דצמבר היה חודש דרמטי ורצוף אירועים, חודש ראוי לחתום בו שנה שראתה את אמות הספים של עולם הרכב רועדות. האירוע הבולט ביותר של החודש הזה התרחש דווקא אצלנו – תאונת הדרכים החמורה ביותר בתולדות מדינת ישראל מאז ומעולם. לא, אני לא מתכוון להתייחס לשום היבט של תאונת האוטובוס הנוראה ההיא בדרך לאילת – זה יהיה קל מדי, בנאלי מדי, ושחוק מדי. הכל כבר נאמר ונכתב ואני לא אחדש לכם שום דבר.
אבל התאונה המחרידה הזו האירה בצורה שונה, וקצת גרוטסקית, אירוע תעבורתי אחר שהתרחש אצלנו, ימים ספורים קודם לכן. גבירותי ורבותי, קבלו את "משטרת ישראל הפקות".
המבצע נוהל בקפידה, תוך תשומת לב לכל הפרטים. בשעת בוקר מוקדמת, מעט לפני הביצוע ביום שבת, קיבלו כל הכוחות המעורבים תדריך אחרון מפי מפקד ויזם הפרוייקט הנועז, רב-פקד עמיר ג'יבלי, מפקד משטרת התנועה בשרון. בביצוע היו מעורבים עשרות שוטרים (במדים ובלעדיהם, הסבר מיד), מסוק משטרתי צמוד, כמה וכמה ניידות ואופנועי משטרה, מארבי לייזר של שוטרים בבגדי הסוואה שהושאלו מסיירת מובחרת בצה"ל (!) – כאמור, אופרציה רצינית. העלות, עבור מבצע אחד ויחיד זה, היתה כ-100,000 ש"ח. לא פחות חשוב: המבצע הוכתר בהצלחה והשיג את מטרתו. מוקדם ביום שבת בבוקר, על כביש 6 הריק מתנועה, נתפס רוכב אופנוע א-ח-ד שנסע במהירות מופרזת של 186 קמ"ש. רשיונו, כמובן, נשלל במקום.
רגע, מה חשבתם? שכל הכוח הזה גויס כדי לפשוט על מעוז פשע מאורגן?
אם זה לא היה עצוב, זה היה באמת מצחיק. מצלמות ערוץ 10, שהוזמנו מבעוד מועד לתעד את הפרוייקט, תיארו מתחילתו ועד סופו מבצע מושקע להפליא של משטרת התנועה. המטרה: "לתפוס את הזן המסוכן ביותר שמסתובב על הכבישים שלנו", כפי שהתבטא מבלי ממש לבדוק את עצמו כתב הערוץ שהתלווה למבצע. וספציפית: לכידת אופנוענים הנוסעים מהר מדי בכביש 6. האמצעי: לביים תאונת דרכים עם נפגעים. הסיבה: "לא פשוט לעצור אופנוענים הדוהרים בכבישי ישראל", כדברי מיקי חיימוביץ' בפתיחת שידור הכתבה בחדשות ערוץ 10.
אכן כן. על מנת למצוא דרך לגרום לאופנוענים לעצור בעצמם, עלה מישהו במשטרה על רעיון מבריק, אפילו גאוני. ניצור מצב של תאונה קשה, עם כאילו-נפגעים שרועים בכביש, כולל אמבולנס וכאילו-פרמדיקים וכאילו-בוחן משטרתי ("שילך עם קלסר כאילו הוא מודד. אנחנו ניתן לאנשים להבין כאילו זה אמיתי"). כל התפקידים שוחקו על-ידי שוטרים. רוכבי האופנוע – כך עבדה הלוגיקה המשטרתית (ההגיונית למדי, בסעיף זה לכשעצמו) – הם אומנם פושעים מסוכנים, אבל הם רגשותיהם ההומניים בוודאי לא יתנו להם לחלוף על פני תאונה עם נפגעים בלי לעצור להושיט עזרה. "גם אופנוען שלא סופר אף אחד על הכביש יעצור...", כדברי אותו כתב – וכך ניתן יהיה לעוצרם ללא חשש וללא סיכון...
אפשר לומר כאן משהו לגבי עצם ההצדקה המוסרית של שימוש ברגשות החמלה של האופנוענים כדי לגרום להם לעצור – ודברים כאלו נאמרו אף נאמרו. פורום האופנועים ב'תפוז', הקהילה הדו-גלגלית הגדולה והמשפיעה בישראל, רעש וגעש בזעם – למרות שבנקודה זו אני דווקא סבור שלגיטימי בהחלט – ברמה העקרונית – להשתמש בשיטה מסוג זה כדי לעצור את מי שהוא, בסופו של דבר, עבריין. 186 קמ"ש, בכל זאת.
אותי מטרידה הרבה יותר הנכונות של משטרת התנועה לבזבז כל כך הרבה זמן ומשאבים על זוטות. כן כן, זוטות. אופנוענים הם הפחות-מסוכנים לציבור בכל משתמשי הכבישים בישראל, והם מסכנים בעיקר את עצמם. וכביש 6? נו באמת. זהו כנראה הכביש הבטוח ביותר בישראל, ולרכב שם במהירות 186 קמ"ש היא אומנם עבירה בוטה על החוק, אבל בוודאי הרבה פחות מסוכנת מנסיעה במהירות המותרת בהרבה מאוד כבישים אחרים. גם שעת קיום המבצע אומרת דרשני: מוקדם בבוקר בשבת, כאשר התנועה דלילה והסכנה שמהווה לציבור אופנוען ממהר קטנה עוד יותר. ספק אם המשטרה היתה מרשה לעצמה לחסום את כביש 6 בשעות עמוסות יותר.
מסוק, ניידות, עשרות שוטרים שמקבלים תשלום על שעות נוספות, עלות של 100,000 ש''ח - אופנוען אחד שקיבל דו"ח. גם אתם רואים את האבסורד? איך אחר כך אפשר לקבל ברצינות טענות של המשטרה אודות מחסור בכוח אדם ובתקציבים?
אין לי מושג מי אישר את המבצע הזה, שהמילה "הזוי" מתאימה לו יותר מכל. יש לי הרגשה עמומה שיחסי ציבור, קידום תדמית ו"תראו, הנה אנחנו יוזמים ופועלים" הם שעמדו בבסיס כל העסק, ולא איזה רצון עז להפחית את הקטל בכבישים. אלא שלמקרא מכלול התגובות (וכן, היו בהחלט גם כאלו שצידדו במבצע) עלי להסיק שתדמיתה של המשטרה – שגם כך היא רעועה למדי בקרב הציבור הרחב – לא יצאה נשכרת.
ואז הגיע אסון האוטובוס, כדי לשים עוד יותר את פעולת המשטרה המפוארת הזו בפרופורציה הנכונה. ההצגה של רפ"ק ג'יבלי וחבר מרעיו היתה לא יותר מתיאטרון אבסורד של אנשים קטנים שזכו לרגע קצר לאור זרקורים – אלא שהיה זה אור זרקורים כלל לא מחמיא.
אולי זה המקום לצטט את רפ"ק ג'יבלי, במלים אחרונות לכוח שלו לפני היציאה לשטח: "חבר'ה, בואו לא נעשה צחוק מעצמנו".
וואלה?
הטור התפרסם בגיליון אוטו 275, ינואר 2009