טויוטה היא צלע אחת במשולש היפנו־צרפתי — טויוטה־סיטרואן־פיג'ו — שהניב מכונית מיני אחת לשלושה מותגים. ארבע שנים אחרי שהוצג הדור השני בפרויקט, שהושק עוד ב־2005, נחשפה טויוטה אייגו מחודשת, והקדימה במעט עדכון דומה שעבר צמד האחיות מבית סיטרואן־פיג'ו. וכך, וכמו שקרה בעולם, אייגו שלאחר מתיחת הפנים מתייצבת כאן לפני שני הדגמים האחרים.
 
תתחדשי
השינויים ביחס לגרסאות שלפני מתיחת הפנים דומים בכל השלוש, אבל במבחן זה נתרכז כמובן באלו שנעשו באייגו. יחידות התאורה חדשות לגמרי מלפנים ומעודכנות מאחור, החישוקים חדשים והחזית עוצבה מחדש; בטויוטה וויתרו על ה־X המודגש והחליפו אותו בגרסה מעודנת יותר בצבע המרכב.
 
בתא הנוסעים נעשו שינויים קלים יותר — לוח המחוונים עודכן קלות, ריפוד המושבים חדש, וזהו בערך מבחינת מה שניתן לראות בעין. מערכת המולטימדיה עודכנה וכוללת כעת ממשקי אפל קארפליי ואנדרואיד אוטו. בהחלט חשוב: בטויוטה טוענים לתוספת חומרי בידוד רעשים.
 
חידוש נוסף נוגע למנוע — 1.0 ליטר, 3 צילינדרים — שבזכות שורה של שיפורים (מזרק דלק כפול, שינויים ביחס דחיסה ועוד) מפיק כעת 3 כ"ס יותר לסך של 72 כ"ס; שיא המומנט והסל"ד בו הוא מושג טובים קצת פחות (ממש קצת; פחות 0.2 קג"מ, יותר 100 סל"ד), אך לפי טויוטה עקומת המומנט טובה יותר, ובנהיגה יומיומית, עד 3000 סל"ד, זמינות המומנט טובה יותר, יחד עם צריכת דלק עדיפה.
 
מוכר וזה לא רע
על הנייר השינויים אינם דרמטיים הן בחוץ והן בפנים, וכך עולה גם במפגש הראשון, וזה בסדר גמור. קיבלנו אייגו קצת בוגרת יותר למראה, אבל עם מגוון אופציות רחב של חלקים בהתאמה אישית (מראות, שפה תחתונה, ספי דלתות ועוד), והתוצאה צבעונית וייחודית למדי בנוף הישראלי.

טויוטה אייגו - מבחן דרכים (מתיחת פנים)

 
בפנים העיצוב חינני מאוד ושילוב הצבעים (פתחי מיזוג, שטיחים ועוד) והחומרים החכם יוצר אווירה נעימה, המעלה אף חיוך. האיכות ממוצעת ביחס לקטגוריה, החומרים איכותיים יותר היכן שהידיים נוגעות (ציפוי עור לגלגל ההגה, למשל) והתוצאה המתקבלת נעימה ואף פעם לא מעליבה.
 
מושב הנהג מציע תמיכה טובה לגב התחתון, פחות לעליון — לטעמי, אחד המוצלחים בסגמנט המיני — והוא עוזר להפוך גם נסיעה ארוכה ולא מתוכננת מחוץ לעיר לקלה מהצפוי עבור חוליות הגב. תנוחת הנהיגה אינה מצטיינת בגלל הגה שאינו מתכוונן לעומק. המרחב מלפנים טוב והראות החוצה מצוינת.
 
מאחור המצב פחות משמח — אייגו הייתה ועודנה אחת הקטנות בקטגוריה ומציעה מרווחי ראש וברכיים מצומצמים מאוד מאחור, במיוחד לגבוהים. לא משהו ששווה להתעכב עליו במכונית עירונית באופייה — ועדיין, יש בקטגוריה הזו כאלה שעושות את זה טוב בהרבה. לחיוב נציין שגם כאן המושב עצמו נוח. תא המטען הוא מהקטנים בקבוצה (168 ל') ובעל סף הטענה גבוה.
 
