ס"מ, גובהו 177 ס"מ, נפח תא המטען כאשר כל המושבים בשימוש 280 ליטרים ו-760 ליטרים כאשר השורה השלישית מקופלת.
הדגם מוצע בשתי רמות אבזור, ורכב המבחן הגיע בגבוהה יותר, 'פרמיום' המוצעת עם הסוללה הגדולה יותר. המחיר 247,000 שקלים ברכישה דרך אוטו חן ו-250,000 שקלים דרך UMI. ברמת אבזור זו אין הבדל במפרט שמציעים שני היבואנים.
אל תסתכל בקנקן
לרוב המבנה של מיניוואן מצליח לשדר מסר עתידני, עם מראה אווירודינמי. זה לא המקרה כאן. הרכב רבוע, זוויתי ועם חזית עצומה ואטומה, זכר לשורשיו הבנזיניים. המראה הקובייתי מעט אינו מושך, והממדים הגדולים רק מעצימים את המופע שנראה מרשים בזכות הממדים, אבל לא נאה או זורם במיוחד.
מה יש בקנקן?
נכנסים פנימה, פוגשים במשהו אחר לחלוטין. דיפון עמוק ונעים, ריפוד נאה ובהיר, ובזכות החלונות הגדולים המון אור. כבר כמעט שכחנו את אחד היתרונות הגדולים של נסיעה ברכב שכזה – החלונות הגדולים שמאפשרים גם ליושבים מאחור להביט במציאות החולפת ולא להסתפק בזו הנשקפת מהסלולר.
להבדיל מהעיצוב החיצוני, מראה סביבת הנהג הרבה יותר עתידני. שני מסכי "12.3 צמודים יוצרים רצף דיגיטלי ונקי מלחצנים, ומספר פקדי מגע במעלה הקונסולה המרכזית משלימים את המופע הטכנולוגי.
צילום: יואל שוורץ
האבזור העשיר מדגיש עוד יותר את המרכיבי הטכנולוגי, וזה כולל כבר ברמת האבזור הראשונה תאורת לד מלאה, חישוקי "18, מצלמות 360 מעלות, מפתח חכם, תפעול חשמלי לדלת ההזזה הימנית ולמושבים הקדמיים, בקרת אקלים תלת-אזורית ופתחי מיזוג גם לשורה השלישית, קישוריות אלחוטית מלאה ועוד. ההבדל היחיד בין שני דגמי היבואנים נמצא רק ברמת גימור זו ונוגע לחלונות כהים מאחור – באוטו חן זה מבוצע בהתקנה מקומית, ב-UMI אין. רמת האבזור הגבוהה כפי שהייתה ברכב המבחן, זהה אצל שני היבואנים, וזו כוללת חלונות כהים מקוריים, גג פנורמי עם כיסוי, תפעול חשמלי לדלת האחורית, לדלת ההזזה השמאלית ולמושב הנוסע, חימום ואוורור לשני המושבים הקדמיים, זיכרונות למושב הנהג ולמראות, עור נאפה ועוד.
זה המון אבזור, והדבר היחיד שחסר זאת תאורת אווירה שפשוט מחויבת ברכב עם חלל פנים כל-כך גדול.
תפעול רוב המערכות מבוצע, איך לא, דרך הצג המרכזי וזה עדיין לא מלוטש מספיק. המערכת מציעה המון תפריטים והמון אפשרויות, אבל הסידור מעט מבולגן וחלק מהאפשרויות זקוקות למחשבה מחודשת – למשל: כיוון דרגת התנגדות ההיגוי המבוצע רק במצב חניה. גם מערכת השמע לא משכנעת עם רמקולים מאוד בסיסיים ולא ראויים, ותדרי רדיו אפשר לכוון רק בסריקה אוטומטית ולא ידנית.
העיצוב רוחבי ושטוח כדי לא להפריע לתצפית החוצה ומשתלב נהדר עם הישיבה הגבוהה והשלטת. המושבים רכים, וכמעט כורסתיים. הם נוחים גם לאורך זמן, אבל מחסירים תמיכה כלשהי לירכיים ובמיוחד לגב.
