"ישראלים אוהבים סוזוקי" - זה אחד הסלוגנים של מותג סוזוקי בישראל בשנים האחרונות. מצד אחד, לסוזוקי כבר שנים אין רכב מלהיב במיוחד, להוציא ג'ימני הייחודי; מצד שני, המכירות של סוזוקי ממקמות אותו מזה שנים בין עשרת המותגים המובילים במכירות.
הסיבה לכך, מן הסתם, היא במוניטין האמינות שיצא לדגמי סוזוקי ולאחזקה הזולה שלהם. אלה אחראים לכך שהדגמים המוצעים כאן נמכרים היטב כמשומשים עם שמירת ערך טובה וסחירות מכובדת. ובכן, האם סוזוקי קרוסאובר אכן מצדיק את המוניטין היפני, או שיש הפתעות?
רקע
סוזוקי קרוסאובר הוצג בתחילת 2013 והוצע בישראל חצי שנה מאוחר יותר. קרוסאובר נשען אז על פלטפורמה חדשה ("פלטפורמה C גלובלית") וזו משרתת אותו עד היום (וגם את ויטארה), למרות העיצוב והשם השונים.
צילום: מערכת אוטו
לקרוסאובר בסיס גלגלים באורך 260 ס"מ, אורך של 430 ס"מ, רוחב של 178.5 ס"מ, גובה של 158.5 ס"מ. ממדים אלו הציבו את קרוסאובר, עם הצגתו, במיקום ייחודי — למרות שהיצרן הגדיר את הדגם בקטגוריה C, רוב הממדים היו דומים לאלו של דגמי פנאי קטנים כמו רנו קפצ'ור וסקודה ייטי, אך בה־בעת קרוסאובר ארוך מהם בכ־10-20 ס"מ.
גרסאות
במקור הוצע קרוסאובר בישראל עם מנוע בנזין אטמוספרי בנפח 1.6 ליטר עם 119 כ"ס ו־15.9 קג"מ, וניתן היה לבחור בין תיבה ידנית (5 הילוכים) או אוטומטית־רציפה (של ג'טקו). ברירת המחדל הייתה הנעה קדמית, אבל הגרסה האוטומטית הוצעה גם עם אפשרות להנעה כפולה (עד שנת 2015).
צילום: מערכת אוטו
באמצע 2016 הוצג קרוסאובר מחודש — עם עיצוב שונה לחרטום, מערכות הנעה חדשות ואפילו מרווח גחון גדול מעט יותר — וזה הוצע בישראל מתחילת 2017. גם הדגם המחודש הוצע מנוע אחד בלבד, אבל הפעם היה זה מנוע טורבו־בנזין 1.4 ליטר עם 140 כ"ס ו־22.4 קג"מ, המצויד במערכת דימום והתנעה. מנוע זה הוצע עם תיבה אוטומטית־פלנטרית ("רגילה", של אייסין) או עם תיבה ידנית, לשתיהן 6 הילוכים. ההנעה קדמית בלבד.
מיוני 2021 מוצע קרוסאובר עם מערכת הנעה משודרגת, הכוללת מערכת היברידית־מתונה (mHEV) במתח 48 וולט, אבל גם הספק מופחת למנוע הבנזין (129 כ"ס) ומומנט מוגדל (24 קג"מ). למרות עיטורי המרכב בתגיות "היברידי", גרסה זו אינה היברידית, וכמו בכל מערכת היברידית־מתונה, גם זו מציעה תכונות כמו בלימה רגנרטיבית (ניהול טעינת הסוללות באמצעות 'דאייה') ומערכת דימום/התנעה עם פעולה נעימה יותר בהשוואה למערכת דומה במנוע "רגיל" הודות לסיוע קל (מאוד) של האלטרנטור, המתפקד כמנוע חשמלי המסוגל לסובב את המנוע באמצעות סוללת המתח הגבוה (יחסית).
צילום: יואל פלרמן
בטיחות
לקרוסאובר ציון של 5 כוכבים במבחני הריסוק של יורו NCAP מ־2013. מפרט הבטיחות התקני כלל אז 7 כריות אוויר (כרית שביעית לברכי הנהג). מערכות בטיחות מתקדמות - בלימת חירום אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית - נוספו מספטמבר 2019. מכיוון שלא הייתה מערכת מקורית להתרעת סטייה מנתיב, חויבו גם כלי הרכב עם המפרט המשופר במערכת התרעה מקומית.
