הוא כל־כך גדול וכל־כך לא מתאים לרחובות הצרים והצפופים של תל אביב, כך שכבר במטרים הראשונים עליו נתתי איזו דחל'ה קטנה לקטנוע אנונימי שעמד בתמימות על המדרכה.
קונספציה אחרת
ב.מ.וו K1600 GTL הוא כלי שאופנוען הרוכב עליו בעיר או בפקק צריך לשנות בו מוד - לא בהגדרות האופנוע דרך המסך, בראש שלו. עם ה־GTL מבינים מהר מאוד, אם־כי בכבדות־מה, כי למרות שהרכב המנועי הזה מוגדר לפי מהותו ולפי רישיונו "אופנוע", צריך לעמוד אתו בפקק כמו מכונית. התנסות ייחודית נוספת היא עם הניסיון להשתמש במדרכות הכרך לחנייה, וניסיון לטפס עליהן עם התפלץ עלול להסתיים בצורה מביכה (שלא לומר כאובה) - כי בכל זאת, מדובר ב־343 ק"ג של מכונה. אגב, למרות זאת יש לו רגלית אמצע שבאמצעותה אמורים להניף את הכלי הזה, אלא שזה כנראה סוג של הומור של המהנדסים מברלין.
קונספציה רחוקה
סדרה K של ב.מ.וו הפציעה ב־1983 עם K100, אז נועד להיות המחליף של הבוקסרים, ובגרסת RT הציע מערך תיור נדרש (פיירינג גדול, מזוודות). דגם/גרסה זו התגשמו בהמשך עם K1100 LT (1989-1999), וגם כאן נשמר מופע שהיה, ובכן, קליל משהו. הדגם הבא, K1200 LT כבר עטה מעין מרכב (?) מלא מקצה לקצה, מכריז בקול גדול: 'אמריקה'. בהמשך (2007) הוצג K1300 GT - וב־2010 הושק K1600 שייצורו החל שנה מאוחר יותר; נפח המנוע בדגמי K גדל בשני־שליש, מספר הצילינדרים עלה מארבעה לשישה. וכן, המשקל: זה גדל מרבע טון ליותר משליש טון.
ה-K100 הראשון |
צילום: BMW
לאחר יותר מעשר שנים, המתחרה הגדול של הקרוזרים הגדולים באמריקה הצפונית - אינדיאן רואדמסטר, הונדה גולדווינג, הרלי דיווידסון אלקטרה גלייד - עבר מספר שינויים, והסיבה העיקרית להן היא חיובו ביורו־5. ובכן, המנוע - 1649 סמ"ק, 6 צילינדרים בשורה - ללא שינוי, ההספק המרבי נשאר 160 כ"ס אך אלה מושגים ב־1000 סל"ד נמוך יותר (6750 סל"ד), והמומנט גדל ב־0.5 קג"מ ל־18.3 קג"מ.
מאחסנה לרכיבה
באותה הזדמנות הוחלפו המחוונים העגולים במסך "10.75 הנמצא כבר בדגמי RT. ב־GTL הרבה תאי אחסון, ובפעם אחרונה שספרתי מצאתי שישה כאלו - שלושה ארגזים גדולים, עוד שלושה קטנים, אולי פספסתי כמה - וכולם ננעלים חשמלית באמצעות הנעילה המרכזית. בקיצור, אפשר לקחת לנסיעה חצי ארון בגדים, ועוד קצת.
צילום: החברים של קושמרו
המושב הכפול, שמן הראוי שייקרא כאן "שתי כורסאות", בעיקר החלק המיועד לנוסע/ת מאחור, מפנק מאוד. המושב האחורי דוחק את מי שיושב/ת שם למחוזות רחוקים, אולי מרחיקים מדי מהאינטימיות החביבה שיש בדרך כלל בין שניים שרוכבים יחד על כלי דו־גלגלי.
אחרי שהתבזינו בכרך הגדול ואחרי שכל חכמולוג בשקל אמר, כאילו שלא הבנתי וחוויתי לבד, שזה "כלי מדהים אבל לא מתאים לעיר", החלטתי לתקשר עם הדבר עצמו. הורדתי את ראשי אל בין הפנסים רק כדי להקשיב ללחישה של הבחור המגודל שביקש "למרחקים".
