כל מי שהיה בדרך לאילת בשני ביוני חזה במשהו שרואים פעם בעשור. אם בכלל. עשרות מוביליות עמוסות במכוניות צבעוניות במיוחד עשו לשם את דרכן. את המוביליות ליוו מכוניות קצת שונות ממה שפוגשים בדרך כלל בכבישים.
צילום: יובל לוי
היו אלו בעיקר רכבים ספורטיביים, כאלה של אנשים שאוהבים ספורט מוטורי ונסעו לצפות במה שיהיה למרוץ המכוניות הגדול שידעה המדינה אי-פעם וכלל כ-100 מתחרים. 10,000 כרטיסים הוצעו למכירה, ולמרות המחיר הלא-נמוך של 400 השקלים לכרטיס (800 שקלים למתחם ה-VIP), הגיעו אליו אלפים, מפגינים כמה הקהל הישראלי צמא ומשווע לספורט מוטורי בארץ.
כולם הגיעו לצפות במרוץ הדראג הגדול של העיר אילת.
צילום: יובל לוי
הפסקה מתודית: מרוץ דראג
מרוצי דראג הם מאוצים בקו ישר על מסלול אספלט שאורכו 402 מטרים, רבע מייל באמריקאית. בכל מקצה משתתפות שתי מכוניות המוזנקות מעמידה על-ידי רמזור – בארה"ב הוא ייעודי למרוץ זה ונקרא עץ חג המולד (Christmas tree) – והמנצח עולה לשלב הבא.
צילום: יובל לוי
מרוצים אלה התחילו במחצית השנייה של שנות ה-40, והתנהלו במסלולי תעופה שהוצאו משימוש לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1951 נוסד בארה"ב גוף בשם NHRA (ר"ת של National Hot Rod Association), שהתווה את מתכונת המרוצים האלה ויוצר את התקנות לקיומן.
צילום: יובל לוי
מרוץ הדראג של אילת
המרוץ, שאורגן על-ידי מועדון IMC, בשיתוף עיריית אילת וגופים נוספים, התקיים בסוף השבוע הראשון של יוני – מיום חמישי ועד שבת (3.6-5.6) – ונערך במסלול ההמראה של שדה התעופה הישן באילת, רגע לפני שהטרקטורים עולים עליו כדי להרוס אותו. יום חמישי כלל מקצי אימון ומקצי דירוג, ביום שישי נערך המרוץ עצמו שכלל מקצי ניפוי, וביום שבת, נערכו שלבי רבע הגמר, חצי הגמר ומקצי הגמר. אל אלה הצטרפו מופעי דריפט שנעשו על-ידי רפי מזרחי בפורד סיירה ואולג וסילקוב שנהג במיאטה ND ובב.מ.וו E36 המצוידת במנוע האגדי של טויוטה סופרה שכל חובב רכב ידע כבר לומר את הסימול שלו, 2JZ.
צילום: יובל לוי
במרוץ השתתפו כ-100 מתחרים ב-3 קטגוריות – הנעה קדמית, הנעה אחורית, הנעה כפולה – ולכל אחת מאפיינים ייחודים משלה.
למותר לציין כי כל קשר בין המכוניות ביום הדראג וביום בו הן יצאו מהחברה הינו מקרי בהחלט. המכוניות המשתתפות במרוץ כוללות שיפורים רבים וביניהם: מגדשי טורבו גדולים מהמקוריים, צמיגים רחבים ודביקים שאינם חוקיים לכביש הציבורי, מחשבי ניהול שונים, חלקי מנוע מחוזקים (בוכנות, טלטלים ועוד), מצמדים משופרים, מכלולי שלדה מתקדמים. עלות השיפורים בהרבה מהמקרים עוברת את מחיר הרכב עצמו וההספקים מוכפלים פי כמה ומגיעים למאות כוחות סוס, בחלק מהמקרים גם עוברים את רף 1,000 כ"ס ומגיעים גם ל-1,500 כוחות סוס(!).
צילום: יובל לוי
מרוץ
מארגני המרוץ דאגו לחניה מסודרת ושאטלים למתחם המרוץ, מתחם מזון, שירותים וטריבונות מוצלות עם מקומות ישיבה. צופים השמיעו תלונות ביחס לשדה הראייה.
כבר בשלבים המוקדמים של המרוץ, עקב העומס הרב בו עומדים רכיבי המנוע, נצפו מספר תקלות של רכבים שהוחזרו בגרר לרחבת הטיפולים. היה מרתק לראות את חימומי הצמיגים (Burn out) שביצעו המתחרים בקטגוריות ההנעה הקדמית והאחורית שניות ספורות לפני ההזנקה, על-מנת למקסם את האחיזה באספלט, לראות את היציאות מהמקום ואת הנהגים שנלחמים בהילוכים הידניים ולשמוע את התיבות הדו-מצמדיות של מכוניות מתוצרת קבוצת פולקסווגן מעבירות את ההילוכים במהירות מסחררת כבר לאחר מספר מטרים מנקודת הזינוק, תוך-כדי בקפיירים מכובדים.
צילום: יובל לוי
ראוי לציין את טסלה מודל 3 פרפורמנס, נהוגה בידי שרון גבאי, שהתחרתה בקטגוריית ההנעה הכפולה; טסלה מאיצה מעמידה ל-402 מטרים תוך כ-11.5 שניות. בעבר זה היה זמן מצוין, אך לשמחת אלה שחובבים מנועי בנזין, הרמה בארץ עלתה ונצפו תוצאות של 9 שניות בקטגוריה הזו. היתרון של הטסלה החדשה היה בכך שהביצועים שלה היו יציבים, והיא הפגינה אמינות גבוהה במיוחד בהשוואה לשאר הרכבים המשופרים. כתוצאה מכך היו מאוצים שידה הייתה על העליונה, בעיקר עקב כשלים טכניים ברכב שהתחרה מולה. עם זאת, כאשר זו הפסידה, הקהל הריע; נראה כי לכל אחד בקהל הייתה הפייבוריטית שלו, אך הטסלה, כך זה נשמע לפחות, לא הייתה פייבוריטית של איש.
צילום: יובל לוי
עוד נציין כי אודי RS3, עם הספק ארבע-ספרתי וזמן של 9 שניות ל-400 מטר, כאשר התחרתה מול גולף דור שני של איציק אגיב, נפסלה בזינוק מהמקום, בעוד שמנוע הגולף נכבה ברגע הזינוק. כך שכל שנותר לעשות עם הגולף היה להתניע אותה ולחצות את קו הסיום. לאחר כדקה מורטת עצבים, איציק אכן עשה לקול תשואות הקהל.
צילום: יובל לוי
אוהבי הנוסטלגיה ישמחו לשמוע שאת המקומות הראשונים בכל קטגוריה קטפו רכבים בני 25 ויותר נהוגים בידי נהגים מעולים שמעבירים את ההילוכים בעצמם, בניגוד לשאר הכלים המודרניים שהתחרו מולם.
ואלה המנצחים בקטגוריות: הנעה קדמית – הונדה סיוויק האצ'בק משנות ה-90; הנעה אחורית – ב.מ.וו E30; הנעה כפולה – גולף דור שני. דירוג סופי ומלא של המנצחים יובא ממש בקרוב.
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
צילום: יובל לוי
