קל מאוד ליפול לקלישאות במבחן של מכונית איטלקייה, במיוחד כזו בעלת סמל של אלפא-רומיאו – זה שגורם לחובבי המותג להזיל ריר מעצם שמו ולמקטרגי המותג לחדד את חרב הביקורת טרם הנהיגה. כל אחד מהצדדים בדיון רב השנים הזה מתבצר כמובן בעמדתו – חובבי האיטלקיות יספרו על כך שלכל אלפא יש נשמה, שהצלילים שמפיק אגזוזה מתחרים בסימפוניות המוערכות ביותר, ושהעיצוב המרהיב יכול להיות פרי יצירתם של איטלקים בלבד. המקטרגים מאידך, לא יישארו חייבים ויזרקו לאוויר בדיחות על חלודה, תקלות חשמל ואיכות ייצור מפוקפקת ויציינו שמזה שנים הארכי-יריבה מגרמניה, ב.מ.וו, מייצרת מכוניות טובות וספורטיביות יותר. אבל הפעם מדובר בסיפור שונה, כי אלפא-רומיאו 159 היא מכונית שמחייבת שינוי
לא רק בקלישאות, אלא גם בהגדרות של מה "גרמני" ומה "איטלקי". זו ללא ספק
האלפא הכי "גרמנית" שיצאה משערי המפעל האיטלקי, עם איכות הרכבה וחומרים
שיגרמו לכל ב.מ.וו להזיע ומשולבים בעיצוב איטלקי קלאסי. כעת רק צריך לבדוק
אם היא טובה כמו שהיא נראית, וגרסת ה-3.2 הבכירה היא המתאימה ביותר למשימה.
רשימת מלאי
אלפא-רומיאו 159 מגיעה לארץ במגוון גרסאות גדול הכולל שלושה מנועי בנזין –
1.9 ל' 160 כ"ס, 2.2 ל' 185 כ"ס ו-3.2 ל' 260 כ"ס – ומנוע דיזל אחד – 2.4
ל' 200 כ"ס – המשודך לתיבה אוטומטית בלבד. כמו כן מוצעות גרסאות
ספורט-וואגן (סטיישן) נאות ויש גם רמת אבזור גבוהה/ספורטיבית במיוחד העונה
לשם Ti.
האלפא-רומיאו 159 שמחכה לי בחניה עושה רושם חיובי כבר ממבט ראשון, אבל
להגיד שהיא סתם יפה יהיה עוול מסוים. העיצוב שלה פשוט כה נקי, סקסי ואסתטי
שהוא גורם לעיניים להתמגנט. שילוב שהוא כוחני אבל לא וולגרי, אלגנטי אבל
לא שמרני – אלפא כמו שאלפא צריכה להיראות, וחישוקי ה-"18 המעוצבים של גרסת
ה-3.2 ל' (חידוש מקומי) מוסיפים לזה לא מעט.
כניסה לתא הנוסעים ממשיכה את הקו המעוצב, כאשר בדומה לב.מ.וו מלפני כמה
שנים, כל ה'קוקפיט' נראה כפונה כלפי הנהג. את פניך מקבלים שלושה מחוונים
נאים בקונסולה המרכזית הכסופה ושניים נוספים, גדולים וברורים, בלוח
המחוונים. איכות החומרים בתא הנוסעים גבוהה, בדומה לאיכות ההרכבה שכמעט
ולא השמיעה ציוץ במהלך ימי המבחן. האבזור בגרסה הבכירה גבוה מאוד אף הוא:
לציון מיוחד ראויה מערכת ה-blue&me שפותחה על-ידי פיאט בשילוב עם
מייקרוספט, וכוללת מערכת קול מעולה עם חיבור USB ו-ipod ומחליף דיסקים.
כמו כן תמצאו כאן מושבי עור חשמליים ומחוממים, גג שמש, בקרת שיוט (לא נוחה
לתפעול), בקרת אקלים מפוצלת, מחשב דרך משוכלל במיוחד ועוד.
בצד הפרקטי המצב פחות מזהיר: אפשרויות כוונון מושב הנהג רבות, אך גבוהים
יסבלו מחוסר במקום לראש בגלל גג השמש המצמצם ס"מ רבים ממרווח הראש
(בגרסאות ללא גג השמש לא הורגשה בעיה כלשהי בנושא). המושב עצמו נוח למדי,
אם כי חלק מהבוחנים לא הצליחו להגיע לתנוחת נהיגה נוחה, למרות הגה
שמתכוונן גם לגובה וגם לעומק. מעבר למושב האחורי חושף צמד מושבים מעוצבים
(עם מושב שלישי מצומק ופחות נוח לשימוש) ומרווח הראש והברכיים לוקה מעט
בחסר.
לב אמריקאי
האלפא-רומיאו 159 הנבחנת צוידה כאמור במנוע ה-3.2 ל' המספק 260 כ"ס ב-6200
סל"ד ו-32.8 קג"מ ב-4500 סל"ד. מקורו של המנוע בהולדן האוסטרלית (שבבעלות
GM) אך ראש המנוע ומערכת ההזרקה הם פיתוח של אלפא-רומיאו, שגם דאגו לנהמת
מפלטים שלא תגרום לאף אחד לחשוד בהעדר נשמה איטלקית טהורה למנוע. הכוח
מועבר לארבעת הגלגלים ותיבת ההילוכים המשודכת היא אוטומטית בעלת ששה יחסי
העברה, שמציעה אופציה לתפעול ידני (אם כי גם במצב זה יעביר הגיר הילוכים
בסל"ד גבוה אבל לא יבצע הורדת הילוך עצמאית) ומצב ספורט, שמשנה את אופי
התיבה וגורם להחלפות הילוכים זריזות יותר.
