ב-2018 הייתי בפראג שם פגשתי את הקופה במפגש מצומצם ונטול מצלמות, והיה זה עוד לפני שידענו כי הרכב ייקרא "אניאק". בתחילת 2020 נהגתי בגרסה הרגילה שהייתה אז בשלבי הפיתוח הסופיים שלה; היה זה חודשים לפני שהדגם הוצג רשמית.
אנשי סקודה הציגו את הקונספט המקדים של אניאק בגרסאות קופה דווקא; כך היה עם ויז'ן E שהתייצב ב-2017 בשנגחאי או עם ויז'ן iV שראה אור ב-2019 בז'נבה, כאשר זה האחרון היה כבר קרוב ממש לדגם שירד מפס הייצור.
הקשר, פרטים
גרסת הקופה של דגם הפנאי החשמלי של סקודה, אניאק iV, הוצגה ב-2022, כשנה וחצי אחרי הגרסה הרגילה ונחתה בארץ לקראת אמצע 2023.
כמו כל דגמי הביניים החשמליים של מותגי קבוצת פולקסווגן, גם אניאק בשתי גרסאותיו מבוסס על הרצפה החשמלית-ייעודית MEB שנחנכה לראשונה עם פולקסווגן ID.3 ב-2019. ככל שמדובר בישראל, זו משרתת כאן את ID.4 ואת אודי Q4.
בסיס הגלגלים, 276.5 ס"מ, זהה לזה של אניאק הרגיל, וכך גם הרוחב, 187.9 ס"מ. ממדי האורך והגובה קרובי בהפרש מילימטרים: בקופה 465.3 ו-161.4 ס"מ; ברגיל 464.9 ו-161.6 ס"מ בהתאמה. הגג המשתפל ממש מאחור הביא לכך שתא המטען קטן ב-15 ליטרים ל-570 ליטרים, ומקדם הגרר שופר: 0.24 בהשוואה ל-0.25.
השאר זהה: מנוע חשמלי אחד מייצר 204 כ"ס ו-31.6 קג"מ, ההנעה אחורית, משך ההאצה מ-0 ל-100 קמ"ש 8.7 שניות והמהירות המרבית 160 קמ"ש. גם המערך החשמלי זהה: בגרסה '80' סוללה של 82 קוט"ש (ברוטו; 77 קוט"ש נטו) והספק הטעינה המהירה הוא 135 ק"מ. יש הבדלים בטווח: לקופה טווח מוצהר הנע בין 537 ק"מ ל-550 ק"מ לפי רמת האבזור; לרגיל טווח של 517 ק"מ.
גרסת הקופה מוצעת בשלוש רמות אבזור (ברגילה ארבע); מחירה של 'לופט' הבסיסית הוא 236,400 שקלים; 'סוויט/אקו סוויט' עולה 277,000 ו-279,000 שקלים; 'ספורטליין' מוצעת ב-289,000 שקלים. מחירי גרסה זאת גבוהים ב-21,000 שקלים מזו הרגילה ברמת האבזור הבסיסית, ב-10,000 שקלים ברמות האבזור האחרות.
למבחן קיבלנו את רמת האבזור האמצעית וזו כוללת, בין השאר, תאורת לד מטריקס, חישוקי "20, סבכה מוארת, גג זכוכית, מפתח חכם, תפעול חשמלי לדלת תא המטען ולמושבים הקדמיים שהם גם מחוממים עם עיסוי במושב הנהג, מסך מרכזי "13, בקרת אקלים תלת-אזורית, שולחנות בגב המושבים, ריפוד דמוי-עור.
עיצוב, נראות
הממדים זהים, החזית כמעט ללא שינוי – אבל גרסת הקופה נראית שונה מזו הרגילה בגלל החלק האחורי המשתפל מוקדם ליצירת מופע הקופה הדינמי ובניגוד לקווים הרבועים ולהופעה המזוותת המאפיינים את החלק האחורי של הגרסה הרגילה. מזוויות מסוימות הרכב נראה מאוד אלגנטי, מזוויות אחרות הוא נראה מעט מגושם וצר. החרטום מעט קצר עבור עיצוב ספורטיבי, אך קווי האורך של הרכב יוצרים מופע זורם.
נהג, נוסעים
המושבים, המשטחים ודיפוני הדלתות עטויים בדמוי-עור בצבע חום המעניק לפנים הרכב הופעה מכובדת. איכות החומרים נאותה בחלק העליון של סביבת הנהג אך חלקים תחתונים ודיפון הדלתות לעיתים נוקשים ולא מספיק איכותיים. הבדל משמעותי אחד הוא בגג הזכוכית, שמעביר יותר מדי אור וחסר כיסוי לאטימתו. סקודה מספקת כיסוי אותו צריך לתפעל ידנית באופן שאינו נוח ועדיין אינו אוטם מספיק. מוזר.
