אז איך זה יצא?
הכל טוב ויפה, אבל עם מעטפת חיננית לא שוברים שוק. ביונדאי לקחו החלטה להשקיע בסטייל, בגימור, בחוויה הוויזואלית של מי ששוהה בתוך הרכב. הם גם השילו כ-100 ק"ג ממסת הרכב כולו (בהשוואה לדור הקודם) ויחד עם יחידות ההנעה (המוכרות מהפיקנטו) מתקבלת מכונית גדולה יותר ונעימה יותר וגם קלה וחסכונית יותר.
מידות ופרקטיות
את אותו הלך רוח תמצאו בתוך הרכב – 'אימוץ' אבזור מסגמנטים מתקדמים יותר, רק בלי להתחשבן עם הצרכן בסוף, מה שכונה על ידי יונדאי "אבזור פרימיום במחיר בייסיק": לחצני שליטה מההגה על מערכת השמע (וגם הבלוטות' בגרסאות המאובזרות), כניסות USB/AUX ואייפוד, שילוב צבע לבחירה (אדום, כחול או בז' אלגנטי), והיריעה עוד רחבה.
כשמדובר במכוניות מהקטגוריה הזו, חשוב לתת את הדעת על הבטיחות ברכב. נכון לימים אלו לא עברה ה-i10 החדשה מבחן ריסוק, אבל 'על הנייר' נראה שהושקעה מחשבה רבה במיגון ושיפור הבטיחות. בין היתר, חיזוק המרכב ע"י שילוב קורות פלדה, בקרות לשליטה בבלימת חירום ואחיזה, מערכת ניטור לחץ אוויר בצמיגים כסטנדרט, הגה קורס, ו-6 כריות אוויר.
יוצאים לכביש
התיישבנו. המרווח בתא הנהג השתפר, תנוחת הישיבה גבוהה, ויש שדה ראייה רחב מקדימה ומאחור. אין כיוון הגה פנימה והחוצה, הגזמתי. סקירה נוספת על האבזור, שאיך יונדאי כינו אותו – "נחשק". אז נחשק זה לא מדויק, אבל ללא ספק, מדובר ביתרון בולט של ה-i10 מול המתחרות בקטגוריה, יתרון שיישמר עד ההשקות ומתיחות הפנים שצפויות לנו בקטגוריה ממש בקרוב.
פותחים בסיבוב בעיר, בין הרמזורים וכוכי החניות, כאן היא מרגישה בבית. גם מבחינת הביצועים, בדרכים עירוניות זו תסב לכם המון הנאה, בזינוק מהמקום, נראות ותמרון. המנוע דורש סל"ד בכדי להניע את הקטנה אך שני ההילוכים הראשונים קצרים ויעילים. הנוחות בעיר טובה ביחס למקובל בקטגוריה, עם קושי מסוים בשיכוך סדרת שברים ומעט רעש נלווה מהמתלים.
עכשיו זה הזמן לבדוק אם ואיך הקטנה הזו מתמודדת על כבישים שבורים ותוואי דרך מאתגר. יוצאים דרומה לים המלח, יורדים דרך יריחו, וחוצים את עין גדי. בתוואי הדרך הלא פשוט הזה ה-i10 אחזה וספגה טוב, והורגש שהמתלים משככים את מהמורות הדרך בצורה יעילה למדי. היא מרגישה מאוד "בוגרת". היא לא תמיד מצליחה לבודד את כל תחלואי הכביש הבינעירוני, אבל כן מציגה נסיעה מרוסנת במפתיע. כשנכנסתי לעיקול חד הרגשתי שההגה, שהציג מרכוז טוב במהירות שיוט בקו ישר, הופך קל – לא משרה ביטחון ולא ממש מדויק. לפחות קל לתמרן איתו בין סמטאות העיר.
לחיצה על דוושת הגז מוכיחה פחות רעשי מנוע ורוח לעומת הדור הקודם, לחיצה עמוקה יותר, לסל"ד של 4,500, לטובת טיפוס בעליה, כבר תפיח צלילי ניסור ומאמץ מודחקים יחסית אך נוכחים. בסל"ד הזה חבוי עיקר כוחה. בשטח הלא טבעי שלה (עליות, עקיפות בינעירוניות מהירות ובאופן כללי עומס) – תתקלו ביחס ההעברה הארוך למדי של ההילוך השלישי – השני חזק ויעיל עד לכ-70 קמ"ש. השלישי ארוך – הסל"ד צונח, התאוצה לא מספקת. אז תמצאו את עצמכם מורידים שוב הילוך כדי לקבל כוח, וחוזר חלילה. מזל שדוושת המצמד ותיבת ההילוכים מצוינות ונוחות לתפעול. צריכת הדלק לאורך נסיעת המבחן המעורבת והמאומצת (שני נוסעים, הרבה גז) עמדה על 13.7 ק"מ לליטר.
אז מה היה לנו?