הפרק הזה בסדרת המאמרים יתחיל באותה הודעה של הדואר שיש עבורכם דואר רשום ביחידת הדואר. אתם לא מחכים לשום דבר ולכן יש מספר אפשרויות הראשונה מילואים והשניה הזמנה לדין. כאשר אתם עומדים מאחורי הדלפק עדין קיים סיכוי שזהו צו מילואים לשפשוף קל עם החברה מהגדוד, אבל צבע המעטפה שבידי הפקידה איננו חום, אלא לבן עם פונט אדום כתום, והכתוב עליו אינו בעט אלא דפוס אדום וסמל משטרת ישראל. זהו צו להתייצב בבית משפט לתעבורה. בין אם אתם בקשתם זימון למשפט ובין אם לא, מה שבטוח הוא שעדיין ניתן לבצע החלטות חכמות, שיחסכו לכם הרבה כסף ועוגמת נפש. לאלה המתלבטים האם לקחת את המעטפה או להשאירה, אנו ממליצים. לקחתה, שכן נטישתה בסניף הדואר לא תשפר את מצבכם.אחרי שלקחתם את המעטפה הביתה, חשוב לדעת מה הצעד הבא שלכם:
1. לקחת עו"ד או להגיע לבד למשפט?
2. לא להגיע למשפט כלל – דבר שיוביל לשיפוט בהעדרכם (ועוד איך שיש דבר כזה)!
3. להגיע להקראה במטרה לסגור הסדר טיעון עם התובע עוד לפני שהמשפט מתחיל.
4. לשלוח כפירה בכתב לבית המשפט
5. לשלוח הודאה בכתב לבית המשפט.

על המעטפה מצויין כי זו הזמנה למשפט, אולם למעשה, מדובר בהזמנה לדיון בו מתבצעת הקראת כתב האישום (הקראה), שהוא רק יריית הפתיחה בהליך המשפטי.

האם לקחת עו"ד או להגיע לבד להקראה?
אם אתה נהג המוזמן למשפט, אל תלך להקראה לפני שלפחות פנית לעו"ד בתחום והתייעצת עימו בנושא או לפחות ישבת באולם השופט, אליו אתה מוזמן, כמה ימים לפני הדיון שלך ע"מ ללמוד מה צפוי לך. אל תתפתה ללכת לבית המשפט לבד, זהו איננו מעמד של מה בכך. נהגים רבים המגיעים בגפם למעמד זה, ללא תדרוך, שוגים שגיאות קריטיות כבר בהצגת השאלות הראשונות של התובע. כמעט כל תשובה שלך, אפילו אם נדמה לך כי היא לטובתך, תגלה כי היא בקלות יכולה לשמש כנגדך, ואת הנזק כבר לא תוכל לתקן, כמאמר המשפט "שברת שילמת".
לא כל השופטים טורחים לבשר לנהג הנאשם "הפטפטן" כי טוב יעשה אם יחסוך במילים, ויבקש דיון חוזר. יתרה מזאת, ישנם שופטים, לא מעטים, המשתלבים היטב במערכת התביעה המשטרתית, ומנהלים את המשפט כאילו הם היו התובע והשופט גם יחד. עו"ד הפועלים בתחום יודעים לקרוא את התמונה, ולקבל החלטות נכונות על מנת למקסם את התועלת עבור הלקוח שלהם. נהג שלא מכיר את חוקי המשחק וכללי ההתנהגות ימצא עצמו מהר מאוד מחוץ למגרש, לאחר שקיבל פסילה, פסילה על תנאי, קנס ונקודות, ללא אפשרות לבקשת משחק חוזר במגרש הביתי.
טעות היא לחשוב, כי מי שמביא עו"ד לבית המשפט גורם לשופט להבין כי מדובר בנהג עבריין. בהביאך עו"ד מתחזק מעמדך בפני המערכת המשפטית שכן עוה"ד בקיא בהליך המשפטי העומד להתקיים. דיון ההקראה יכול לקחת 5 דק' שבסיומו נקבע תאריך למשפט ובאותה מידה יכול להימשך 3 דק' אם התביעה והשופט גרמו לנהג להודות בביצוע העבירה ובאשמה ע"י סדרת שאלות חכמה.