המנוע של האלפא-רומיאו 159 חזק, אבל בסל"ד נמוך אפשר היה לצפות למעט יותר
מחץ. בסל"ד גבוה לעומת זאת כבר אין תלונות ויש משיכה מרשימה שנקטעת רק
כאשר מועבר הילוך ב-6500 סל"ד. מי שהורסת מעט את החגיגה היא תיבת
ההילוכים: מעבר לחבטות שמורגשות פה ושם היא מעלה הילוכים מוקדם מדי ונראה
שהמנוע יכול למשוך בקלות לפחות עוד 1000 סל"ד לפני העברת ההילוך הנכפית
עליו על ידי התיבה.
באפן מפתיע, המתלים של האלפא-רומיאו 159 לא נוקשים, אלא רכים ומרוסנים
במידה. רוב הזמן הרכב סופג היטב את תחלואי הכביש, אך הוא מתקשה לשכך את
המהמורות היותר קטנות, ואלו ממשיכות להציק מעט גם מחוץ לעיר כאשר השיבושים
הגדולים נבלעים באופן מרשים. גם המהום המנוע (שנשמע פחות ערב לאוזן ב-2000
סל"ד ב-100 קמ"ש) חודר יתר על המידה לתא הנוסעים, עניין שמתגבר בגלל
העובדה שהתיבה משתהה במעבר להילוך שישי (היא תעביר עצמאית רק ב-110 קמ"ש
ובכל מהירות הנמוכה מזה תעדיף להימצא בחמישי ובסל"ד גבוה יותר) ומתווסף
לרעשי כביש וצמיגים שחודרים לתא הנוסעים.
מתפתלים
אחרי העיצוב (ובלי אף מילה על ירידת ערך או תקלות), הדבר השני שמצפים
מאלפא-רומיאו הוא התנהגות כביש מלבבת (במיוחד אם זוכרים את ה-156 החדה
והמהנה), כזו שתגרום לך לקום בחמש בבוקר, לנסוע סדום-ערד, לעשות גיחה
חטופה למסלול במנחת ולחזור הביתה עוד לפני שהגברת התהפכה לצד השני של
המיטה. וכאשר הסיבוב הזה מגיע יום אחרי ביקור בגלבוע, כנראה שמשהו
באלפא-רומיאו 159 עובד נכון. אבל נתחיל דווקא מהצד הפולני, ברשותכם:
האלפא-רומיאו 159 מרגישה יותר כבדה ופחות מערבת ממה שתרצו, הבלמים יכלו
להיות נשכניים יותר ויש תת היגוי מוחשי במהירות נמוכה על כבישים חלקלקים.
אבל חוץ מהטרוניות האלה היא פשוט מעולה.
האלפא-רומיאו 159 עובדת כמכלול אחד שלם שכל מרכיב ומרכיב בו מכויל בדיוק
במידה הנכונה – ההגה מציע משקל בשרני ורמת דיוק גבוהה, המתלים מספקים
שליטה מעולה במרכב תחת עומס, התיבה והמנוע מזמרים באחת במצב ספורט ומערכת
ההנעה הכפולה מספקת אחיזה מעולה ואפילו כר מרעה למשחקים. כאשר מורגש איבוד
אחיזה מלפנים היא מעבירה יותר כוח לגלגלים האחוריים, מאפשר לזנב להדק את
קו הפניה ולנהג לצלוח את הפניה במהירות מאוד-גבוהה.
סוויפרים מהירים עוברים כמעט בזלזול מתחת לגלגליה, כאשר בקרת היציבות
נשארת מובטלת רוב הזמן ולא מפריעה לנהיגה גם כאשר היא מחוברת. אבל לא פחות
חשוב מכך, בזכות המתלים המעולים, האלפא-רומיאו 159 ממשיכה להרשים גם כאשר
הכביש המפותל הופך משובש, כזה שגורם לא פעם לרבות וטובות להפוך לבלתי
נסבלות (ובעיקר ללא מהנות).
צילום: גיא רוטקופ
למעטים שיעזו
אלפא-רומיאו מוכרת מעט מכוניות בארץ, זה לא סוד גדול. אבל הסוד שמחביאה
האלפא-רומיאו 159 בגרסת ה-3.2 ל' הוא דווקא די גדול. מדובר במכונית מעולה,
שמבצעת את מטלות היום-יום בצורה מרשימה, לא מענישה על אופייה האיטלקי
ומצליחה להרשים וליהנות גם כאשר הכביש מתפתל. כאשר מחברים לזה את העיצוב
הנפלא ואת איכות ההרכבה והחומרים המשופרת (ומתעלמים משאלת שמירת הערך
שמרחפת מעליה), מתקבלת אחת ההצעות הטובות ביותר שיש היום בשוק הישראלי –
בכל הקטגוריות.
