קטגוריה: סופרמיני סטיישן
גרסה: 1.5 ל' דיזל, רובוטית דו-מצמדית (6 היל')
מתחרים: סקודה פאביה סטיישן, הונדה ג'אז, ניסאן נוט
מחיר: 115,000 שקלים
19.53 ק"מ לליטר בממוצע לאורך 664.1 ק"מ - ועוד נשאר כרבע–מיכל של סולר בקליאו–סטיישן. ולא עשינו לה הנחות; נסענו בעיר, בכפר, בעליות ובירידות, לפעמים רגוע ולפעמים ממש לא - ונתון הצריכה הזה הוא פשוט מצוין. בשיוט קיבלנו 22.7 ק"מ/ל', ואם נוסעים רגוע יותר, אפשר גם להגיע בקלות ל–25 ק"מ/ל' בשיוט. אבל נתחיל מההתחלה.
הופעה והנעהכנראה שלא תשימו לב כי
רנו קליאו עברה מתיחת פנים קלה הכוללת פנסים מעודכנים, חישוקים חדשים ועוד כמה נגיעות שוליות בתא הנוסעים. החדשה המעניינת היא שגרסת הסטיישן מוצעת עכשיו גם עם מנוע דיזל בנפח 1.5 ליטר, וזה מספק 90 כ"ס ו–22.4 קג"מ ומשודך לתיבה דו–מצמדית עם 6 הילוכים. המחיר, 115,000 שקלים, גבוה ב-2000 שקלים ביחס לגרסת הבנזין המקבילה.
צילום: מערכת אוטו
בתא הנוסעים מורגש שיפור באיכות ההרכבה, כאילו כל בורג חוזק בעוד חצי–סיבוב, והתחושה טובה מאשר לפני מתיחת הפנים, גם אם איכות החומרים לא שופרה. רמת האבזור היחידה נאה עם כניסה והתנעה ללא מפתח (הרכב כבה אוטומטית בסוף הנסיעה, וננעל לבד כאשר מתרחקים ממנו, בהחלט נוח), מערכת מולטימדיה מקורית הכוללת מערכת ניווט, בלוטות', ומצלמת רוורס, האחרונה בתוספת של 1600 שקלים. מה חסר? אין בקרת אקלים; לא נורא - אבל אין אף אביזר בטיחות אקטיבי, וזה כבר לא לעניין. המרחב טוב מלפנים, קצת חסר מאחור, אבל בסדר. תא המטען גדול יחסית לקטגוריה ושימושי.
צילום: מערכת אוטו
דיזל-אוטומטהמנוע מבהיר שהוא לוגם סולר אבל לא מנסר, לפחות עד שלא מגיעים לסל"ד גבוה - אבל אין סיבה באמת להגיע לשם. בכל הקשור ליכולת, הקליאו מאיצה בקלות, ורק מעל ל–100 קמ"ש, בעקיפות, מורגש מחסור בסוסים. היצרן מדבר על הספק של 90 כ"ס ועל משקל של 1265 ק"ג, ואין קסמים. אבל למעט אותן עקיפות, יחידת הכוח טובה ונעימה למדי. תיבת ההילוכים מציעה פעולה עגולה ואיטית יותר על פני מהירה ועצבנית, ועושה עבודה טובה במרבית הזמן. הפריע לנו שהיא לא שמחה להוריד הילוכים, במיוחד משישי. צריכת הדלק, כאמור, מעולה ורק מערכת הדימום/התנעה, ממהרת לכבות אבל לא ממהרת להניע, וזה מעט מציק לפעמים.
הקליאו לא הייתה רכב נוח, ונשארה כזו גם אחרי מתיחת הפנים. בעיר היא מסתדרת עם שיבושים קטנים, אבל השפעתם של כאלה גדולים יותר או חדים, תהיה מורגשת בתא הנוסעים פה ושם. כך שבעיר הציון שלה בתחום הנוחות נע בין בינוני לבסדר. מחוץ לעיר היא פחות נעימה; עדיין טובה על שיבושים קטנים, אבל שיכוך ההחזרה עצבני משהו, יכול לגרום לטלטול במעבר על גלים, וזה גם קורה. בנוסף, הקליאו סובלת מרעשי רוח מאזור המראות ברמה חריגה, שהופכת שיוט ב–100 קמ"ש לעסוק, וב–120 קמ"ש לכמעט מעצבן.
צילום: מערכת אוטו
קבלת החלטותאם אתם זקוקים לרכב אוטומטי, חסכוני בדלק, שיכול גם לשמש משפחה של עד ארבע נפשות -
רנו קליאו מתאימה לכם כמו שקית נייר חומה וארוכה לבגט. הבעיה היא שתמיד יש עוד סעיפים, למשל נסיעה נעימה. לרוב, מי שבוחר בדיזל נוסע הרבה, וצובר את הנסועה בעיקר מחוץ לעיר - ושם הקליאו פשוט לא מרשימה; הנוחות חסרה ורעשי הרוח מאוד מורגשים, ואלה יכולים להפוך נסיעה ארוכה לכמעט מעייפת. הדיזל תורם את חלקו באופן מוחשי, הביצוע מחוץ לעיר הוא שפוגע בפוטנציאל.
צילום: מערכת אוטו