שתי דלתות הצד נפתחות חשמלית ברמת אבזור זו גם מהקונסולה הקדמית, גם דרך השלט, גם מכפתור על המשקוף ומהידיות עצמן. מושבי הקפטן שבשורה השנייה מעט נמוכים אבל נוחים, יש שפע של מקום, ובכל מושב אפשר לכוון גם את המרחק וגם את זווית משענת הגב. לרשותם גם בקרת אקלים נפרדת, גם מגירה גדולה שמסתתרת בין המושבים הקדמיים.
צילום: יואל שוורץ
לשורה השלישית נכנסים בין מושבי השורה השנייה. כיוון שהרכב גבוה יש מספיק מקום להתהלך בפנים. השורה השלישית מתאימה לשלושה, אם כי בתפוסה שכזו יהיה צפוף בממד הרוחב. לזוג יש מרחב מחייה הולם והרבה יותר מבכל קרוסאובר אחר בסגמנט, כאשר בכל צד יש תאורה, פתח מיזוג ושקע USB רגיל. מרשים. המושב עצמו מעט קצר ונמוך, אבל עדיין נוח, וגם כאן אפשר להטות את משענת הגב בפיצול של שליש ושני-שליש.
צילום: יואל שוורץ
תא המטען לא גדול בתפוסה מלאה, 280 ליטר, אבל סף ההטענה מאוד נמוך ומהנמוכים שפגשנו אי-פעם. הוא מציע תאורה אבל נעדר ווים, כיסוי וגלגל חליפי, והשכבת מושבי השורה השלישית לא יוצרת חלל שטוח וארוך אלא מדרגה גבוהה שתפריע לשימושיות.
ביצועים וצריכה
בימים של מנועים חשמליים ואינפלציית סוסים, 245 כ"ס זה לא הרבה, בטח לרכב ששוקל 2.2 טון. אבל זה מעל ומעבר למה שצריך במיניוואן. התאוצה מספיק חזקה והחלטית, יעיד על כך נתון התאוצה הרשמי ל-100 קמ"ש שנוקב ב-8.7 שניות. בהמשך הדחף מתמתן אבל עידין מספיק חזק כדי לסגור עקיפה.
בלימה רגנרטיבית אמורה לסייע בהארכת טווח הנסיעה, אלא שבמקסוס בחרו להפריד את הרגנרציה ממערכת הבלימה. בכל רכב חשמלי אחר, לחיצה על הבלם קודם תפעיל את המערך הרגנרטיבי ואחר כך את הבלמים. במיפה 7 היא רק מפעילה את הבלמים, וכך מפסידים רגנרציה. מצד שני מרוויחים דוושת בלם רהוטה יותר, אבל זה כבר נושא לסעיף אחר.
צילום: יואל שוורץ
חיסרון הרגנרציה מתבטא בנקודת הטעינה כאשר לאורך ימי המבחן מדדנו צריכה של 4.0 ק"מ/קוט"ש שמשמעותו טווח של 360 ק"מ – רחוק מאוד מהטווח המוצהר של 480 ק"מ. ביום נסיעה רגוע יותר, הצריכה השתפרה ל-4.4 ק"מ/קוט"ש אשר נוגעים בטווח של 400 ק"מ.
כאמור אין הסכמה בין היבואנים על הספק הטעינה המהירה, שגם כך סביר בלבד, (120 או 130 קילוואט). בפועל הספק הטעינה היה נמוך אף יותר ועמד על 110 קילוואט – ומשך הטעינה מ-5% ל-80% היה למעלה משעה, ולא 40 דקות כמובטח.