רמות גימור
האבזור התקני, ברמת הגימור הבסיסית GLS שהוצעה רק בגרסת 1.6 ליטר עם תיבה ידנית, כולל בקרת שיוט, שליטה מההגה על מערכת השמע ושקע USB; בחוץ היו חישוקי ברזל עם צלחות נוי ("טסות"). רמת הגימור הגבוהה יותר, GLX, שהוצעה אז רק בגרסה האוטומטית, כללה גם חישוקים קלים ("16), בקרת אקלים מפוצלת, כניסה והנעה ללא מפתח, קיפול חשמלי למראות הצד, פקדים מאחורי ההגה להעברת הילוכים. דיבורית בלוטות' מקורית הוצעה רק בדגם המחודש (2017) ואז גם מפרט האבזור הפך אחיד (GLX), גם בגרסה הידנית וגם באוטומטית. מעבר לדיבורית, קוטר החישוקים הקלים הוגדל ("17) על חשבון גובה דופן הצמיג.
צילום: יואל פלרמן
יצוין כי מתחילת הדרך הציעו בסוזוקי אפשרות להתקנת מערכת מולטימדיה בהתקנה מקומית ־ בשנים הראשונות מדובר היה בבלאופונקט (יבוא של לדיקו), ולאחר מתיחת הפנים זו הייתה מערכת שנקראה "שרמן" (של שייקה אביזרים).
תחזוקה שוטפת, שגרת אחזקה
כל הגרסאות של קרוסאובר (עם הנעה קדמית) נבחנו אצלנו - החל מהגרסה האטמוספרית עם תיבה ידנית ועם גרסת טורבו עם תיבה אוטומטית — ובכולן צריכת הדלק הייתה דומה: כ־13.5-14 ק"מ לליטר. מכובד. דווקא גרסת 1.4 ליטר, עם מערכת ההנעה המיקרו־היברידית, הייתה פחות חסכונית, כ־12 ק"מ לליטר בממוצע, אבל ייתכן שתנאי המבחן היו קשים מהרגיל.
צילום: נועם עופרן
מרווח הטיפולים לפי היצרן הינו כל שנה/20,000 ק"מ (המוקדם ביניהם) אבל כרגיל, עצתנו היא להחליף כל שנה/15,000 ק"מ לכל היותר. שימו לב להחלפת רצועת אלטרנטור ("רצועת מנוע") בכל 6 שנים/120,000 ק"מ. שימו לב כי נוזל הקירור (כחול, ייעודי, ללא צורך בדילול) נדרש להחלפה ראשונה בכל 8 שנים/160,000 ק"מ, ואם משתמשים בנוזל קירור רגיל (ירוק) יש להחליף בכל 3 שנים/40,000 ק"מ.
מצתים (אירידיום) יש להחליף בכל 7 שנים/100,000 ק"מ (לא תואם את מרווחי הטיפולים); מצתים רגילים (ניקל) יש להחליף בכל 3 שנים/40,000 ק"מ. בתוכנית התחזוקה אין הוראה להחלפת שמן ומסנן השמן בתיבת ההילוכים הרציפה.
צילום: נועם עופרן
בגרסאות 4x4 יש להחליף שני סוגי שמנים, בכל 8 שנים/160,000 ק"מ: גם את שמן המצמד של הסרן האחורי, גם את שמן הדיפרנציאל האחורי.
בגרסאות טורבו יש לשים לב כי בחלק מהדגמים שגרת הטיפולים היא בכל שנה/15,000 ק"מ ובחלק בכל שנה/20,000 ק"מ (תלוי במספר השלדה). שימו לב כי יש להחליף מצתים בכל 3 שנים/60,000 ק"מ בלבד (אירידיום; טווח צנוע בשביל מצתים מסוג כזה), או בכל 4 שנים/60,000 ק"מ במפרט עם מרווח הטיפולים המצומצם יותר.
צילום: נועם עופרן
בגרסה ההיברידית־מתונה יש להחליף את רצועת הסטרטר־אלטרנטור ("רצועת מנוע") בכל 4 שנים/80,000 ק"מ.
רגישויות, תקלות נפוצות
ענייני רגישויות הם לב הסקירה, ואת הפרק הזה צולח קרוסאובר בגדול, עם שתי תקלות מינוריות או כאלו שניתנות לטיפול בקלות.
הבעיה הגדולה של קרוסאובר זו תיבת ההילוכים הרציפה, שהוצעה בשנים הראשונות עם מנוע 1.6 ליטר. תיבות הילוכים רציפות (CVT) הן, באופן כללי, תיבות עדינות המחייבות שימוש מודע.
צילום: מערכת אוטו
כשהתיבה מתקלקלת, בעל הרכב עלול להרגיש אחד או יותר מהתסמינים הבאים: רעידות בהאצה, בעיקר במהירויות נמוכות; תנודות של הרכב קדימה ואחורה; תאוצה איטית וללא הלימה ביחס למידת הלחיצה על המצערת (דוושת הגז); כניסה ל"מצב בטוח" עקב התחממות.
