כוכב הבידור האמריקני ג'י לנו, מנחה תוכנית הלילה המצליחה the Tonight Show with Jay Leno נחשב כיום לאחד האנשים המשפיעים ביותר בתעשיית הרכב האמריקנית. הוא אמנם אינו בכיר בתעשייה, בכיר לשעבר או אפילו לא נהג מרוצים עטור תהילה; ג'י לנו ידוע כפריק מושבע של מכוניות קלאסיות ומיוחדות – בעיקר של אלו האמריקניות – ומחזיק באוסף פרטי מרשים אם לא מדהים הכולל למעלה מ-130 יצירות אולטרא-נדירות ויקרות. שווי מכוניותיו מוערך בעשרות מליוני דולרים. נתון זה יחד עם הפופולאריות העצומה של תוכניתו הטלוויזיונית הפכו אותו לאורח מבוקש ביותר בהשקות למיניהן, תערוכות רכב, לקבלת מכוניות לצורך בדיקה או התאמה ובעצם לכל דבר בו נדרשת חשיפה רחבה.ג`יי לנו: כוכב-על אמריקני ששרוף על מכוניותלאחרונה פרסם לנו מאמר ובו חוות דעתו וביקורת נוקבת שלו על תעשיית הרכב האמריקנית. השורה התחתונה אומרת בפשטות: ''זה לא כל-כך קשה לייצר מכוניות טובות...''.
לנו טוען שהאמריקנים פשוט כבר לא יודעים לייצר מכוניות זולות והתפיסה הרווחת היא שיש להשקיע במכוניות הפרימיום והפאר כאשר לתפיסתו – וזה חלק מהביקורת אותה הוא מפנה ליצרניות – הזנחת ההשקעה ותשומת הלב במכוניות היותר זולות, שגם כך אינן בגדר דוגמא ומופת, רק מחריפה את הקיטוב בין היוקרתיות לזולות האמריקניות, ומהווה סיבה מכרעת לחוסר האהדה של האמריקנים למכוניות הזולות מתוצרתן.
לנו מסביר בעצם שהבעיה העיקרית היא איכות הייצור האמריקנית, (חוסר) הירידה לפרטים הקטנים ואיכויות החומרים. פשוט עד כדי כך... ''אף אחד אינו מייצר טנדרים טובים כמו האמריקנים, בראשם הסילבראדו וה-F150. אפילו מכוניות ספורט מעולות יודעים לייצר באמריקה'' כאשר הוא מתכוון לקורבט, ש''מציעה 505 כוח-סוס, 320 קמ''ש, משקל עצמי כמעט זהה לזה של הפורשה קאררה GT ועם צריכת דלק נמוכה משמעותית ומחיר הרבה יותר נמוך''.
לנו מציין את סיפור התאוששותה של יצרנית האופנועים האמריקנית הארלי דייוידסון ש''טיפלה טיפול מעמיק בבעיות האיכות וההרכבה שלה ויחד עם השקעה נוספת בפיתוח, תדמית ושיווק הפכה ליצרן המשמש דוגמא ומופת ולמוביל בתחומו''. לנו – פטריוט אמריקני מובהק וקנאי – מאמין כי ''ברגע שהאיכות והמחירים יהיו שווים, האמריקנים יעדיפו תוצרת מקומית''. זאת ועוד; הוא ''מבקש'' מיצרני הרכב האמריקנים ש''רק יהיו טובים כמו המתחרים, לא צריך להיות טוב מהם...'' וזה כבר יעשה את שלו.
קשה להתווכח עם ההשפעה שיש לכוכב כמו לנו באמריקה. קשה כמובן גם לחזות האם יהיו לדבריו השפעה, מאיזה סוג ומה יהיה עומקה, אבל לבטח אסור לזלזל בנקודה אחת מהותית בדבריו: הלוקאל פטריוטיות של האמריקנים והיכולת שלהם להחליט – כמובן שלא בכל מחיר – 'ללכת' בעדיפות ברורה על התוצרת המקומית. זהו פרמטר שקשה לכמת אותו למספרים וקשה גם לחזותו במדוייק, אך לבטח אסור להקל בו ראש. מי יודע, אולי הרוח הגבית הנכונה של תעשיית הרכב באמריקה תגיע מכיוונים לא צפויים?