רנו סניק למרות שדי אהבנו את הדור השלישי של
רנו סניק, המיניוואן הקומפקטי שהמציא את הקטגוריה, הוא לא זכה להצלחה כבירה במכירות. אולם לאחרונה הגיעה לארץ מתיחת הפנים של הדגם, כשהדגש הפעם הוא על יחידת ההנעה לוגמת הסולר - 1.5 ליטר, 110 כ"ס, עם תיבת דו-מצמדית בעלת 6 הילוכים, כמו שפגשנו כבר בפלואנס דיזל.
אז העמסנו שני מבוגרים וחמישה ילדים ויצאנו לנסיעה ארוכה כדי לבדוק האם 110 כ"ס באמת מספיקים למיניוואן קומפקטי, בעולם בו לכל המתחרים יש 150 כ"ס ומעלה, ועד כמה יכול השילוב הזה להיות חסכוני.
ראשית, לפני שנשכח, קצת לגבי מתיחת הפנים – יש חישוקים חדשים, חיבור ה-USB וה-AUX טיפס מליד שקע הכוח אל הפאנל של מערכת השמע (מיקום פחות מוצלח, לטעמי, שגורר כבלים תלויים ברחבי התא), ריפודים חדשים ופנסי LED כפנסי יום. וזהו בערך. חוץ מזה ראוי לציין, למרות שכך היה גם לפני מתיחת הפנים, את יציאות המיזוג לשורה השנייה, את העובדה שכל אחד ממושבי השורה השניה יכול לנוע קדימה ואחורה (וניתן לכוון את זווית המשענת) וכי השורה השלישית רלוונטית בעיקר לילדים בגיל חד-ספרתי. כמקובל במיניוואנים היום יש שפע תאים לאחסון פריטים שונים, ובגב המושבים הקדמיים יש מגשים לטובת ציורי הדור הבא. לעומת זאת, מיקום שקעי הכוח לא אידיאלי – האחורי נמצא בין רגלי היושב במושב האמצעי – ובעולם הגאדג'טים המודרני זו בעיה.
צילום: מערכת אוטו אבל הרשו לנו לדלג על הזוטות ולענות מיד על השאלות העיקריות: כן – 110 כ"ס מספיקים, וכן – הוא באמת חסכוני. אז נכון שאין תחליף לסוסים, ועדיף לוותר על עקיפות הרפתקניות בעלייה כשהרכב עמוס. אבל חלוקת ההילוכים הטובה וזמינות המומנט שמציע מנוע הדיזל של
רנו מחפים היטב על היעדר הסוסים ברוב הזמן, וגם בעליות לרמת הגולן לא נרשמה תחושת "עגלתיות". בשיוט לא הייתה שום בעיה להתייצב על המהירות המקובלת בכביש 6, כך שכנראה שהנהג הממוצע יהיה מסופק בהחלט. ומה לגבי החיסכון? בסוף נסיעה ארוכה ומהירה, עם סיבובים עירוניים לפתיחה וקינוח, הראה מחשב הדרך על צריכה ממוצעת של כ-15 ק"מ לליטר – וזה עם רכב עמוס. תוצאה מעולה עבור מיניוואן.
ומה לגבי רעש הדיזל? ובכן, כמו בפלואנס, המנוע כאן לא בדיוק חרישי. אבל זה בולט בעיקר למי שנמצא מחוץ לרכב – מי שיושב בתוך האוטו יכול בקלות לפספס את העובדה שהוא נוסע ברכב שצורך סולר. תדר הצליל אומנם שונה משל מנוע בנזין, אבל עוצמת הרעש בהחלט לא חריגה, מלבד טרטור קל כשהמנוע קר. בנסיעה מפריע יותר עניין רעשי הכביש, שבתוך הקופסה הגדולה יוצרים הדהוד מעט מוחשי יותר. התיבה הדו-מצמדית, אגב, עובדת נהדר ועדיפה חד-משמעית הן על הפלנטרית 4 הילוכים והן על הרציפה ששירתו את הסניק בעבר.
צילום: מערכת אוטו אומנם מבחינת ה"קנקן" מדובר במתיחת פנים מינורית, אולם מכיוון שהבסיס היה מוצלח למדי – תא הנוסעים נעים ופרקטי, עם חומרים טובים ושפע אפשרויות סידור מושבים – אין לנו תלונות מיוחדות בזירה הזו. עדכון התוכן, לעומת זאת, משמעותי הרבה יותר, ושם את הגרנד סניק דיזל במקום שונה לחלוטין מבעבר.
במחיר דומה לשל מתחרי הבנזין המובילים, יש לו אס אמיתי בשרוול למי שלא אוהב לשלם על דלק. 
