מיצובישי אאוטלנדר 2018 יד שניה

כאשר נחת בארץ הדור השני של האאוטלנדר, ב-2012, הוא נראה מעט אפרורי ביחס לרכבי הפנאי בסגמנט. לכן היה קשה לשער שדגם זה יהיה לאחד המצליחים בשוק הישראלי; אחד הקלפים החזקים שלו, בייחוד בתחילת הדרך, היה מחירו; כמו של דגמי פנאי קומפקטיים אחרים, אבל עם ממדים גדולים יותר – ובעיקר: מקום לשבעה. בהמשך, היו אלה העדכונים שעבר, הן על-ידי היצרן והן על-ידי היבואן שהוסיף אבזור, ששמרו עליו רענן יחסית, למרות גילו.

לקראת סוף השנה זכה מיצובישי אאוטלנדר 2018 בעוד מתיחת פנים. בתחום הוויזואלי הוא קיבל גריל ופגושים מעודכנים, ומתחת לעור בוצעו הקשחת מרכב, כיול חדש למערכת המתלים, ושיפורים במערכות ההיגוי והבלימה, באיכות הנסיעה ובבידוד הרעשים.

בתחום מערכות הבטיחות המתקדמות, לאאוטלנדר, בכל הגרסאות ורמות הגימור, בלימה אוטונומית, בקרת שיוט אדפטיבית, עמעום אוטומטי והתרעה על סטייה מנתיב. ברמת הגימור 'פרמיום', בנוסף, גם ניטור שטחים מתים בצידי הרכב ומאחור.

עדכוני העיצוב העכשוויים בולטים פחות מאלו של מתיחת הפנים הקודמת, מעודנים יותר; בצידי הרכב בולטים חישוקי "18 חדשים ומאחור מגן תחתון חדש וספוילר עילי, המוצע ברמת הגימור 'פרמיום'. התוצאה נעימה לעין, גם אם במבט מהצד האאוטלנדר אינו שיא המודרניות.

בסביבת הנהג השינוי אינו גדול, אך שילוב מוצלח של ריפוד ודיפונים בהירים, יוצר אווירה נעימה. חלק מהחומרים משופרים, ואילו חלק ממתגי התפעול נראים מיושנים ומיקומם אינו מבריק. עם זאת, הנדסת האנוש טובה ברובה.

בספסל האחורי בוצע שינוי פחות מקובל במתיחות פנים: הוספת פתחי אוורור נחוצים לחלק האחורי של הרכב. בסביבת הנהג נוסף גם בלם חנייה בתפעול חשמלי.

תנוחת הנהיגה טובה והמושבים שחודשו נוחים מאלה שהיו באאוטלנדר קודם, גם אם עדיין חסרים מעט בתמיכה לגב תחתון. מאחור המרחב טוב והמושבים מתכווננים. בשורה השלישית המושב נמוך, אבל המרחב סביר ביחס לכלים כאלה. תא המטען גדול והוא מציע נפח יעיל.

בחרטום האאוטלנדר פועם מנוע ה-2.0 ליטר המוכר שמייצר 150 כ"ס ומשודך כמו קודם לתיבה רציפה. האאוטלנדר אינו חזק במיוחד, אבל מציע יכולת מספקת. בשיוט, מאפשרים המנוע ויחסי ההעברה הארוכים לנוע באופן נעים, אך בהאצות או בעליות נוצר רעש שאינו מזמין.