ביחס לתקן הקודם, התקן החדש שונה מקודמו בארבעה מרכיבים – עודכנו שתי בחינות קיימות: התנגשות חזיתית, מערכות בטיחות מתקדמות; נוספו שתי בחינות חדשות: הגנה על נוסע בצד הרחוק, נגישות לכוחות הצלה.
שינויים עיקריים
מבחן ההתנגשות החזיתית. מתחילת דרכה של התוכנית (1997) ועד היום, נדרשו כלי הרכב לעמוד במבחן התנגשות חזיתית בחפיפה חלקית (Offset-Deformable Barrier; החלק המתנגש מהווה 40% מהחלק הקדמי) מול עצם נייח בעל מסה דומה, במהירות של 64 קמ"ש. מדובר בסוג המבחן החשוב ביותר, מכיוון שדימה התנגשות חזית-חזית, סוג התאונות החמור הנפוץ באירופה.
לפי התקן החדש (Mobile Progressive Deformable Barrier) ייבחנו כלי הרכב במהירות של 50 קמ"ש ובחפיפה של 50% – אלא שהעצם, שמסתו 1400 ק"ג ומדמה משפחתית קומפקטית ממוצעת, יהיה מעתה בתנועה, וינוע לכיוון הרכב הנבחן במהירות של 50 קמ"ש.
לדברי יורו NCPA, האתגר במבחן הזה, מעבר לשמירה על היושבים ברכב בתנאים מורכבים מאשר בעבר, הוא גם הגנה על יושבי הרכב השני שמעורב בתאונה, באמצעות כושר ספיגת אנרגיה גדול של כלי הרכב שייבחנו בתקן החדש. בדיקה זו תבוצע באמצעות סוג חדש ומתקדם במיוחד של בובות-דמה, ביחד עם ציוד חדש שיאפשר סריקה תלת-ממדית וניתוח של העצם הנע לכיוון רכב המבחן.
יצוין כי מבחן ההתנגשות החזיתית בחפיפה מלאה (Full Width Rigid Barrier; 50 קמ"ש) שנכנס לתוקף ב-2015 ומיועד לבדוק את תפקוד מערכות ריסון הנוסעים (חגורות, מושבים), יבוצע ללא שינוי – וכך גם יתר המבחנים המודדים הגנה צידית (ניגוח באמצעות עצם נייד; לחיצה כנגד מוט).
הטחה בצד הרחוק. אל שני מבחני הצד הקיימים יתווסף מבחן נוסף, שיבדוק את מידת ההגנה של הנהג ביחס להטחתו לכיוון מושב הנוסע. מדובר במבחן חשוב, מכיוון שרבע מהתאונות החמורות באירופה הן תאונות חזית/צד, וכמעט מחצית מהנוסעים שהיו ברכב בתאונה כזו, נפצעו.
בנוסף, נכנס לתוקף תקן חדש שיבדוק את מידת ההגנה של שני הנוסעים מלפנים, המוטחים אחד בשני. בשלב ראשון, המבחן יתבצע לכלי רכב שיצוידו בכרית אוויר אמצעית (כמו בדור החדש של הונדה ג'אז, למשל), בעוד שדגמים שלא יוצעו עם פתרון לסיטואציה זו לא ייבחנו ולא יקבלו ניקוד בסעיף זה.
מערכות בטיחות מתקדמות. ביורו NCAP החלו לבחון תפקוד של מערכת בלימה אוטונומית כבר ב-2014. במסגרת העלאת הדרישות במשך השנים, ייבחן במבחני 2020 תפקוד מערכת הבלימה האוטונומית גם בעת מעבר מדרך ראשית לצידית, מצב בו הרכב אינו בזווית ישרה ביחס לצומת. בנוסף, ייבחנו מעתה גם מערכות בלימה אוטונומית בנסיעה לאחור.
במהלך המבחנים ייבדקו גם מערכות לניטור ערנות הנהג, בין אם אלה מבוססות על ניטור תנועת האישונים של הנהג, ובין אם המידע על כך מגיע בגלל שינויים בעייתיים בנהיגה (סטיות מהירות, זוויות מצערת והגה).
נגישות לכוחות הצלה. אנשי יורו NCAP, העובדים גם עם הארגון הבין-לאומי לשירותי אש והצלה (CTIF), מצאו כי המאמץ ההנדסי של יצרניות הרכב ביצירת רכב בטוח ושכלולים נוספים, הוביל עם השנים לבעייתיות בחילוץ נפגעים בתאונות מצד כוחות החילוץ. כך, למשל, פלדה בקשיחות גבוהה מחייבת שימוש במכשירי חיתוך מיוחדים, וציוד ייעודי נדרש גם לשחרור הנפגעים בין כריות האוויר וחגורות הבטיחות הנעולות.
הבחינה החדשה נועדה לבחון את מידת הנגישות של צוות ההצלה לחילוץ הנפגעים: גישה לפתיחת הדלתות, שחרור מנגנון הנעילה, נקודות החיתוך של כריות האוויר ומותחני חגורות הבטיחות. בנוסף, יינתן ניקוד לדגמים המצוידים במערכת קישור אוטומטית לכוחות הצלה.
בהקשר מערכות התקשורת, נזכיר כי במהלך חודש מרץ הודיעו אנשי יורו NCAP כי יתחילו להתייחס לתקשורת רכב-לרכב (V2V), רכב-לתשתית (V2X). מערכות כאלה מיועדות, בין השאר, להתריע על סכנות בדרך, והן חלק ממערך התקשורת העתידי במכוניות.
רצף שינויים בתקן
הדיווח על החידושים במבחני הריסוק מהווה הזדמנות להזכיר כי התקן מתעדכן, ברמות שונות, אחת לשנה. לכן, יצוין, לא ניתן להשוות בדרך כלל בין ציוני בטיחות של דגמים שנבחנו בשנים שונות (פרט ל-2011 ו-2010; 2017 ו-2016; 2019 ו-2018).
ההבדלים המשמעותיים לאורך השנים היו ב-2009 (שיטת ניקוד חדשה; בחינת הגנה מפני "צליפת שוט"), ב-2014 (התייחסות למערכת בלימה אוטונומית והתרעת סטייה מנתיב; בחינת הגנה מפני "צליפת שוט" גם ליושבים מאחור), ב-2015 (מבחני הגנה פסיבית – מלפנים ומהצד – מחמירים יותר), ב-2016 (ניקוד ניתן רק על אביזרי בטיחות תקניים המוצעים בדגם נתון, או כחלק מ'חבילת בטיחות'; שינויים במדידת ההגנה על ילדים, ומתן משקל גדול יותר לתפקוד מערכת ההתרעה על סטייה מנתיב), ב-2018 (רף גבוה יותר עבור הניקוד למערכות הבטיחות המתקדמות, כמו בלימה אוטונומית עם זיהוי דו-גלגלי או זיהוי הולכי רגל בתנאי לילה, למשל).