אודה ואתוודה. ה-450 קצת הפחיד אותי לפני הכניסה הראשונה לסינגלים. מנוע עם כל כך הרבה כוח בתוואי צפוף ומפותל ועם הרבה עצים קשים מסביב, נראה לי כמו מתכון בטוח לצרות. אז לקחתי לעצמי רכיבה או שתיים כדי להסתגל אליו בשבילים הרחבים יותר של עמק איילון ואזור לטרון.
ברכיבות אלה הוכיח המנוע שכל הסופרלטיבים שהרעיפו עליו לאורך השנים (מדובר במנוע ה-WR450 הוותיק) נכונים לחלוטין; הוא מציע כוח שימושי כבר בסל"ד בינוני-נמוך, שהופך לכוח אדיר בסל"ד גבוה. המנוע הזה מוכן לעלות לסל"ד דמיוני בלי תלונות, ומייצר תאוצות סוחטות דמעות (של אושר, גם מהרוח). יש מעט מאוד מכוניות, כולל מכוניות על, שיכולות להתחרות עם תחושת התאוצה הסובייקטיבית שמעניק האופנוע הזה.
אני לא מדבר על התאוצה שנמדדת בשניות למאה קמ"ש או לרבע מייל, אלא על כיווץ המעיים בבטן כשהמצערת נמשכת/נלחצת (תלוי בכלי) עד הסוף. ה-EC450 נוהם, רועם, מותח את הידיים ומנפנף בגלגלו הקדמי אם רק ארשה לו (גם בשלישי!), גומר את ההילוכים במהירות ודורש ממני לתפעל את רגל שמאל בזריזות כדי לשמור על זרם הדחף בעוד הרוח מטלטלת אותי.
איפה כל אלה ואיפה החוויה הסטרילית-בהשוואה של לחיצה על הגז עד הסוף באיזו AMG, M, RS או אפילו מזראטי, אסטון או נובל. במכונית צריך לראות את המחוג המטפס במד המהירות כדי להבין כמה חזק היא מאיצה; בגזגז אפילו לא העזתי לנסות ולהציץ במד המהירות הדיגיטלי (הזעיר, שמוסתר על ידי כבלי הבלמים והמצמד).
.JPG)
צילום: מערכת אוטו המנוע המאיים
הפרא האצילאבל אל תטעו בכלי הזה. לא מדובר באיזה פרא גס ובלתי נשלט. ההפך – הגזגז הפתיע אותי לטובה בקטעי הקישור על הכביש. ברור שזה לא גולדווינג, אבל עם סט צמיגי כביש או דו"ש נראה לי שהוא יהיה סביר לחלוטין ככלי תחבורה למרחקים קצרים עד בינוניים, עם פוטנציאל כיף פסיכי לחלוטין. רק צריך לזכור שאין לו אפילו סוויץ', משמע צריך לנעול אותו גם בעצירה של שנייה.
המנוע, כמו שסיפרנו לכם בעבר, עדיין ניזון מקרבורטור ולא ממערכת הזרקה, והמשמעות היא שההתנעה שלו דורשת קצת יותר מעורבות רוכב. בהתנעה הראשונה צריך בדרך כלל למשוך את הצ'וק הזעיר שמתחבא מתחת לקורת השלדה, ובהתנעות חמות יש למשוך מנוף קטן מעל המצמד. בכל מקרה, המצבר חזק מספיק כדי לספוג טעויות רוכב, ובמקרה הכי גרוע יש גם רגלית קיק.
מבחן האומץבסוף אזרתי אומץ ונכנסתי אל הסינגלים. את הסינגל הראשון סיימתי עם יד ימין מכווצת ותחושה מעורפלת שהיו כמה חלזונות שצחקו עלי בדרך. אבל האשם לא היה באופנוע, אלא בי. הפחד מהמנוע עדיין שיתק אותי. נשמתי עמוק, שחררתי את הידיים, נשמתי שוב וחזרתי אל הסינגל, כשאני משתדל לרכב משוחרר יותר.
הדבר הראשון שעשיתי היה פשוט לרכב בהילוך אחד גבוה יותר ממה שנראה נכון, וממה שהתרגלתי לו עם אופנועי 250. המנוע מספיק חזק גם בסל"ד נמוך, ומקסימום מלטפים את המצמד הקל אם הסל"ד ירד יותר מדי. זה ממתן את תגובות המצערת, כך שלא צריך לפחד מהתרוממות של הגלגל הקדמי או פרפור של האחורי. זה האחרון, אגב, עדיין מספק יופי של אחיזה בשבילים ההולכים ומתפוררים של ראשית הקיץ, וזאת למרות שהמצלר סיקס-דייז איבד בערך חצי מגובה קוביותיו ב-700 ומשהו הקילומטרים שעברו עליו. נראה שלחץ אוויר של כ-15PSI מספק את הפשרה הטובה ביותר בין אחיזה להתנהגות מדויקת בתנאי סינגלים.
.JPG)
צילום: מערכת אוטו לזכות הגזגז נציין גם כי הוא הפגין עמידות יפה להתחממות. גם בקטעים מאומצים במהירות איטית ובימים חמים לא רתח, בעבע, העלה אדים, "הכין תה", ובכלל לא הפגיש אותי עם אותן תופעות שבהן נתקלים לפעמים רוכבי ארבע פעימות בתנאים דומים.
גזגז ציטוטבקיצור, האמרה של נשיא ארה"ב, פרנק ד. רוזוולט, תקפה גם לגזגז 450 בסינגלים: "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו". הוא אומנם מעט יותר מסורבל בשינויי כיוון מאופנועי 250, אבל לא ברמה שמונעת הנאה בסינגלים, ואת הדיבידנד מקבלים בשבילים הפתוחים; נכון, תאוצות בקו ישר זה טיפשי – אבל איזה כיף!
נשארה לי עוד קצת עבודה כדי למצוא את כיול המתלים האידיאלי לסינגלים סלעיים – ואז אצטרך רק להוריד מספר ק"ג, לשפר את הכושר ולחזק את שרירי הכתפיים כדי לסתום לחלזונות האלו את הפה, פעם אחת ולתמיד!
.JPG)
צילום: מערכת אוטו על האופנוע: גדי חן