הכי רחוק
אז יצאנו מהעיר למקום הכי רחוק שישראל יודעת להציע, אילת. קודם כל צריך להניע, והנביחה שמגיעה עם ההתנעה (כמובן, לכלי הזה יש מפתח חכם) מצליחה להפתיע בעיקר כשהיא באה מכלי שנראה מפונפן ומדושן, מה שמכריז ומדגיש כי בכל זאת, יש כאן הרבה מנוע. נחמד להתעורר ככה.
צילום: החברים של קושמרו
הדרך הארוכה דרומה בכביש 40, "דרך מצפה", שפעם הייתה כמעט שוממה ממכוניות הפכה לרגעים ארוכים מדי לעוד פקק ישראלי מצוי שבו כולם תקועים בשיירה אותה מוביל ב־40 קמ"ש אחד מאותם נהגים שחוששים מהעיקולים - למרות שמותר כפול, ואפשר הרבה הרבה יותר. אבל להבדיל משאר הקופסאות הנגררות מאחור, ובניגוד לאומללות שהפגין הכלי בעיר, לב.מ.וו הזה, עם ההספק הכביר והמומנט הנדיב והמאוד זמין, אין בעיה לעקוף את השיירה במהירות ובביטחון.
בכביש הישר במישר אפשר להתוודע תוך כדי רכיבה למגוון המתגים, ותוך כדי לכוון את מיגון הרוח הענק הנשלט חשמלית; זה גדול כדי־כך שכאשר יורד גשם קל אף טיפה לא תגיע לרוכב.
ואם אנחנו כאן - על האוכף, מתייחסים לאבזור, אז אפשר תוך כדי רכיבה לבחור אחד ממצבי הרכיבה: 'ספורט', 'תיור', 'חיסכון', 'גשם'; ניתן להתוודע למתלים האדפטיביים, לבקרת האחיזה ול־ABS המתקדמים; לחוות את משכך ההיגוי, המצמד המחליק, הקוויקשיפטר; ולא שכיבוי אתתים אוטומטי הוא משהו מרעיש (באופנועים, בעצם, קצת) אבל הוא כאן; ובלילה תאורת הלד האדפטיבית יכולה להאיר אצטדיון כדורגל; וכשקר, חימום ידיות ומושבים זה דבר נחמד ונעים; והכל מתכנס לשיוט נימוח הנשלט על־ידי הבקרה הרלוונטית, ואז אפשר לשמוע דרך המערכת איזה בלוז ישן של בוב מקגי (אפשר ליהנות ממנה באמת רק עד קצת יותר ממאה קמ"ש) - ואז לדהור עם בת הזוג אל האופק.
צילום: החברים של קושמרו
יש הפתעה
ההפתעה האמיתית מגיעה כאשר הכביש מתחיל להתרוקן וממשיך להתפתל. בישראל של 2022 למצוא כביש נטול מכוניות צריך להרחיק עד כביש 12 המבודד שעל גבול סיני ומצרים, ושם הבהמה המגודלת מראה שהיא יודעת לרכון על צידה. נכון, זה קצת כמו להשתעשע בגלישת גלים עם נושאת מטוסים, וצריך תנועות כידון עגולות וזורמות ובלימות פחות מאוחרות, כי בכל זאת זה אופנוע שעם שני רוכבים וציוד מגיע בקלות לחצי טון. ועדיין, כל עוד לא מגזימים, ה־GTL מראה שהוא יודע לעשות את זה, ומספק הנאה ספורטיבית מסוג אחר. כיף אמיתי.
ייחודי
ב.מ.וו K1600 GTL הוא כלי יקר שמחירו חוצה את רף ה־200,000 שקלים, הוא כבד וגדול - אבל ביום הנכון על הכביש הנכון הוא מעניק חוויה שאין הרבה כלים שיודעים ליצור כמותה. זהו כלי שאפשר לרכוב עליו שעות ארוכות בתקווה שהדרך לא תיגמר לעולם.
צילום: החברים של קושמרו
