הסיבות הן היסטוריות וגם שיווקיות, והביטוי לכך הוא במה שיש לדגמים כאלה ממילא — מרחב פנים מספק — וגם במה שהיצרנים מעניקים להם, בעיקר בחומרים ובאבזור תקני. למרות הירידה במכירות של משפחתיות גדולות בגלל העלייה בקניית רכבי פנאי, דגמים כאלה של מותגי יוקרה עדיין מבוקשים. וכמובן, הם מוצעים גם בגרסאות כלאיים/נטענות־רשת, ואלה משלבות צריכת דלק עדיפה, ביצועים מכובדים ביותר וגם אבזור עשיר יחסית ביחס למחירן של גרסאות רגילות.
ולפני שנצא לדרך, וביותר ממובן אחד, מספר מילים בהקשר ההיברידי. הגרסאות העכשוויות מציעות טווח נסיעה חשמלי אמיתי של כ־35 ק"מ; בהינתן ממוצע יומי של 45 ק"מ, המשמעות היא נסיעה של 75% בכוח החשמל, ואם יש נקודת הטענה ביעד, הרי לנו התנהלות חשמלית לכל היום.
הדגמים בכללי
ב.מ.וו סדרה 3 הוצגה ב־1975, הדור השביעי־נוכחי הושק ב־2018, מבוסס על רצפת CLAR, והמהדורה ההיברידית יצאה לאור ב־2019, יחד עם גרסת הסטיישן. הדגם החדש גדול מקודמו, קל ממנו, משופר בהרבה מבחינה דינמית, יש לו מערך מסכים עכשווי, האבזור עשיר ומערך הבטיחות מכובד ביותר (ראו אבזור). בהיצע המנועים דיזל ובנזין בנפחים שונים, וגם גרסה חשמלית, וההנעה אחורית או כפולה. הגרסה ההיברידית שופרה משמעותית, הן בהספק, הן בטווח וזו היחידה המוצעת בארץ במסגרת סדרה 3.
וולוו S60 ראתה אור ב־2000 והדור השלישי־עכשווי שלה הוצג אף הוא ב־2018, מבוסס על רצפת SPA, כאן היישר גם בגרסה היברידית; גם דגם זה מוצע בסטיישן, וגם בסטיישן מוגבה (CC). הדגם החדש מוצע רק עם מנוע בנזין 2.0 ליטר במספר רמות הספק, במבחר שתי גרסאות היברידיות, וההנעה קדמית או כפולה. האבזור נדיב ומערך בטיחות עשיר ביותר (ראו אבזור). זה דגם ראשון של S60 בגרסה היברידית, ובנוסף לה מוצעות בארץ גרסאות נוספות.
המכוניות בפרטי
סדרה 3 התייצבה בגרסת 330e — מנוע 2.0 ליטר מוגדש מייצר 184 כ"ס, לחשמלי 113 כ"ס (תוספת של 25 כ"ס), להספק רצוף של 251 כ"ס ו־292 כ"ס ב"בוסט", ל־10 שניות. לתיבה האוטומטית 8 הילוכים וההנעה אחורית. הטווח החשמלי גדל ב־50% ביחס לדגם הקודם, ל־59 עד 66 ק"מ (תקן WLTP) בזכות סוללות 12 קוט"ש. הרכב שנבחן הוא ברמת האבזור 'אקסקלוסיב' ומחירו 330,000 שקלים.
S60 הגיעה אלינו בגרסת T8 — מנוע 2.0 ליטר מוגדש מייצר כאן 303 כ"ס, לחשמלי 87 כ"ס, ובזכות תוספת של מגדש־על, מתקבל הספק של 390 כ"ס. לתיבה האוטומטית 8 הילוכים וההנעה כאן כפולה. הטווח החשמלי עומד על 50 ק"מ (תקן WLTP) הודות לסוללות 11.8 קוט"ש. הרכב שנבחן הוא ברמת האבזור 'אינסקריפשן' ומחירו 299,000 שקלים.