הסדר טיעון
רבים הנאשמים, בין בעצמם ובין באמצעות עורכי דינם, שבטרם הם מגיעים למעמד זה מול השופט פועלים להשגת "הסדר טיעון" שמשמעותו ניהול משא ומתן מוקדם על חומרת העונש עם התביעה המשטרתית. הסדר זה יכלול את העובדות המוסכמות על ידי שני הצדדים, את סעיפי האישום וכן את העונש. לדוגמא נהג המואשם בנהיגה במהירות של 140 קמ"ש יכול בהסדר טיעון להודות בנהיגה במהירות של 119 קמ"ש שהיא עבירה בגדר ברירת קנס לסכם עם התובע על עונש ואפילו לא להגיע כלל לשופט בבית המשפט. הבעיה יכולה להיות כאשר מבוצעת עסקה טובה מידי לנהג ואז השופט עלול לא לכבד את העיסקה ולהטיל על הנהג את מלוא העונש שממנו חשש והוא לא יוכל לחזור בו מהודאתו. בד"כ זה אינו המצב והשופטים מקבלים את הסדרי הטיעון. המצב הקלאסי להיכנס להסדר טיעון הוא כאשר יש לנהג קלף שהתביעה לא תרצה להתמודד איתו במשפט אולם הקלף לא מספיק חזק כדי להבטיח זיכוי במשפט ב- 100%.

כפירה או הודאה בכתב
הנהג רשאי להודיע בכתב לבית המשפט על כפירתו באשמה, ולבקש לזמנו ישירות למועד שמיעת ההוכחות. כמו כן רשאי הנאשם להודיע בכתב על הודאה באשמה ולטעון לעונש. מכתבו יצורף לתיק בית המשפט ויובא לדיון בפני שופט. למרות זאת, גם אם ישלח מכתב ובו כפירה באשמה בכתב, הזימון הראשון יהיה בכל זאת להקראת כתב האישום ולא לדיון הוכחות.

ההקראה
מטרתה של ה"הקראה" היא "הקראת כתב האישום באוזני הנאשם". בבתי המשפט לתעבורה עושים "קצת" יותר מאשר הקראת כתב האישום ולא נפרט יותר. המגיעים לבית המשפט לתעבורה, מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:
אלה היודעים כי בכוונתם לנהל את התיק, והדיון היום רק מתחיל וכל שעליהם לעשות הוא להגיד "כופר", ואז יקבע מועד להוכחות. להלן הידענים.
אלה שאינם יודעים זאת, ובאים לבית המשפט (יחד עם עדיהם וחומר ההגנה שלהם) ובטוחים שביכולתם לשכנע את השופט כי הם חפים מכל אשמה. להלן התמימים.
התמימים מגלים מהר מאוד כי החוויה הזו רק מתחילה במעמד זה מול השופט ולכן, סביר להניח שרוח המלחמה שאיתה הגיעו תתפוגג כאשר יעמדו עם ברכיים רועדות מול השופט, בדרך זו השופטים והתביעה עושים יד אחת, ומצליחים "לסגור" את רוב תיקי התמימים ללא שהתקיים משפט אמיתי כלל.
הידענים יודעים שבישיבה הראשונה לא שומעים את העדים, אבל הם חושבים שהישיבה הזאת מטרתה "טכנית" בלבד, כדי לומר "כופר אני באשמה", לקבוע מועד להוכחות, ואחר-כך ילכו ויחפשו עורך-דין. אסור להיכשל בהקראה, ברוב המקרים הכישלון יהיה בלתי-הפיך. בכתב האישום התביעה תפרט את העובדות אותן היא מתכוונת להוכיח בשלב הבא של המשפט (שלב ההוכחות). ב"הקראה" השופט יעשה ככל יכולתו כדי לחסוך לתביעה את הצורך להוכיח עובדות בהן מודה הנאשם ולכן הוא יחקור את הנאשם, ויטרטר אותו עד שיאמר כבודו, מודה אני באשמה!
שימו לב ! השופט אמנם אינו התובע, ואולם הוא יכול לשאול את הנאשם "שאלות הבהרה", אם תשובתו של הנאשם לאישום אינה ברורה דיה. בפועל שופטי תעבורה רבים חוקרים את הנאשם במקום התובע וחורגים משאלות ההבהרה.
השאלות הראשונות אשר השופט יציג לנאשם במעמד זה הן השאלות הבאות:
1. האם אדוני קרא את כתב האישום?
2. האם אדוני מודה בעובדות כתב האישום?
3. מה גרסתך לאמור בכתב האישום?

