זמנים
אנשי אופל מציינים 86 שנים לשושלת הקומפקטית שהחלה במהדורה הראשונה של קאדט (1936-1940) – לא בדיוק מספר עגול ובכל זאת סיבה למסיבה. ממש כאן יצוין כי השם 'אסטרה' הוצמד לקאדט של 1979 במותג האח הבריטי ווקסהול עם המעבר להנעה קדמית.
בכל אותה תקופה הייתה אופל מותג של ג'נרל מוטורס (מ-1929), וכידוע מ-2017 הייתה לחלק מ-PSA (פיג'ו-סיטרואן). כיום PSA היא חלק מסטלנטיס, תאגיד הענק שהוקם יחד עם FCA (פיאט, אלפא, ג'יפ, ראם ועוד) בינואר 2021.
הדור החדש של אסטרה שהוצג ביולי 2021, הוא ראשון שהתכנון והביצוע מבוססים על תפיסה, רצפה ומערך מכלולים של PSA, ושני (לאחר מוקה), המוצג במסגרת סטלנטיס.
תדרוך
השינויים בממדי האורך זעירים; בסיס הגלגלים עלה ב-1.3 ס"מ ל-267.5 ס"מ, האורך אפילו פחות, ב-0.4 ס"מ ל-437.4 ס"מ; עם זאת ממד הרוחב גדל ב-5 ס"מ ל-186 ס"מ נכבדים. מנגד, הגובה ירד במעט, מ-148.5 ס"מ ל-147 ס"מ.
השינוי בפלטפורמה משמעותי ביותר, גם כי זו העדכנית ביותר של PSA (דור שלישי של EMP2), המאפשרת כידוע גם גרסאות מחושמלות. המהדורה החדשה שלה, המשרתת גם את פיג'ו 308 ו-DS 4 שהוצגו ב-2021, כוללת יותר מ-50% חלקים חדשים ביחס לקודמתה.
וממש לפני שנמשיך, יצוין כי אופל הציגה בדצמבר 2021 גרסת סטיישן ('טורר') שבסיס הגלגלים שלה הוא 273 ס"מ ואורכה 464 ס"מ.
"הייתה לנו יכולת להשפיע כאן", אומרים אנשי אופל, שכבר שיתפו פעולה עם אנשי PSA בתכנון דגמים שהתבססו על הדור הקודם של הפלטפורמה (לפני שהמותג עבר בעלות), בפיתוח רכב הפנאי גרנדלנד. ביחס לאסטרה הם מתייחסים לבולמים ולקפיצים המתאימים יותר לאופל, על ליניאריות ודיוק ועל יכולת שהיא "Autobahn Proof".
ההיצע של מערכות ההנעה מוכר מדגמים קרובים. באגף הבעירה הפנימית: טורבו-בנזין 1.2 ליטר 3 צילינדרים בגרסת 110 כ"ס ידנית, 130 כ"ס ידנית ואוטומטית; טורבו-דיזל 1.5 ליטר 4 צילינדרים 130 כ"ס, ידנית ואוטומטית.
באגף החשמלי: כבר כעת, היברידי-נטען מבוסס טורבו-בנזין 1.6 ל' 150 כ"ס ומנוע חשמלי 100 כ"ס להספק משולב של 180 כ"ס, לסוללה 12.4 קוט"ש והטווח החשמלי הוא 60 ק"מ; במהלך 2022 גרסה חזקה יותר – 180 כ"ס למנוע הבנזין, להספק כולל של 225 כ"ס; ב-2023 תושק גרסה חשמלית לגמרי.
לתיבה הידנית 6 הילוכים, לזו האוטומטית 8 הילוכים וההנעה בכל הגרסאות קדמית בלבד.
מפגש
האסטרה נראית נהדר, והיא בולטת אף יותר במזג האוויר הסגרירי שקיבל את פנינו בכבישי החוף שליד קשקייז, כפר דייגים שהיה לעיירה תיירותית.
שפת העיצוב החדשה של אופל שפגשנו במוקה מוצאת באסטרה תרגום מאוד מוצלח. החזית הרחבה במופעה, הקווים החדים מעל התפיחות מסביב, החלק האחורי שגם בו מודגש ממד הרוחב – כל אלה יוצרים מכונית שנראית מצוין ומאוד עדכנית. ההופעה מקבלת חיזוק בולט עם קווי תאורת לד עכשוויים מלפנים ומאחור, חישוקי "18 סביב (ברוב הגרסאות), ובעיקר גג שחור וספוילר הגולש לקורה האחורית; עיצובה, כך אופל, הושפע מקאדט של 1979. כל אלה, יחד עם הרוחב שעלה והגובה שירד, משלימים מכונית מעוצבת ברמה גבוהה ביותר, עם פרופורציות מצוינות והיא ללא ספק אחת הנאות בקטגוריה.
עיצוב סביבת הנהג דומה לזה שבמוקה, ומבוסס על שני צגים המחוברים יחד, כאשר הימני פונה לעבר הנהג. גם כאן פתחי אוורור בעיצוב לא-סימטרי, קו גבול אלכסוני של גוונים מול הנוסע. אלה יוצרים סביבת נהג שעיצובה מוצלח מאוד. ברמות הגימור המהודרות איכות המרכיבים טובה ברובה.