מבחן ההתרשמות
עיצוב חיצוני. שתי המכוניות נאות למראה, הפרופורציות שלהן טובות, יחידות התאורה מרשימות ולשתיהן הופעה מוצלחת של ספורט־אלגנט או משהו דומה. סדרה 3 החדשה מביאה פרשנות עדכנית לחולייה נוספת בשרשרת ארוכה, ואילו S60 מציגה קרבה רבה מאוד לשאר דגמי וולוו העכשוויים, הן בתחום מכוניות הנוסעים, הן בדגמי הפנאי. העיצוב המקורי והמתקדם יותר הוא של וולוו, העיצוב המכובד והחגיגי(?) יותר שייך לב.מ.וו. בהחלט עניין של טעם.
סביבת נהג. גם בפנים, S60 מקורית ומיוחדת ביחס ל־330e. מסך המולטימדיה האנכי והגדול יוצר מופע עכשווי, וגם כאן מופגנת שייכות מותגית מאוד ברורה, בזכות הדמיון לשאר דגמי החברה. החומרים טובים, רכים ויוצרים אווירה נדרשת של יוקרה. גם ההרכבה והגימור בוולוו טובים, אך אינם מתעלים. מול המופע המרהיב בוולוו, הנדסת האנוש אינה מבריקה: חובת הביקורים המרובים במסך; פעולת בורר ההילוכים, גם בגלל מעבר מצבים לא אינטואיטיבי, גם בגלל שילוב הילוכים ידני רק דרך הבורר, ורק ימינה/שמאלה. מושב הנהג טוב מאוד, והוא המוצלח יותר — רך, רחב, ועם יותר אפשרויות כוונון.
ב.מ.וו מביאה עימה, גם היא, שייכות מותגית ברורה בסביבת הנהג; התוצאה מיוחדת פחות, אך טובה יותר בתחום הנדסת האנוש. החומרים טובים מאוד, ואיכות ההרכבה והגימור מעולה, טובה במעט מזו שבוולוו. לוח המחוונים מרשים יותר, אבל הקריאות שלו, בגלל פעולת מחווני מהירות וסל"ד "הפוכה", טובה פחות. תפעול הבורר בב.מ.וו נכון יותר, ופקדים מאחורי ההגה הם יתרון של ממש. המושב מוצלח פחות, מכיוון שבסיסו נוקשה, חסרה לו תמיכה לגב והוא צר.
המרחב מאחור. לשני הדגמים מרחב דומה מאחור, והוא נרחב ומאוד מספק לשני נוסעים. הנוסע השלישי יסבול, בשני הדגמים, ממנהרת הינע גבוהה ורחבה. הכניסה לוולוו קלה יותר, המושב נוח יותר, הדיפונים הרכים מגיעים עד תחתית הרכב, התאורה עשירה, גג השמש בהחלט פנורמי, ועוד נמצאו פתחי מיזוג בקורה B, שקע 12 וולט, ומשעת יד מושקעת.
לב.מ.וו מושב שממוקם עמוק ביחס למפתן, כך שעם הכניסה כאילו ונופלים אחורה לתוכו. בנוסף, המושב עצמו נוח פחות וגם השאר פחות מוצלח; אין שקע טעינה, משענת היד מושקעת פחות הן באיכות, הן בפונקציות. יתרון משמעותי הוא בבקרת אקלים דיגיטלית.
תאי מטען. לוולוו תא מטען גדול יותר, עמוק יותר ובעל פתח רחב יותר. יש בו יותר ווי עגינה, ווים לתלייה והתאורה עשירה. עם זאת, מקום לכבל טעינה לא מצאנו. לב.מ.וו תא עם רצפה כפולה לאחסון חפצים/כבל טעינה, ואיכות החומרים והביצוע משופרת יותר.
