עניין של צורה
מבחינת המראה בהחלט מדובר בקפיצת דרך, ומול המראה הלא מגובש והסתמי, של יונדאי i30 הנוכחית, כאן מתקבלת מכונית נאה בהחלט, גם אם לא כזו שנערים מתבגרים יתלו על קירות חדרם. ה"פיסול הזורם" של יונדאי, מיושם כאן היטב, עם מראה שמצליח לשלב אלגנטיות ודינמיות, בעיקר עם הגריל הכסוף (באופן יוצא דופן, היא מוצעת עם שני עיצובי חרטום נבדלים). הפנים גם הוא מצטרף למראה המשפחתי החדש, עם האוזניים הבולטות לקונסולה מרכזית מתוחמת בגווני כסף, אך המעצבים הצליחו במשימה של יצירת דמיון משפחתי מבלי לשכפל. נראה שגם איכות החומרים השתפרה – לפחות במכוניות ההשקה שהיו ברמת הגימור הגבוהה ביותר – עם חומרים רכים בשפע (אם כי לא בכל מקום). נחכה ונראה איך זה ירגיש ברמת הגימור שתימכר בארץ. גם לאבזור קשה להתייחס, מכיוון שבעת ההשקה עדיין לא נסגר המפרט הסופי של המכוניות שיגיעו לארץ – כך שלא ברור האם נקבל את בקרת האקלים המפוצלת, את מסך המגע הגדול או את יציאות המיזוג לאחור. אפילו לא הצלחנו להבין באופן סופי האם הגרסה האוטומטית תגיע לארץ עם מנוע ההזרקה הישירה (130 כ"ס) או ההזרקה הרגילה (120 כ"ס)...
עניין של בגרות
ה-i30 החדשה מבוססת על פלטפורמת הדור הנוכחי (בניגוד לצפיות המוקדמות שהיא תתבסס על פלטפורמת יונדאי i35 / אלנטרה), ולמרות זאת דווקא בתחום המתלים נרשם השיפור המשמעותי ביותר – עד כמה שאפשר לשפוט מהכבישים הספרדיים – עם תחושה בוגרת, עמוקה ומוצקה יותר. אין כאן את יכולת הספיגה של מתלי הפוקוס או הפלואנס, לדוגמא, אבל המכונית לא מתרסקת על מהמורות. אומנם שיכוך ההחזרה מהיר מדי ועל גלים גדולים המתלה האחורי ייסגר, אך בזה תתקלו רק בעומסים כבדים יחסית. גם בתפקיד השני שלהם, שמירת הצמיגים במגע עם הכביש, הם עושים עבודה טובה מבעבר, וה-i30 מציגה התנהגות בטוחה מאוד, עם מעט תת-היגוי שמתפתח בצורה ליניארית וצפויה, והזנב דבק במסלול בקנאות של דוברמן רעב. בטוח מאוד – אבל חסר כל שביב של הנאה. גם ההגה המנותק לא מוסיף לחגיגה, למרות דיוק סביר ומשקל טוב במצב הספורטיבי (מבין שלושה – וגם זו אופציה שלא ברור אם תגיע לארץ).
בזכות הישירות
ואם אנחנו בתחום הווקאלי, הרי שיש לציין לטובה את צליל המנוע בגרסת ה-GDI (הזרקה ישירה), שבשליש העליון של טווח הסל"ד מייצרת נחרה גברית נעימה, בלי שמץ לצליל השסתומים המעונים שהעיק על מי שהעז לדחוק במנוע ה-i30 הנוכחית. והעניין הוא שצריך להגיע לסל"ד גבוה אם רוצים ביצועים זריזים – ככה זה עם מנוע שמגיע לשיא מומנטו ב-4,850 סל"ד, ומתחת ל-3,000 סל"ד מרגיש אנמי למדי. הגרסה האוטומטית עליה גנבנו סיבוב קצר מצוידת בתיבה הפלנטרית המוכרת מה-iX35 (ומקיה פורטה), שמצטיינת בתפעול חלק אבל קצת פחות בזריזות.
כמה חבל שהמנוע המוצלח ביותר בהיצע – הדיזל – כנראה לא יגיע כלל לארץ לאור חוסר ההצלחה המסחרית של גרסה זו בדור הקודם...
אנשי יונדאי אומנם חוזרים ומדגישים כי הם כבר לא רואים בטויוטה את ה"אמת המידה" שלהם, וכי הם מבקשים לפנות יותר אל הרגש מאשר החברה היפנית, אולם נראה כי השאיפות הללו מוגבלות לעיצוב בלבד. משאר הבחינות נראה כי הם עדיין דוגלים באותה גישה פילוסופית של שיפור מתמיד של הקיים, וייצור כלי רכב שהגיון הוא הקו המנחה בהם.
עוד על יונדאי i30 החדשה במגזין הקרוב.