מהות הכשל בתיבה נוגע ליחידת הבקרה של התיבה (מודול; המעגל המודפס של "מוח" הגיר) ובה רכיבים חשמליים (נגדים) שאמורים היו להיות מולחמים למסגרות עופרת על גבי הלוח. הבעיה הייתה שחלק מרכיבי המודול נחשפו ללחות בתהליך הייצור, כך שתהליך ההלחמה שתוכנן לנגדים כשל כתוצאה מכך. התוצאה היא תקלות בהעברת זרם חשמלי לסולנואידים השולטים בספיקה (ובלחץ) של שמן התיבה, מה שעלול לגרום בין היתר לעלייה מוגזמת בלחץ השמן ובהתאם גם לעלייה בטמפרטורה שלו, עד כדי שהנוזל מאבד את תכונותיו.
צילום: מערכת אוטו
בשנים האחרונות העניק היצרן אחריות מורחבת לתיבת ההילוכים, למשך עד 10 שנים, ללא הגבלת נסועה ובלבד שיש תיעוד טיפולים מלא (לאו דווקא במוסכי רשת סוזוקי) והתיבה לא נפתחה בעבר. במסגרת האחריות, התיבה מוחלפת בשלמותה, ובדרך כלל מדובר יהיה בתיבה חדשה לגמרי. מי שרכבו אינו באחריות, ייאלץ לשאת בעלות החלפת התיבה בשווי של כ־30,000 שקלים.
מגרעת נוספת זו מערכת המולטימדיה. קרוסאובר הוצע עם מערכת שמע מקורית בסיסית בגודל רגיל (1DIN) וללא מסך מגע, אך ניתן היה להתקין מסך כזה באמצעות מתקין חיצוני. כאמור, היו שני סוגי מערכות, ובשני המקרים מדובר במוצרים זולים שסבלו מאורך חיים קצר. בין התקלות נמנים זמן עלייה ממושך של מערת ההפעלה, הפרעות בשידור של המצלמה האחורית וחוסר תגובה של המסך למגע. על מערכות אלו עדיף לוותר, וביום שהמערכת מפסיקה לתפקד כראוי קנו לכם מערכת מולטימדיה משלכם, באיכות טובה.
צילום: מערכת אוטו
מצב השוק
מחיר קרוסאובר 2013-2014 מתחיל בכ־50,000 שקלים לגרסה האוטומטית הנפוצה, עם נתונים טובים (יד ראשונה־שנייה, פחות מ־150,000 ק"מ), דומה לערך במחירון לוי יצחק. מחירי הדגם המחודש מתחילים בכ־80,000 שקלים, מכאשר לרוב הם נסחרים בכ־10% מעל לערך הדגם במחירון.
בשוק יש הרבה כלי רכב עם נתונים טובים (מספר בעלויות נמוך ועד 20,000 ק"מ לשנה), אך כרגיל נזכיר כי לנתונים אלו משמעות נמוכה בהרבה מכפי שמקובל לחשוב, ומה שמשנה בעיקר זו היסטוריית התחזוקה של הרכב.
צילום: מערכת אוטו
סיכום, תמורה, חלופות
סוזוקי קרוסאובר בהחלט מצדיק את הבטחת המותג היפני, מדובר בדגם אמין בהחלט. ביחד עם צריכת הדלק הנמוכה ומרחב הפנים הנדיב, מדובר במכונית יעילה שיכול לקסום לרבים.
עד 70,000 שקלים, קשה היה לנו לחשוב על אלטרנטיבות עם תכונות דומות. הדגם הקרוב ביותר בתכונותיו הוא מיצובישי אאוטלנדר, בגרסת חמישה מקומות ישיבה. הוא גדול מהקרוסאובר, אבל פחות חסכוני. הונדה סיוויק האצ'בק עשויה להיות יותר זולה לקנייה ולזכותה בלימת חירום אוטונומית עוד מאמצע 2015, אבל היא עלולה להיות יקרה יותר לאחזקה וצפופה יותר במושב האחורי.
צילום: נועם עופרן
מי שפתוחים יותר במחשבתם ומוכנים לקבל על עצמם כלי רכב שעלויות התחזוקה שלהם יהיו קצת יותר גבוהות, אבל בתמורה יקבלו כלי רכב משנתון מתקדם יותר, עם רמת עידון גבוהה יותר וביצועים עדיפים, יכולים לשקול גם
סקודה ייטי או
סיטרואן C4 פיקאסו קצר/
פיג'ו 3008 דור ראשון (בגרסאות 165 כ"ס בלבד). גם
פולקסווגן גולף ספורטסוואן ו
סאנגיונג טיבולי באים בחשבון, אבל הם קיימים בכמות קטנה בשוק.
קרוסאובר בגרסאות הטורבו כבר מציע ביצועים טובים בהרבה, אבל בתחומי המחיר שלו היינו מעדיפים לבחור בדגמים עם מערכות בטיחות מתקדמות, כמו
סיאט ארונה, או אם התקציב מגיע לכ־100,000 שקלים, אפילו
סיאט אטקה, עם מפרט מערכות הבטיחות המלא.
