במפתיע, למרות הייחוס המפואר, מחיר ה-M1 בשוק האספנות אינו אסטרונומי
ההיסטוריה של המכונית מספקת לנו סיטואציות מוזרות. כמו למשל מצב בו
ב.מ.וו פונה ליצרנית איטלקית כדי לתכנן עבורה מכונית... היום זה נשמע קצת הזוי, אבל זה בדיוק מה שקרה במחצית השניה של שנות ה-70, בתהליך שבסופו של דבר הביא ליצירת ה-M1 – מכונית הספורט האקזוטית הראשונה והיחידה של ב.מ.וו עד היום, היחידה עם מנוע מרכזי, הראשונה שיוצרה על-ידי חטיבת הספורט של ב.מ.וו, והראשונה בשושלת המפוארת של מכוניות M.
אלא שה-M לא נולדה בפרץ של גאוניות, וספק אם מישהו אצל ב.מ.וו היה מסוגל לנחש מה תעשה האות M לחברה בשנים הבאות.
בסך הכל רצתה ב.מ.וו מכונית מירוץ כדי להתחרות בקבוצה 5 האירופית היוקרתית, מה שחייב ייצור גרסה חוקית לכביש בכמות-מינימום מסויימת. לצורך כך פנתה ללמבורגיני. אלא שיצרנית האקזוטיקה האיטלקית היתה אז במצב פיננסי רעוע ובראשית 1978 העבירה ב.מ.וו את הפרוייקט חזרה תחת כנפיה (וזמן קצר לאחר מכן הכריזה למבורגיני על פשיטת-רגל).
ה-M1 הוצגה בתערוכת פריז של אותה שנה, עם עיצוב של ג'וג'ארו שהתבסס על הקונספט המהמם "טורבו" שהוכן עבור המשחקים האולימפיים במינכן 1972. המנוע היה 6 ציל' טורי בנפח 3.5 ל', עם תפוקה מרשימה ביותר לאותם ימים (ובעצם כלל לא רעה גם היום) של 277 כ"ס; מספיק ל-260 קמ"ש ולהגיע מ-0 ל-100 ב-5.6 שניות. גרסאות מירוץ הגיעו עד קרוב ל-500 כ"ס, ועם הגדשת טורבו – עד 850 כ"ס! בתכנון השלדה של למבורגיני לא היה כל פגם – מי שהיה אחראי למסבך צינורות-הפלדה הקשיח היה ג'אמפאולו דאלארה, גורו-השלדות רב ההישגים שחברתו פעילה בתחום המירוצים עד עצם היום הזה בהצלחה רבה.
התכנית המקורית היתה להציג את המכונית בתערוכת ז'נבה 1978, ולהשתתף במירוץ הלה-מאן של אותה שנה. העיכוב בפיתוח ודחיית ההשקה לסוף השנה גרמו לכך שה-M1 היתה מוכנה רק לעונת 1979 – ולקראת אותה עונה בוצע שינוי משמעותי ומפתיע בחוקת ה-FIA: כדי להשתתף בקבוצה 5 נדרש ייצור 400 גרסאות-כביש לפני שניתן יהיה לעלות על המסלול. לב.מ.וו לא היה שום סיכוי לעמוד בכך, עם קצב ייצור מירבי של 2 מכוניות בשבוע בתהליך מייגע שכלל מספר ספקי-משנה באיטליה וגרמניה. שינוי התקנות היה מהלומה קשה, אך משהו מעמלה של ב.מ.וו לא היה לריק: ה-FIA הסכימה ליצור סדרה יעודית חדשה עבור ה-M1, "פרוקאר", ששימשה כסדרת-חימום למירוצי פורמולה 1 בשנים 1979-80. עד שנמכרו מספיק מכוניות כדי לעמוד בדרישות קבוצה 5, המכונית כבר לא היתה תחרותית די הצורך.
צילום: מנהל
בצד המסחרי לא היתה ה-M1 הצלחה מסחררת: מחיר גבוה היה בעוכריה, ורק 456 מכוניות יוצרו עד 1981, כאשר הייצור הופסק. אבל מנועה המשיך לחיות בגרסאות M שבאו בעקבותיה, כמו ה-M635CSi וה-M5 הראשונה – והמורשת שלה, כמכונית ה-M הראשונה, נמצאת אתנו עד היום. במפתיע, למרות הייחוס המפואר, ההיסטוריה וכמות הייצור הנמוכה, מחיר ה-M1 בשוק האספנות רחוק מלהיות אסטרונומי וגם מכונית במצב חדש לא תגיע ל-100,000 דולר – לא רחוק ממחירה המקורי של כ-60,000 דולר.