טויוטה אייגו - מבחן דרכים (מתיחת פנים)


לא נוגעת
אייגו המעודכנת מגיעה אלינו בגרסת הנעה אחת המשדכת בין המנוע המחודש לתיבה רובוטית חד־מצמדית עם חמישה יחסי העברה; כבר כעת נציין כי ניתן להזמין אותה עם תיבה ידנית. תחילת נסיעה חושפת גם כאן תחושה מוכרה מאוד לכל מי שבילה מאחורי ההגה של האייגו. קולו של המנוע נוכח מאוד, בכל חלק של קשת הסל"ד, ואינו נעים במיוחד. בעיר הכוח מספיק לגמרי, ובהתאם להבטחות של טויוטה מורגש שיפור קל (ממש קל) בזמינותו, ועדיין הוא מעדיף לעבוד בסל"ד גבוה על פני החלק התחתון והשימושי (והשקט) יותר של טווח פעולת המנוע, במיוחד מחוץ לעיר.
 
התיבה הרובוטית מציגה כמה מהתופעות הפחות האהובות בתיבות מסוגה: העברת הילוכים איטית ושילוב לא ממש חלק של המצמד בהילוכים נמוכים. עם זאת, היא יעילה וניתן להתרגל לאופן הפעולה שלה. פקדי הילוכים מאחורי ההגה מוסיפים לשליטה על החלפת ההילוכים.
 
נוחות הנסיעה נותרה ללא שינוי, והיא טובה למדי ביחס לדגמים אחרים בקטגוריה. למרות התמודדות פחות מוצלחת עם בליטות שונות, היא טובה בספיגת שברים ושקעים בעיר ומחוצה לה, והיינו רוצים רק ריסון עדיף של תנודות המרכב.

טויוטה אייגו - מבחן דרכים (מתיחת פנים)

 
למבחן קיבלנו את הגרסה הפתוחה, כך שקשה להתייחס ממש לטענות של טויוטה בנוגע לשיפור בידוד הרעשים. בפני עצמה היא הייתה סבירה בלבד כשהגג סגור, רמת רעשי הרוח הייתה גבוהה ורעשי דרך ועבודת מתלה הפגינו נוכחות.
 
כשהכביש מתפתל מתגלית הטויוטה הקטנה כחביבה לנהיגה בזכות התנהגות צפויה, תגובות שלדה טובות, אחיזה סבירה ביחס למידות הצמיגים הצנועות (165/60-15) והגה מהיר (אך קל מדי).
 
צריכת הדלק הממוצעת בימי המבחן, שנעשו כמובן ללא כל מאמץ לחסוך ועם אחוז גבוה יחסית של נסיעה עירונית, עמדה על 15.1 ק"מ לליטר. יפה.
 
טויוטה אייגו - מבחן דרכים (מתיחת פנים)


שפרה עמדות
טויוטה אייגו שאחרי מתיחת הפנים היא מכונית טובה קצת יותר, עם עיצוב מעט שגרתי יותר בחזית אך עדיין חמוד, מערכת מולטימדיה מתקדמת כנדרש בעת הנוכחית ומערך בטיחות עשיר למדי הכולל מערכת בלימה אוטונומית והתרעה על סטייה מנתיב שמוצעות באופן תקני, כך שלא נדרשת מערכת בהתקנה מקומית. ועד שיגיעו הגרסאות המעודכנות של אחיותיה היא שיפרה את עמדתה ביחס אליהן עם ציוד רב יותר ומחיר תחרותי יותר: 76,000 שקלים לרכב שנבחן.
 
נכון, היא עדיין אינה ההצעה המובילה עבור מי שמשתמש בספסל האחורי באופן תדיר או כאלה שלא יכולים לוותר על הפעולה הרהוטה יותר של תיבה פלנטרית, אבל יחד עם נוחות הנסיעה שנותרה טובה ויחידת ההנעה שנותרה חסכנית לגמרי, יש כאן הצעה מלאת אופי למיני יעילה אך לא אפרורית, במיוחד בגרסת הגג הפתוח.