דור שני של קומפאס הוצג ב־2016 והפעם הציון במבחני הריסוק מרשים (5 כוכבים ב־2017). עם שם מותג שאין שני לו בתחום השטח, גי'פ ממצב מזה מספר שנים את עצמו בתחום היוקרה, ורכב הפנאי הקומפקטי שלו מכוון את עצמו אל מול מתחרים נכבדים בקטגוריה המכניסה הזו (מזומנים — אלא מה?).
טוב מראה עיניים
העיצוב שווה התייחסות, ולא רק בגלל שלדעתי הוא נהדר. הגריל הקדמי המוכר ופנסי הבי־קסנון (ולד) מעניקים לקומפאס חזות מודרנית, אך כזו המבוססת על המוטיב של ג'יפ מאז ומתמיד, כולל דגמי ה־SUV שלה מלפני דור וגם שניים. למסר הזה מצרפת ג'יפ בהצלחה "מרכיבי שטח" כמו חיפויים מפלסטיק שחור בבתי הגלגלים, ומקנחת הכל בקווים אלגנטיים, כדי לחבר את המסר המסוקס למופע הנדרש ברכבי פנאי עכשוויים — שטח, אבל לא יותר מדי.
טוב מגע ידיים
הכניסה אל תא הנוסעים נוחה, המרחב נאה, המושב יאה — למרות מסעד קצר ומחסור בתמיכה למותניים (ולא ברור מדוע אינו מתופעל חשמלית, אפילו חלקית) — כולל ישיבה גבוהה כנדרש; אך הראות קדימה מעט נפגמת בגלל ההגבהה במרכז מכסה המנוע.
עיצוב סביבת הנהג בנאלי, אך האווירה בפנים נעימה בזכות הגוונים הבהירים. בחינה מדוקדקת מעלה שאיכותו לא רק שאינה ברמה הנדרשת מדגמים של מותגי יוקרה — היא די רחוקה. למעט חלקו העליון של הדשבורד (הרך) רמת הפלסטיק (הנוקשה) ממוצעת ומטה, אך איכות ההרכבה טובה. מסך המגע ("7) נראה קטן ומיושן, אבל יש כפתורים נפרדים למערכת השמע ובקרת האקלים (שני אזורים) שזה טוב ־ רק שהם ממוקמים נמוך. חסרים תאי אחסון שימושיים, גם לסלולרי, כשגם תא הכפפות וזה שבין המושבים קטנים.
מאחור המרווח הכללי נדיב (בפרט לברכיים), כשרק מרווח הראש מעט גבולי לגבוהים (גם בגלל גג פנורמי שנמתח עד מעל יושבי השורה השנייה), ובזכות תעלת הינע יחסית נמוכה גם נוסע שלישי יזכה לתנאי ישיבה סבירים. מעבר לפתחי המיזוג (הקטנים) תמצאו מאחור שקע USB ושקע 230 וולט. פתיחת דלת תא המטען החשמלית מגלה נפח סביר (438 ליטר) וסף גבוה.
מרכיבים איטלקיים, טעם אמריקאי
הפלטפורמה הוותיקה, "קטנה־גדולה 4X4" (גם בג'יפ רנגייד ופיאט X500; מקורה בשת"פ פיאט־ג'.מ ב־2005), עדיין מהווה את הבסיס (264 ס"מ). בעולם משווק ה'מצפן' עם לא פחות מ־17 יחידות הנעה, כולל אפשרות להנעה קדמית בלבד. בין הגרסאות כזו עם יכולת שטח משודרגת, 'טריילהוק', עם פגוש שונה לזווית גישה עדיפה, מצב 'סלעים' במערכת ההנעה, בקרת ירידה במורד וגם הילוך ראשון עם יחס נמוך של 20:1, מעין "הילוך כוח".
לישראל מגיע הקומפאס רק עם מנוע טורבו־בנזין בנפח 1.4 ליטר המנפק 170 כ"ס (5500 סל"ד) ו־25.5 קג"מ ב־2500 סל"ד, ומשודך לתיבת 9 הילוכים אוטומטית (ZF). מערכת ההנעה הכפולה מעבירה כוח לאחור רק עם זיהוי אובדן אחיזה, כשג'יפ אומרת שהיא גם יודעת להעביר 100% מהמומנט לכל גלגל בנפרד, מעין טורק וקטורי.
בורר מצבי הנהיגה (Jeep Active Drive) מאפשר בחירה בין 'שלג', 'חול', 'בוץ' או 'אוטומט'. רכב ההדגמה, ברמת הגימור הגבוהה, מצויד בחישוקי "19 (235/45) וצמיגים שלא יגיעו רחוק בשטח (Bridgestone Dueler H/P Sport); עם זאת, זווית גישה של 16.3 מעלות תגביל אותנו מלבדוק זאת עוד קרוב. חבל, כי עם מרווח גחון של 21.5 ס"מ וזווית נטישה של 31.4 מעלות (זווית גחון: 22.9 מע'), יכולנו להעמיק קצת יותר, ביותר ממובן אחד, בעניין יכולת השטח.
כביש תחילה
כבר ברגעים הראשונים אחרי תחילת תנועה המנוע שידר אופי מחוספס, עם צליל נוכח ומעט וויברציות בעמידה. תיבת ההילוכים איטית בתגובותיה, בתחילת תנועה או במהלכה, כשגם במצב ידני היא מרבה "לסרב פקודה". קיימת השהיה מורגשת לדרישות הנהג, לא מפתיע בהתחשב באופייה העצל של התיבה — שריבוי הילוכיה עומד כאן לעוכרה — ומנוע שלמרות שהוא מוגדש רק מעל ל־2500 סל"ד מואיל בטובו להירתם למשימה להאיץ 1540 ק"ג. כשזה כבר קורה, העברת הכוח לא לינארית ולעיתים מתקבלת תאוצה חזקה מהצפוי/הרצוי.