נוחות והתנהגות
ככל שנצברו הקילומטרים, מיפה 7 הפגין יתרון נוסף – שהוא ממש נוח, אבל עד גבול מסוים. שיבושים חדים, או מפגש מהיר מדי עם משטח האטה, הקשו על המיפה בהתמודדות מולם. אבל הגבול הזה גבוה למדי ובכל כביש ובכל מהירות (כמעט), הכיול הרך והמושבים העמוקים, אפשרו למיפה 7 להציע נוחות נסיעה פשוט מעולה. יחד עם בידוד מוצלח של כל רעשי החוץ מתקבלת איכות נסיעה מלטפת ורכה.
מנגד, וככל שחלפו אותם קילומטרים, נחשף גם חיסרון בולט ביכולת הדינמית. זה לא רק הכיול הרך של הבולמים, זה גם חוסר ריסון שלהם; כניסה מהירה מדי לעיקול, אפילו כמו זה בגלילות לנוסעים לתל אביב, גורם למערכות הבטיחות להילחץ ולבלום את הגלגל הקדמי החיצוני תוך כדי ליווי של רעש מכאני. כשהכביש רטוב המערכת נדרכת מוקדם אף יותר. הבלמים סבירים בין היתר כי אין לפניהם מערכת רגנרציה.
צילום: יואל שוורץ
בטיחות
מבין הסיניות שעברו תחת ידינו בשנים האחרונות, זו אחת הטובות בכל הקשור לפעולת מערכות הבטיחות, והיא פחות מציקה לנהג בהתרעות שווא – ועדיין, יש מיני צפצופים כאשר בקרת השיוט האדפטיבית לוקחת מקדמי ביטחון גדולים ובולמת גם כאשר לא צריך.
גם ציון הבטיחות מרשים; ארגון יורו NCAP העניק למכונית חמישה כוכבי בטיחות, עם ניקוד גבוה בקטגוריות הנבחנות. לישראל המגיע הדגם עם כל המערכות המוצעות הכוללות בלימה אוטונומית גם בנסיעה לאחור וגם בתנועה חוצה בצומת, בקרת שיוט אדפטיבית, מניעת סטייה מנתיב, ניטור רכב בשטח מת ומניעת התנגשות, התרעות עייפות נהג ופתיחת דלת מסוכנת, עמעום אוטומטי.
חזרה להתחלה
מקסוס
מיפה 7 לא חף מחסרונות. היכולת הדינמית שלו זקוקה דחוף לכיול מחדש, הנדסת האנוש טעונה שיפור והטווח שהוא בסדר, רחוק מהמובטח. אבל המרחב, האבזור, גם האווירה האוורירית עונים על הדרישה ממיניוואני באופן מלא, ועוד זוכים לחותמת בטיחות להשלמת הייעוד המשפחתי.
צילום: יואל שוורץ
נכון לעכשיו אין רכב שבעה-מושבים חשמלי במחירי מיפה 7, הנעים בין 213,000 שקלים ל-250,000 שקלים. הדגם הקרוב ביותר הוא BYD טאנג היקר משמעותית, שמחירו 328,000 שקלים. בגזרת המחיר של מיפה 7 ועם שבעה מקומות ישנם רק דגמי פנאי עם מנועי בנזין, כמו סקודה קודיאק ומיצובישי אאוטלנדר, ומתחילת החודש הזה גם צ'רי טיגו 8 פלאג-אין שיש לו טווח מוצהר בחשמל של 90 ק"מ. אבל מהיותם דגמי פנאי, יש להם עיצוב מושך ונחשב יותר, וגם כישורים מסוימים בשבילים. מנגד, ובעניין העיקרי כאן, מרחב לנוסעים מאחור, כולם גוררים איתם פשרה כאשר מדובר בתנאי השירות בשורה השנייה והשלישית.
במדינה בה ממוצע הילודה עומד על 3.2 ילדים למשפחה, מיפה 7 יכול לחולל מהפך, ולהחיות מחדש את קטגוריית המיניוואן שבישראל כמעט אבדה.
התאמה לקורא מסך 
ניווט מקלדת 
חסימת הבהובים הפעלת הבהובים 
הקטנת גופן 
הגדלת גופן 
גופן קריא 
הדגשת קישורים 
ניגודיות בהירה 
ניגודיות כהה 
גווני אפור 
