אני באמת מבולבל.
איזה מנוע הכי טוב – טורבו? אטמוספרי? מוגדש-על? תלוי את מי שואלים,
מתברר. ומתי. עד לא מזמן, למשל, היו המנועים הקטנים של מרצדס מצוידים
במגדשי-על, וגם המנועים של רוב דגמי AMG ממשפחת ה-55 (והם באמת היו מנועים
נהדרים). אבל אז הגיעו למסקנה ב-AMG שאטמוספרי יותר טוב, הוציאו בהדרגה את
משפחת ה-55 לפנסיה ובמקומה הכניסו את דגמי
ה-63 הבלתי-מוגדשים. עד כמה הם
יותר טובים, זו כבר שאלה אחרת. ועכשיו, עם
ה-E קלאס החדשה מושקת סדרה חדשה
של מנועים קטנים, עם הגדשת טורבו במקום מגדשי-על, אותם קומפרסורים שמלווים
את מנועי ה-1.8 ל' של מרצדס עוד משנות ה-90. המנועים הקטנים החדשים הללו
כל כך טובים, עד כי הם מחליפים גם מנועי V6. למעשה, הם כל כך טובים -
אומרים במרצדס – שלא אתפלא לשמוע שהם יונקים CO2 מהאטמוספרה במקום
ללכלך אותה, שאת גזי הפליטה שלהם אפשר להזרים לחממות כדי לזרז גידול
עגבניות, ושבעת התנגשות המנועים ממחזרים את עצמם לכריות ממולאות כוסמת
אורגנית סופגת אנרגיה ולחות.
ומה עם ב.מ.וו? 30 שנה הם טחנו לנו בראש
כמה המנועים האטמוספריים שלהם כיפיים ואוהבים סל"ד וחיים ונושמים וספונטניים.
מנוע ה-V10 של
ה-M5 זכה בכל כך הרבה פרסים, עד כי הוא נצפה מעמיס על
הגגון ארון קיר חדש וגדול בסייל האחרון של איקאה. אבל עכשיו השתנו הזמנים וגם
הזמירות, ופתאום אנחנו אוהבים לגדוש. מה-זה אוהבים, מכורים. זה התחיל עם מנוע
ה-3.0 ל' כפול-הטורבו של ה-335, ועכשיו כבר כל המנועים של סדרה 7 החדשה הם מוגדשי
טורבו.
אבל לא של ה-M3. למה? טורבו לא טוב?
אם תשאלו את אודי – לא. בעצם כן. אולי
יתכן ש... ובכן, אודי האמינה בטורבו במשך שנים. דגמי ה-S4 הראשונים מראשית שנות ה-90
צוידו במנועי 5 ציל' טורבו, כמו גם ה-RS2 המיתולוגית שהחלה את שושלת ה-RS.
בשנות ה-2000 קיבלה ה-S4 מנוע V8 אטמוספרי, מן הסתם כי היה יותר טוב ממנוע ה-V6
בי-טורבו בנפח 2.7 ל' שקדם לו, אבל לאחרונה חזרה למנוע מוגדש בנפח מוקטן, הפעם
בסיוע מגדש-על – אותו מגדש-העל שמרצדס זרקה לכלבים. המצב הזה גרם לאודי עצמה
להתבלבל: עכשיו יש ל-S5 קופה ול-S5 קבריולה שהושקה מאוחר יותר
שני מנועים שונים, וזה – תסלחו לי – גובל בדביליות.
אפילו שברולט, שבמשך שנים הסתמכה על נפח
גדול ונשימה טבעית למנועי הקורבט, הלכה על מגדש-על כשהגיע הזמן להוציא לעולם את
האמ-אמא של הקורבטים, ה-ZR1.
ההיא שקרעה את הצורה לניסאן GT-R בנורבורגרינג, זוכרים? ואם
כבר נורבורגרינג וזמני הקפה, כדאי אולי להזכיר שבשיא הנוכחי שם מחזיקה בכלל מכונית
עם מנוע אטמוספרי (ועוד כזה ששייך טכנולוגית לימי הביניים, בערך), דודג' וייפר ACR.
צילום: מנהל
דודג' וויפר SRT10
אז אם יצרן זה או אחר מסביר לנו באריכות
למה השיטה שלו יותר טובה, תוסיפו לכל משפט את המילה "בינתיים". או
"נכון לעכשיו". כי בתוך שנה-שנתיים יכול מאוד להיות שהוא ידבר אחרת.