התצוגה במחוונים המוקרנים קצת מוזרה לטעמי וחבל שבין האופציות חסרה תצוגה קלאסית וקריאה. "אם נקבל דרישה כזאת מהלקוחות, נוכל להציע כזאת בקלות", מבטיח ראש הפרויקט, מרק סטצר. בגרסה הנטענת אין מד סל"ד, ואילו בגרסאות הבנזין והדיזל הוא קטן ואינו מאוד קריא. בנוסף, יש הרגשה שהקו האדום שלו ממוקם באופן אקראי ובאותו מקום בשניהם; להיכן נעלמה הדייקנות הגרמנית?
למרות שיתוף הפעולה עם אנשי פיג'ו-סיטרואן, באסטרה נשמר תפעול חיצוני למערך המולטימדיה, וזה כולל שפע מתגי קיצור דרך המסודרים באופן נאה מתחת לצג. התפעול אינו תמיד 'קליקי', אבל בהחלט נוח. פרט נדיר בקטגוריה הוא התצוגה העילית האיכותית. בתא הנוסעים קל לזהות לחצנים, "אייקונים" ואופני תפעול שמקורם בדגמים הצרפתיים; לטעמי אלה פוגמים ב'אישיות' של האסטרה.
אנשי אופל גאים במושבים הנוחים (וחבל שלא ניתן להקשיח את המסעד ברמות הגימור הפשוטות), באפשרות לעיסוי(!), וגם בתנוחת הנהיגה הנמוכה והספורטיבית.
המרחב מאחור מספק, אבל מעט אינטימי מדי.
נפח תא המטען טוב בגרסאות הבנזין/דיזל (422 ליטרים) אך קטן בהרבה בהיברידית (352 ליטרים), המבנה נוח והוא שימושי.
נוהגים
פתחנו בגרסה ההיברידית-נטענת, וכרגיל יצאנו לדרך בהנעה חשמלית בלבד. הביצועים סבירים, וניתן להגיע איתה למהירות של 135 קמ"ש. עם ההתנעה, הטווח עמד על 42 ק"מ, וכך היה במהלך הנהיגה.
רוצים יותר? מנוע הבנזין מייצר מספיק כוח כך שהביצועים כמעט תמיד טובים מאוד, כמו שעולה גם מנתון ההאצה ל-100 קמ"ש העומד על 7.6 שניות. מנוע הבנזין מעט רועש תחת עומס, אבל פרט לכך פעולתו נעימה. פעולת התיבה האוטומטית חלקה.
גרסת הבנזין 130 כ"ס התייצבה רק עם תיבה ידנית. המנוע כרגיל יעיל, אינו שקט בסל"ד גבוה אף הצליל ספורטיבי. הביצועים נאים, ויש לכך ביטוי גם בהאצה של 9.7 שניות ל-100 קמ"ש.
לא כל כבישי האזור מסבירי פנים. הכיול המעט נוקשה יותר אינו מתעלה בטיפול בשיבושים, והגרסה הנטענת הכבדה יותר (ב-300 ק"ג בממוצע), אינה מצליחה לספוג אותם היטב. עם זאת, אותו כיול אחראי גם לריסון טוב של המרכב. רעשי הכביש מבודדים היטב.
העובדה שאסטרה החדשה חולקת אותה רצפה עם דגמים קרובים של פיג'ו היא בבחינת חדשות טובות לנהג, והכיול הנ"ל מוסיף ליכולת הדינמית. הרכב צולח פניות במהירות ובביטחון, המרכב מרוסן כמו שצריך, והוא מגיב היטב להפניית ההגה.
לגרסה ההיברידית שיש לה הספק גדול יותר ובעיקר מומנט רב יותר המוגש כבר בסל"ד נמוך יותר בגלל המנוע החשמלי, התנהלות מעט יותר דרמתית תחת עומס. פעולת דוושת הבלם אינה הדרגתית; בסדר גמור ביחס להיברידיות, פחות ביחס לגרסאות רגילות.
גרסת ה-1.2 ליטר הידנית, נעה באופן זורם וקליל יותר, גם בגלל שהיא קלה ב-347 ק"ג ל-1266 ק"ג. להיגוי פעולה ליניארית, ומשקל ההגה קל יחסית. מצב 'ספורט' המוצע בגרסאות האוטומטיות יוסיף לו משקל, אך לא ישפר את ההיזון החוזר.
נפרדים
המפגש הראשון עם אסטרה החדש מפגין כי אופל ייצרה משפחתית טובה וראויה. זו לא הפעם הראשונה שיש לאופל מכונית טובה ומושכת בקטגוריה המשפחתית, אבל נראה שכעת, עם חברת אם שונה, הקלפים מסתדרים עבורה טוב יותר. לעיצוב בהחלט יש תפקיד חשוב בכך.
התדמית של אופל בישראל אמנם אינה במקומה הראוי עדיין, אבל היא בהחלט בדרך הנכונה, ועד שאסטרה החדשה תגיע אלינו באמצע השנה מוקה החדש יסייע לה בשדרוג מעמדה.
אם היבואן יצליח להציע את אסטרה החדשה במחיר תחרותי, אולי גם בתחום ההיברידי-נטען – בו הגרסאות שהוא מציע לרוב יקרות – יש לו בהחלט סיבות טובות להיות אופטימי.