המבחן בדרכים
מנוע, הילוכים. ל־330e הספק משולב של 251 כ"ס בשוטף ו־292 כ"ס בבוסט (ל־10 שניות), מומנט כולל של 42.8 קג"מ, 0 ל־100 קמ"ש ב־5.9 שניות ומהירות מרבית של 230 קמ"ש. ל־S60 T8 הספק כולל של 390 כ"ס, מומנט משותף של 40.8 קג"מ, 0 ל־100 קמ"ש ב־4.6 שניות ומהירות מרבית של 250 קמ"ש. בשתיהן תיבה אוטומטית 8 הילוכים, ההנעה בב.מ.וו אחורית, בוולוו כפולה.
הביצועים בשתי הגרסאות האלה לא פחות ממעולים — גם בזינוק מהמקום (לא באמת חשוב) וגם בהאצות ביניים (בהחלט חשוב), עם יכולת סופר־מרשימה לעקיפות זריזות ביותר, גם בעלייה תלולה, גם כאשר הנעקף הוא סמי טריילר. בשיוט, שתיהן נינוחות מאוד, הרזרבות גדולות ביותר ולחיצה על המצערת עד הרצפה תסיים כל אתגר עקיפה בהרף עין. תיבות ההילוכים משובחות אף הן — מגיבות במהירות, פועלות באופן חלק.
ויש הבדלים. במבחן סטרילי (כי צריך, וכי אנחנו בעד), לוולוו יתרון על הב.מ.וו — גם בגלל ההנעה הכפולה, גם בגלל יתרון ההספק. וכאמור, לוולוו נתון מרשים מאוד. הפער מצטמצם בהאצות ביניים, והיתרון של S60 על 330e נעשה כמעט זניח. במצב 'ספורט' ובנהיגה במהירות גבוהה יחסית בכביש מאתגר, התחושה היא כי יחידת ההנעה שבב.מ.וו מעט זריזה יותר, חדה יותר בתגובתה. בנוסף, הצליל בב.מ.וו תחת עומס חביב יותר, אבל בעיקר, בוולוו העסק מעודן פחות, עם לא מעט רעשי הגדשה/תמסורת; לא מפריע, פחות מעודן. כאן נציין, שוב, כי שילוב ההילוכים הידני בב.מ.וו מוצלח בהרבה מזה שבוולוו.
צריכת דלק. במהלך המבחן, עמדה הצריכה בוולוו על 9.5 ק"מ/ל', נתון נאה למדי, והב.מ.וו הרשימה עם 11 ק"מ/ל' (17% טוב יותר). הטווח החשמלי בפועל של הב.מ.וו טוב במעט מזה של הוולוו (35-40 ק"מ מול 30-35 ק"מ).
נוחות ואיכות נסיעה. S60, המעט רכה יותר, נוחה יותר בעיר, והיא סופגת טוב יותר את מחדלי האחזקה באספלט המוניציפלי. 330 הנוקשה יותר מסתדרת היטב עם שיבושים רגילים, אבל על שברים גדולים ושאר מרעין בישין היא נוחה פחות ואף נחבטת. מנגד, היא טובה יותר במעבר על פסי ההרעדה, בגלל ריסון עדיף.
גם מחוץ לעיר שומרות השתיים על אותו אופי פעולה של הבולמים; הוולוו רכה ונעימה יותר, עם התנהלות מלטפת יותר ברגיל, ריסון טוב פחות בעומס. הב.מ.וו הנוקשה יותר מעבירה לפעמים חבטה במפגש עם שבר עוין, אך מרוסנת יותר על גלי כביש למשל, והנוחות הכוללת טובה.
בשעה ששתיהן מחליפות מקומות בתחום נוחות הנסיעה לפי התשתית (עם יתרון קל לוולוו), הרי בכל הנוגע לבידוד רעשים, ב.מ.וו מטפלת טוב יותר בכל יצרני הרעשים, ליצירת איכות נסיעה טובה מאוד. פעולת הבולמים בוולוו נשמעת בעיר, ומחוצה לה בולטים רעשי רוח ואספלט הנשמעים במהירות גבוהה, זאת בנוסף לרעשים שהוזכרו בתחום יחידת הכוח.
