אני זוכר את אחת הפעמים הראשונות בהן פגשתי אותך. זה היה עוד כשמשרדי אוטו ישבו ברחוב צל הגבעה. אתה, ניצן רז ועוד כמה נכבדים רכנתם מעל שולחן מואר כדי להביט בתשלילים מצילומי מבחן לב.מ.וו Z4 (אז עוד צילמו בפילם) והתלבטתם לגבי תמונה מסוימת. ביקשתי להציץ בתמונה ואמרתי שבכתבת ההשקה הופיעה תמונה דומה. טל הזדקף מלא קומתו, הרהר לרגע, וקבע "הילד צודק". תם הויכוח. "יש לך עין טובה" החמיא, ואת המחמאה הזו אנצור בליבי לעד.
היום, כשאני נזכר באותו מקרה, רגע שנשכח עד כה אפילו עבורי, אני רואה בתמצית הרגע הזה מיזוג של כל התכונות שהפכו אותך למי שאתה. מקצוען בלתי מתפשר בעל זיכרון פנומנלי. אדם שעיני רבים נשואות אליו בהערצה אך צנוע, עניו ונטול אגו. אחד שיכול להתחבר תוך שניות לכל מי שפוגש אותך ולמצוא איתו עניין משותף.
חלפו ימים וזכיתי לעבוד תחתיך ולצידך. ובכל פעם שפגשתי אותך, בכל שיחה ששוחחתי איתך אני לומד משהו חדש. למעשה את כל מה שאני יודע אני חב לך. אדם בעל ידע עצום, לא רק בתחום המוטורי, שתמיד מוכן לחלוק את הידע שלו. אתה יכול לתת על הראש מתי שצריך ועם זאת יש לך סבלנות אין קץ להסביר ולתקן. אותה סבלנות עומדת לך באינספור ויכוחים שאתה מסוגל לנהל, בין עם זה על פילוסופיה קיומית ותורת הזן ועד לדיונים ברומו של עולם על תולדות מנוע הסמול בלוק של GM.
אתה יכול להיות דקדקן על קוצו של פסיק ולגבול בטרחנות שיכולה להוציא אנשים מדעתם. אבל מהצד השני של הרצינות התהומית יש את שביט עם הניצוץ השובב בעיניים, הילד הנצחי. זה עם ההומור העצמי המשובח שלא יהסס גם להשתטות כצריך. כזה שיכול לתבל כל דבר באנקדוטות מעניינות וסיפורים משעשעים אבל לנזוף בך אם אמרת שלוש במקום שלושה. כזה אתה שביט, עולם ומלואו ורב ניגודים. כזה שיכול להתלהב באותה מידה ממכונית העל החדשה של למבורגיני, מצ'ופר עבודת יד של סדנא עלומה. כזה שמתרגש מאופנוע סופרבייק עתיר טכנולוגיה אבל מתרגש לא פחות גם מטרנספורטר עתיק משנות ה-60'.
הישרדות נוסח שביט. קבלו את היסחפות, איי הכלימה
אבל כל אלו הם כאין וכאפס לעומת מה שאתה עבור התרבות המוטורית בישראל בכלל ועבור האופנוענים בפרט. את רוח האופנוען שבקרבך וממלאת את רמ"ח איבריך רתמת על מנת לקדם את הענף הדו גלגלי בישראל ולא רק בהיבט העיתונאי. נרתמת לקידום תרבות רכיבה נכונה ושימוש באביזרי בטיחות, נאבקת בתעריפי הביטוח ועזרת לכונן את יסודות הספורט המוטורי הממוסד בארץ. ולצד כל אלו אתה יודע לנצל כל רגע בחיים ולמצות אותם עד תום.
***
אני כותב את הטור הזה ומדבר עליך בלשון הווה למרות שאתה כבר אינך איתנו. איני מסוגל לכתוב עליך בלשון עבר. לא רק בגלל שאני לא מאמין שאתה כבר איננו אלא בגלל שאני מאמין שאתה עדין כאן, אם לא פיזית אז רוחנית.
אורך יקר, אתה תמשיך להתקיים בליבות כולנו. כתבותיך והגיגיך ילוו אותנו לתמיד. משנתך כאופנוען שעיצבה דורות של רוכבים תמשיך להיות נצורה אצל כל רוכב ותמשיך להתקיים הלאה. אתה מהאבות המייסדים של התרבות המוטורית בישראל והאיש שרכב לפני המחנה, ויעידו על כך כל מי שקראו אותך והשקפתם המוטורית עוצבה בדמותך. יעידו על כך כל אלה שחבים לך את חייהם בזכות ההטפה שלך לרכיבה זהירה ושימוש באביזרי בטיחות. תודה על כל מה שלימדת אותי ועל כל מה שעשית למען התרבות המוטורית בארץ.
אני בטוח שבעולם הנצח תמשיך לרכב בשדות אספלט האינסופיים לעבר השקיעה בתקווה שמידי פעם תעצור בצד, תתבונן עלינו מלמעלה, תחייך את חיוכך השובב ותזכור את כל מה שאתה מהווה עבורנו.