וכמובן, תמיד כדאי לזכור שהכי טוב הוא לא בהכרח באמת הכי טוב. אוקיי, אני לא מאשים
אתכם אם לא הבנתם את המשפט הזה. אני מתכוון לכך שהעובדה שמנוע מסוים יותר חזק, או
יותר חסכוני או יותר גמיש, לא הופכת אותו בהכרח ליותר טוב. בוודאי לא כל הזמן ולכל
מטרה. קחו למשל את המנוע הגריאטרי של הקרייזלר גרנד-וויאג'ר החדש שנחת אצלנו זה
מכבר והגיע גם אליי לסיבוב. כאשר מאיצים איתו הוא מרגיש כאילו הוא עומד לנפוח את
נשמתו כל רגע, ואם תכריחו אותו להגיע לקו האדום הוא ישמע כמו חזיר בעת שחיטה.
התפוקה שלו יחסית לנפח כל כך מחפירה עד כי היתה גורמת לכל מהנדס גרמני לחפש
בוויקיפדיה את הערך "חרקירי". אבל שייטו איתו במהירות קבועה של 110
קמ"ש בכביש 6 (ובינינו, למטרה הזו בדיוק המציאו מיניוואנים), ותשבעו שאין
מנוע טוב ממנו למשימה. שקט לגמרי, חלק לגמרי, מסתובב על סל"ד נמוך ובכלל גורם
לכם לשכוח מקיומו.
דוגמא הפוכה הוא מנוע ה-V8
הנוכחי של יגואר. 300 כ"ס (אוקיי, 298) מ-4.2 ל' הם לא ממש הרבה, בהתחשב בכך
שהיום אפילו מנועי V6 אמריקאים (!) מסוימים מוציאים יותר הספק מנפח קטן
משמעותית. בגיליון 276 הפגשנו בין היגואר XF עם ה-V8 הזה לבין אודי A6 עם
מנוע ה-3.0 ל' המוגדש החדש שעליו גאוותה. המנוע של אודי הכה את ה-V8
הבריטי שוק על ירך. האודי מנצחת בקלות בכל מבחן תאוצה, ולעומת זאת גם צורכת הרבה
פחות דלק (ופולטת פחות CO2. אני יודע כמה חשובה לכם הנקודה הזו).
האם זה אומר שהמנוע של אודי יותר טוב?
על פי כל אמת מידה אובייקטיבית וברת-מדידה, כן. בפועל, אהבנו כולנו יותר את המנוע
של יגואר. למה? מאותה סיבה שאנחנו אוהבים את ה-V6 של אלפא-רומיאו. כי הוא עושה
טוב על הנשמה – בצליל ובאופי. אל תספרו לנו ששיא המומנט שלו מגיע רק בככה-וככה
סל"ד כי באמת לא אכפת לנו. באהבה אין הגיון. אהבה זה כואב. "טוב"
מבחינה לוגית זה בסדר גמור בשביל מי שחושב לוגית, אבל לפעמים "טוב" זה
פשוט מה שעושה לך טוב ולעזאזל עם כל היתר.
צילום: מנהל
הונדה S2000
ובעניין הזה של מה שעושה לי טוב, אני
רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להיפרד –
פרידה קצת מוקדמת –
מחברה יקרה. קצת לפני
כתיבת שורות אלה קיבלתי אימייל קר וקורקטי מהונדה, בו אני מתבשר באופן הכי ענייני
שאפשר כי הונדה עומדת להפסיק את ייצורה של ה-S2000 בחודש יוני הקרוב. וזה פשוט
עצוב. אני מניח שכבר לא נתקל ברודסטרים כמוה, כאלו ששמות קצוץ על מוסכמות, צועקות
בקול רם בזמן סקס ושהשכנים החטטנים מהקומה למטה יתפקעו, שורטות ונושכות ואוהבות עם
כל הלב, דורשות ממך לנגן ב-8,500 סל"ד ועוד מגבירות את הווליום, ולא מפריעות
למוזיקה שלך עם חומת-מגן אלקטרונית. בטוח שיש דרכים קלות יותר להוציא 240 כ"ס
ממנוע שני-ליטר, אבל אני משוכנע שאין דרכים מהנות יותר. טוב? הכי טוב.
פורסם באוטו 276 (גיליון פברואר 2009)
