מאז ימי הגטס (2002) דגם הסופרמיני התורן של יונדאי הוא רב מכר בשוק המקומי. הדגם הנוכחי צמח במימדים כדי ליצור את אחת המכוניות הגדולות בפלח, עם אורך של 403.5 ובסיס גלגלים של 257 ס"מ. עם נפח של 326 ליטר, תא המטען הוא הגדול בקבוצה – אבל המטר של ניצן הראה כי הפער במציאות בין תאי המטען של יונדאי i20, סקודה פאביה ופיג'ו 208, לא גדול.
מעצבי יונדאי בצעו היטב את מלאכתם והיונדאי i20 בולטת ונראית טוב על הכביש (אפילו בגוון האפרורי שמסר לנו היבואן). הקורה האחורית השחורה, שהינה הפרט הבולט, תורמת ליצירת מראה מיוחד ותחושת "גג צף". בקצה השני, החרטום משלב ניחוח אירופאי עם סממנים גרמניים וצרפתיים, והוא בהחלט נאה.
צילום: תומר פדר
פתיחת הדלת מגלה שהאפור זלג פנימה, ובגוון כחלחל-חיוור ולא מחמיא. שילוב הגוונים עם השחור (יש גם שילובים מוצלחים יותר) יוצר אווירה פשוטה ולא נעימה. זה לא מחמיא גם לקו הכללי של סביבת הנהג וגם גלגל ההגה הגדול שאינו נאה אינו מוסיף. למרות שזו המכונית היקרה כאן, רשימת האבזור בה דלה, וזו המכונית היחידה שלה מולטימדיה מקומית. מדובר בערכת הקונקטד רבת האפליקציות של היבואן, שאינה נוחה לתפעול.
ממושב הנהג היונדאי i20 נראית גדולה ביחס לקבוצה. תנוחת הנהיגה טובה אבל המושב ממש לא, וגרר תלונות מרוב הבוחנים. המרחב מאחור הוא הטוב בחבורה, הישיבה זקופה ונוחה (יותר מאשר מלפנים), הרצפה שטוחה ואפילו הכניסה קלה.
צילום: תומר פדר
למרות שביונדאי i20 הוצג מנוע 1.4 ליטר חדש, העובדה שיש לו רק 100 כ"ס ו-13.7 קג"מ, ובעיקר העובדה שלתיבה רק ארבעה הילוכים, הופכת אותו לעקב אכילס של המכונית. למרות תגובה חדה ונכונות לטפס בסל"ד, זו בברור המכונית החלשה בחבורה שלא פעם נדרשת להתאמץ. מזל שהמנוע שקט, כך שזה לא מטריד לאמץ אותו. זו אחת הסיבות לכך שהיונדאי i20 היא הפחות חסכונית בחבורה עם 17.5 ק"מ לליטר בשיוט ו-13.1 ק"מ לליטר בסך המבחן.
המכונית מתנהלת באופן מעודן ושקט, והיא הנוחה ביותר בעיר. מחוץ לעיר המצב מורכב יותר - היא לא מטפלת טוב בשיבושים קטנים, וכביש גלי מנדנד אותה בצורה מרתיעה. כך שעל כבישים איכותיים היא עדיין אחת הנוחות, אך על כבישים עם סלילה פחות איכותית היא מציעה נוחות בינונית, ומתמודדת על המקום השני עם המאזדה. ההגה מעט מעורפל וגדול מדי, אך היונדאי i20 מציעה התנהגות בוגרת ומשרת בטחון.
צילום: תומר פדר