גם תצרוכת הדלק לא מרשימה, עם ממוצע של כ־8.7 ק"מ לליטר במסגרת המבחן. כשההילוך המתאים משולב והמנוע בתחום היעיל שלו, הביצועים דווקא בסדר (9.5 שניות ל־100 ועד 200 קמ"ש), כולל בתוואי הררי או תחת עומס מוגבר, רק חבל שזה גורר עומס רב גם על חוש השמיעה.
שיבושים קטנים וחספוסי כביש מורגשים יותר מהרצוי, אך בתוואי עירוני שופע אתגרי סלילה הציג הקומפאס יכולת שיכוך לא רעה על בורות/שקעים ו/או בליטות/שיפועים, רק שפעולת המתלים רועשת מדי. על מפגעים גדולים (או פסי האטה) בעלי שפה חדה הוא מתקשה יותר, כשפריקת עומס הקפיץ בסוף מהלכו מהירה (מידי) עד כדי חבטה לא נעימה. מחוץ לעיר ובמהירות גבוהה נוחות הנסיעה ממוצעת, כשהמתלים מתקשים לשמור על המרכב מרוסן על כביש לא מאוזן. רעשי רוח וכביש מבודדים נאות, בניגוד לרעשי מנוע ומתלים שנשמעים רבות.
בקצב ממוצע התנהגות הכביש צפויה ובטוחה, אחיזה לא חסרה, ההיגוי מעט איטי למרות יחס העברה קצר (3 סיבובים), אבל הדיוק סביר והוא שומר על משקלו באופן עקבי. כשמגבירים קצב — עוד מקום בו יחידת ההנעה מבליטה את פעולתה הלא רהוטה, כשכאן נוסף גם צליל תהודה מאומץ ומציק — הקומפאס מאותת שאין לכך סיבה טובה. בקצב גבוה הוא מרגיש גמלוני ומסורבל, זוויות הגלגול מחריפות, ההגה לא מדויק דיו והמרכב (הכבד) מגיב באיטיות לפקודותיו. דוושת הבלם נוקשה בתחילת מהלכה, וגם לוקה ברגישות למינון הבלימה; אבל עוצמת הבלמים טובה.
בקרת השיוט האדפטיבית, הכוללת גם מצב "פקקים", פועלת היטב, כך גם מערכת התרעת הסטייה מנתיב, רק שפעולת התיקון פעלתנית מידי לעיתים ולא תמיד עגולה בפעולתה, מה שלפעמים גורר אחריו טלטול מיותר למרכב.
שטח שנית
למרות המסורת וההצהרות אודות יכולת שטח שאין שנייה לה בקטגוריה, ברור היה לנו שרחוק לא נוכל להגיע ולו בגין הצמיגים וזווית הגישה הקלושה. התחלנו על שבילי כורכר קלים יחסית, אך עם "הפתעות" בדמות בורות וחריצים שיכולים לטלטל כהוגן מרכב על יושביו; זה לא המקרה בקומפאס.
האחיזה טובה, עבודת המתלים יעילה, ויכולת השיכוך מפתיעה לטובה עם שמירה על נוחות וביטחון לנהג. כמו בכביש כך גם בשביל, מעבר על קפלי קרקע גדולים עלול לגרום לחבטה. יחידת ההנעה הזו עוד פחות משכנעת בשטח; אותה השהיה, איטיות תגובה והעברת כוח לא חלקה מהווה עוד יותר בעיה כשנדרש מינון עדין. נראה שגם מערכת ההנעה הכפולה איטית להגיב כשצריך לנתב יותר כוח לאחד הצירים/לגלגל האוחז, כשחלק מהאשמה מופנה לפעולת יחידת ההנעה.
הפתרון — שלא בטוח שתמיד יעזור, נניח בסביבה סלעית — יכול להגיע בדמות כוח האינרציה ומהירות הגישה. בהצלבות המערכת לא מצליחה לתעל כוח יעיל ומהר לגלגל הדורש, אך עם התעקשות הצלחנו להתקדם לעבר המכשול הבא — עד שזווית הגישה דאגה שנעצור ונסתובב חזרה. אז יש לקומפאס יכולת שטח מסוימת, אולי אפילו קצת יותר גבוהה מהמקובל בקבוצה, רק שבלי יכולת לנצלה עולה השאלה — אז למה?
יומרות מול מציאות
ג'יפ קומפאס החדש מהווה שיפור בולט לעומת קודמו. ראשית ישנו עניין העיצוב, שבהחלט משדר "שטח־יוקרה". שנית יש מפרט שמציע מערכות נוחות ובטיחות ברמה טובה, כך גם המרווח והשימושיות. מצד שני, חלל הנוסעים רחוק מהרמה הנדרשת ליומרותיו, מה שנכון גם לגבי יחידת ההנעה הלא מספיק רהוטה (בלשון המעטה).
מחירו — 230,000 שקלים לרכב ההדגמה — לא אטרקטיבי מספיק, וגם לא מספיק רחוק מגרסאות כניסה של מתחרים מאותם מותגי יוקרה הנחשבים מובילים. אבל. גם אם הקומפאס עדיין "לא שם" בהיבט היוקרה, היום, יותר מתמיד — ולמרות סעיפים טעוני שיפור — הוא נושא בזכות ולא בחסד את שם המשפחה, מה שמחייב, למעשה, להתייחס לגרסה הנוכחת־נפקדת, טריילהוק.
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
פנאי/שטח יוקרה
