מה זה צמיגים מוגזמים? רק עמית והאלוהים שלו יודעים. אבל עשר בבוקר, ויש לנו כביש מפותל להגיע אליו. זה אולי הרכב הכי מדובר של השנה האחרונה, זה שהצהיר שהוא יהיה מספיק ספורטיבי וכיפי, כדי לדחוק כל טענה על הנאה ומכוניות חשמליות. אני מתיישב במושב הנהג, מכוון תנוחת נהיגה ומתלונן שההגה צריך לצאת עוד קצת החוצה. הנסיעה לגלבוע רגועה, מכמה סיבות – הראשונה, אני רוצה מקסימום סוללה כשאגיע לשם; השנייה, אני מעוניין לחוות את המקסימום ובכך אני מתעלם באלגנטיות מעקיפות מרובות משתתפים בדרך.
לגמרי נסבל, לגמרי ראוי
תא הנוסעים נאה ויעיל, יש כאן קונסולה מרכזית גבוהה, מה שאין באיוניק 5 הרגילה. גם תא הנוסעים שחור ולא בהיר, כאילו אלברט בירמן – מי שהיה ראש חטיבת N ביונדאי, זה שהיה קודם ראש חטיבת M בב.מ.וו – החליט שממש כמו בדגמי ב.מ.וו הישנים, הגרסאות הספורטיביות הקיצוניות יהיו רק עם תאי נוסעים שחורים. בכל מקרה, הגיגים בצד ואני משייט ליעד, נינוח, ובכל זאת זו איוניק 5 בבסיסה ולמעט כיול המתלים והנדסת האנוש, לא היו לנו תלונות רבות לגביה. אז כאן בגרסה הקיצונית, המתלים נוקשים יותר, זה מיד מורגש. אבל שום דבר שיגרום למפגש מהיר עם כירופרקט. זה נסבל לגמרי, אפילו יותר מזה.זהו אינו מבחן כדת וכדין, אנחנו כאן רק כדי להתרשם מיכולתו הדינמית של הרכב, להסביר לעצמי ואז לאחרים שאין חיה כזאת, גם ספורטיבית מהנה באמת וגם חשמלית. גלגל ההגה ספורטיבי, בטח עם האות N שצועקת ספורט במרכזו, הוא אינו קטן ממדים אך גם לא גדול. אפשר קטן יותר, אבל זה בהחלט בסדר. המושבים עוטפים ירכיים וכתפיים, הכוונון שלהם ידני ואין כאן כיוון תמיכה לגב התחתון וחבל, כי התמיכה כאן גבולית.
זה מזויף ואני יכול לחיות עם זה
תחנת הדלק בכניסה למקטע המפותל, בורר מצבי הנהיגה מועבר למצב הנהיגה הקיצוני, צליל מנוע בנזין שאינו מספיק מרשים נשמע בתוך תא הנוסעים. ואני דוחף קדימה. את המעלה אני מכיר כמו את כף היד שלי. זהירות בעיקול הראשון שמאלה כי יש פודרה מהמחצבה הצמודה, לאחריו עיקול ימינה חזק ואני מגלה שהרכב לא מוכן להמשיך קדימה. זאת אומרת, הכל בסדר, רק שהוא מפסיק להאיץ. לעזאזל, שכחתי שמדמים כאן תיבת הילוכים ואני חייב להעביר הילוך באמצעות פקדים מאחורי גלגל ההגה, כדי שהרכב ימשיך לצבור תאוצה. לא אשקר, חייכתי. כמו במכונית ספורט של ממש. וכן, זו הפעם הראשונה בה אני מחייך באמת מאחורי הגה של מכונית חשמלית ספורטיבית. ממש חיוך. ולא רק אני מחייך כמו ילד, גם עמית שלצדי, הברומטר הכמעט קבוע שלי. משהו בזה – וגם בצליל המנוע ההוא, שלא הרשים. אלו שני דברים שחסרים במכונה חשמלית. וכאן זה מזויף ואני מסוגל לחיות עם זה בכיף. ואני לא מאמין שאני אומר את זה. התאוצה נהדרת, יש כאן 609 כ"ס(!) ו-75.5 קג"מ(!) משני מנועים חשמליים, קדמי ואחורי. יש גם מערכת העברת כוח חכמה, שמחלקת את הכוח בין שני הגלגלים הקדמיים ובין האחוריים. נתון התאוצה הרשמי הוא 3.4 שניות מ-0 ל-100 קמ"ש והמהירות המרבית מוגבלת ל-260 קמ"ש.