נהג אשר רוצה לנהל מערכה מקצועית ישלב את עורך הדין כבר בשלב זה של ההקראה ולא ינסה לעבור את ההקראה לבד ואח"כ ידבר עם עו"ד על המשך התהליך.

בפני הנהג בהליך ההקראה מול השופט עומדות, אם כן האפשרויות הבאות:
1. כפירה בעובדות ו/או באשמה.
2. הודאה.

החליט הנהג לכפור
אם הנהג כופר באשמה (וגם בעובדות), השופט יקבע תאריך לשמיעת הראיות בתיק (קרי, דיון הוכחות). יתכן שהשופט והתובע - ינסו שהכפירה תהפוך להודאה, או, לפחות, להודאה חלקית. לאחר שהנהג הכריז בפני השופט על כפירתו, התובע יבקש מהשופט לשאול את הנאשם ל"מהות הכפירה". אזי השופט יתחיל לחקור את הנאשם ארוכות.
אם השופט לא יצליח להוציא מהנאשם הודאה מלאה, הוא ימשיך ויחקור את הנאשם, עד אשר זה יגלה את קלפיו, אותם הוא לא היה חייב או לא התכוון לחשוף בהליך זה. אם הנאשם יחשוף את קלפיו בפני התובע, יתקן התובע את כתב- האישום, לפי "מהות הכפירה".
כדאי להכין את עצמכם לשאלות מכל סוג, שכן יש בהחלט עובדות שלעיתים אין טעם לכפור בהן, כגון תאריך
האירוע, הפרטים האישיים וכדומה. בשלב ההקראה, אין הנאשם חייב לתת הסבר לכפירה, הוא איננו חייב לנמק אותה, דיון זה אמור להיות קצר ביותר.

החליט הנהג להודות
מי שמודה בכתב האישום זכאי לטעון טענות להקלה בעונש. בד"כ משפט כזה יתחיל ויסתיים בישיבה הראשונה, כלומר, בישיבת ה"הקראה". ההודאה, ואולי אף החרטה, יחד עם נסיבות מקלות, יכולות בהחלט להביא לענישה מופחתת ולדיון מהיר יותר וחסכוני. יש שופטים שמעריכים מאוד נהג שמודה בביצוע העבירה ומראה חרטה וקיים סיכוי סביר שיקבל עונש מופחת.

סיכום שלב הקראה
נהג המתכונן להודות - ההקראה מהווה עבורו קרקע נוחה וידידותית, אבל אין צורך לבזבז על כך יום עבודה, אם הנהג לא יגיע הדבר יחשב כאילו הוא הודה באשמה והמערכת המשפטית כבר תייצר לבדה את גזר הדין עבורו, אולם בד"כ עדיף להתייצב לדיון ולנסות להמתיק את העונש.

המאמר הבא בסדרה יתחיל מהרגע בו השופט קבע תאריך למשפט ויעסוק בניהול המשפט מצד הנהג.