יכולת דינמית. כמו בתחום הביצועים, היכולת הדינמית של כל אחת מהשתיים האלה גבוהה מעל ומעבר, ובהרבה, ביחס לכל מצב רלוונטי בכביש. הכישורים הדינמיים שלהן מאפשרים להן להתנהל בכביש מפותל במהירויות שהן ממש לא טריוויאליות, ולעשות זאת ממש היטב.
תחת עומס כבד, לוולוו יש מעט (בהחלט מעט) תת היגוי, אבל עם הרפיה, החלק האחורי יהדק את קו הפנייה. זוויות הגלגול סבירות, וכך גם הריסון במצב 'ספורט'. רק כאשר דוחפים אותה ממש ממש לקצה היא מתפזרת מעט. להגה משקל קל מדי במצב 'רגיל', בהחלט בסדר ב'ספורט', והפערים בין שני המצבים לא מאוד מוחשיים.
הב.מ.וו טובה עוד יותר. היא מרוסנת יותר, זוויות הגלגול מתונות יותר, היא מפגינה נכונות גבוהה יותר להיכנס לפניות, מגיבה טוב יותר לתפעול שונה של דוושות, ונענית באופן מוצלח בהרבה לשינויי כיוון. ההגה מדויק יותר והמשקל שלו עדיף בכל מצב. בנוסף ההבדלים בין מצבי הנהיגה בולטים יותר.
בשתיהן מערכת בלימה רגנרטיבית. בוולוו עוצמת הנשיכה בתחילת מהלך הדוושה לא הרשימה, וקשה היה בהמשך המהלך למנן עוצמה באופן מדויק, דבר שהורגש יותר בנהיגה מנהלתית, פחות בקטע הדינמי. בעיקרון, גם בב.מ.וו דוושה עם אופי דומה, אבל אותן בעיות של עוצמה ומינון הן בעצימות נמוכה בהרבה, ולפעמים התחושה הייתה שכאילו מדובר בדוושה ”רגילה“.
סיכום הדברים
במהלך המבחן עלה כי הב.מ.וו עדיפה על הוולוו בגימור הפנים, הנדסת האנוש, בצריכת הדלק, נוחות הנסיעה במספר סוגי תשתית, איכות הנסיעה בכל מצב, ביכולת הדינמית.
מנגד, הוולוו עדיפה על הב.מ.וו במפרט האבזור, במושב הנהג, במרחב מאחור ובתא המטען, בהספק, בנוחות הנסיעה בחלק גדול יותר של סוגי תשתית. גם במחיר ומכאן בתמורה: היא עולה 10% פחות, וכאמור מעניקה יותר אבזור.
אחד מאתנו העדיף את 330e, גם בגלל ההתנהלות השקטה, ההנאה מנהיגה והתחושה הנוצרת ברכב המתנהל כ"יחידה אחת". השני העדיף את S60 T8, בגלל התמורה ונוחות הנסיעה העדיפות, גם בגלל הייחוד של דגם זה.
וכך, למרות שהסכמנו על כל המרכיבים שהוצגו במבחן זה, מצאנו כי כל אחד מאתנו מעדיף לקחת רכב אחר הבייתה, וזה עניין ממש נדיר. וזו הסיבה בגללה מבחן זה מסתיים בתיקו.
כי בסופו של דבר, מדובר במקרה זה בשתי מכוניות מצוינות, שמחירן קרוב — וחלק ניכר מהבחירה בכל אחת מהן יתבסס לא רק על האופן בו הן עשויות ומתנהלות, כמו שפרטנו ב־1490 המילים למעלה, אלא בגלל העדפה אישית, ובאופן משמעותי יותר מהרגיל.