הברומטר התחיל להפיק צלילים
כלום עיקולים בדרך ואז יש ימינה חזק. ממש חזק. ממש ממש חזק. עיקול שנשבר, כזה שחייבים להיות בו עם העברת משקל קדימה, כזה שמקווים בו כי לא האף יישמר בתוך הנתיב, אלא גם כזה שיגרום לישבן לנוע טיפה רוחבית ולהדק את העיקול. יושב על הבלמים לפני העיקול ומגלה את החולשה הכי גדולה, מבחינתי, של הרכב הזה. הבלמים. הם מצליחים להאט את המהירות כמובן, אבל הם לא ברמה של התאוצה או של האחיזה. לא קרוב. ככה זה כנראה כאשר הם צריכים להתמודד עם 2.2 או 2.3 טון.בכל מקרה, אני מאט למהירות הנכונה ולא רק שהאף דבוק, אלא שהמכונית מבצעת אותו הידוק לו פיללתי. משם אני מדביק דוושה והישבן משתף פעולה עם יציאה מבוקרת החוצה, לא פראית, כי אם מתוקה. לינארית. וכך עיקול אחר עיקול, אני מכיר לאיוניק 5 N אספלט ישראלי באופן אישי, כאשר לעיתים ישנן סחיפות צדיות ומבוקרות ביציאה מעיקולים, סחיפות עם ארבעה גלגלים, חלקן מרשימות יותר, חלקן פחות. בכל מקרה, לא סתם הוצאת ישבן כתוצאה מהעברת משקל. הברומטר שלצדי הוציא גם הוא צלילי פליאה.
מטופש ומעולה
מה לעזאזל חוויתי פה? כאילו, נכון, יש כאן המון גומי (275 מ"מ בכל פינה, או צמיגים מוגזמים בשפת הברומטר) ועוד כזה איכותי, יש כאן בסיס גלגלים ארוך מאוד (300 ס"מ) וזה תמיד עוזר כשרוצים לתפוס ישבן שמחליט לטייל, יש כאן מרכז כובד נמוך ממש (מיקום הסוללות הכבדות) ויש כאן הגה חד ומדויק, גם אם אינו דובר את שפתן של האצבעות. אבל זה כאילו שהצליחו לגרום לכל המרכיבים לעבוד בסינרגיה כמעט מושלמת, ויחד עם אותם זיופים ממקודם - הכאילו תיבת הילוכים והכאילו צליל מנוע – הכל פשוט עובד.רגעים לאחר מכן ואני לוחץ על הכפתור האדום בחלקו העליון, הימני, שבגלגל ההגה. זה אמור להוסיף רגעית 41 כ"ס. סוג של 'ניטרו' אם תרצו, רק בחשמל. תוספת הסוסים מורגשת ובשביל להגביר את הדרמה, כשזה קורה, הם משתיקים את "צליל המנוע" ומעניקים כאן נופך הוליוודי לדרמה, כאילו העולם לרגע קופא כשאתה מאיץ חזק עוד יותר. וזה רבותיי ממש מטופש. ומעולה. פשוט צחקתי מהטמטום המעולה הזה כמו ילד באוטו.
לראשונה, לזכותם
בכלל, כל הרכב הזה הוא משחק אחד גדול בראש שלי. מזייפים פה הכל, כאילו, אני הרי יודע את זה. וזה מצליח. הרכב הזה פשוט כיפי. זו פעם ראשונה שאני מסיים סשן תקיפה עם רכב חשמלי ואז אומר לעצמי שבא לי שוב. ואז שוב. ועוד פעם. זה לא קרה לי מעולם.כל סשן תקיפה חשמלי בעבר, אבל כל אחד כזה, היה כזה שאמרתי בסיומו, שחובתי נגמרה וזהו, שום רצון לעשות זאת שוב. לאו דווקא בקטע שסבלתי, כי אם לא באמת נהניתי. וכאן כאמור, רציתי רק עוד יעפים כאלה. וזה, כנראה, מסביר טוב מהכל, כמה המכונה הזאת טובה ומוצלחת.