במרכז סביבת הנהג צג "13 השולט ברוב המערכות ואינו כה נוח לתפעול. מצד אחד, לחצני קיצור דרך לתפריטי מצבי ניהוג, מערכות בטיחות ושליטה ישירה בטמפרטורת המיזוג; מצד שני, למשל, ביטול פעולות כמו תיקון היגוי (אגרסיבי מאוד בזחילה עם בקרת השיוט) מחייב נבירה בתפריט, וכך גם שינויים נוספים בבקרת האקלים או במערכות, כמו חימום מושבים. בנוסף, למערכת נדרש זמן רב כדי להגיב על שינויי תצוגה. הנמכת עוצמת השמע נעשית דרך פס מגע שאינו מואר, כך שהתפעול מההגה נוח בהרבה.
המחוונים עצמם זעירים וכוללים מעט מידע. בין המושבים בורר הילוכים קטנטן שאינו כולל מצב חניה (P), ותפעול בלם החנייה הוא זה שמביא לתפעולו.
תנוחת הנהיגה נאותה, אך אינה מושלמת; הדוושות קרובות מדי, כיוון ההגה אינו טוב "עד הסוף" וכיוון גובה המושב מוגבל, מה שיפריע לנמוכים. המושב עצמו נוח, אך תמיכת הגב אינה מספקת. שדה הראייה לאחור, גם בגלל מבנה הקופה, מוגבל, ומכיוון שאיכות התמונה במצלמת הנסיעה לאחור אינה מתעלה, הדבר מקשה בחניות.
המרחב מאחור טוב, מרווחי הברכיים וגם הראש ראויים. באבזור בקרת אקלים לחלק זה, וילונות הצללה וגם תא במרכז הרצפה אותו ניתן לפרק. 'פשוט חכמה'? כן, וכיאה לסקודה הקופה שופעת רעיונות כמו מחיצה נשלפת במנשאי הספלים או מדף בתא שבין המושבים. העניין הוא שמרוב פטנטים יותר מדי חלקים יכולים ללכת לאיבוד.
זה נכון גם למה שמתחת לרצפת תא המטען – ממש מבנה מורכב עשוי תאים אותו ניתן לפרק כאשר רוצים לקבל את מלוא נפח הטעינה. אבל, אני תמה, היכן נשים את הקונסטרוקציה הגדולה לאחר שנפרק אותה? לא נורא, כי גם ללא אותו פירוק חלל ההטענה גדול, ולנו – חברי להקת פונץ' – הוא מאוד יעיל, וקל לטעון בו את כלי הנגינה שלנו, לעוד הופעה לאנשי הדרום.
מנוע, ביצועים
אין צורך בלחצן ההתנעה הנמצא מאחורי גלגל ההגה הנאה; הרכב מותנע כאשר מעבירים ל-D. הביצועים, כעולה מהנתונים שצוינו למעלה, טובים, אבל אינם מסחררים כמו בדגמים חשמליים אחרים. בניגוד לדגמים חשמליים אחרים, הקצב נשמר גם כאשר המהירות עולה, וחטיבת הכוח אינה מאבדת כושר בהאצות ביניים במהירויות גבוהות. זו פועלת באופן מדוד והדרגתי לאורך כל הדרך.
קצת מעצבן שהבלימה הרגנרטיבית, שנקבעת באופן נוח מפקדים שמאחורי ההגה (יש גם מצב B בבורר), מתבטלת בכל דימום או עם שינוי במצבי נהיגה, והדבר קורה מעט אחרי השינוי – וזה מבלבל.
ביום המבחן, שהתאפיין במזג אוויר נעים, הצריכה הייתה 5.6 ק"מ/קוט"ש וטווח של 420-430 ק"מ כאשר הרכב נע בקצב התנועה. לאחר קטע דינמי לא ארוך הצריכה הכללית ירדה ל-5.5 ק"מ/קוט"ש ולטווח של 400-420 ק"מ.
ציפינו שבנסיעה להופעה במשאבי שדה נשיג תוצאות טובות יותר כי הקור יקל על פעולת המזגן, שאף כובה בחלק מהנסיעה, ובגלל הדרך מישורית. אבל בגלל הפקקים בהלוך, תוספת המשקל (הלא גדולה) וקצב התנועה המאפיין את כביש 6 בחזור השלמנו 290 ק"מ עם 27% סוללה וצריכה של 5.3 ק"מ/קוט"ש (כ-410 ק"מ). בימים כאלה העדפנו לא לעצור לטעינה, אז טוב שלא נסענו למצפה רמון...
נוחות, התנהגות
נוחות הנסיעה בקופה מעט טובה ומוצלחת ממה שזכור לנו מהמבחן של הגרסה הרגילה; אולי בגלל צמיגים בחתך מעט פחות נמוך – כאן 255/45-20 בהשוואה ל-235/45-21 מלפנים ו-255/40-21 מאחור ברגילה שנבחנה. עם זאת, ובגלל הכיול המעט נוקשה של המתלים וסוג הבולמים, פעולתם על קטעים משובשים מעט "עסוקה".
סקודה ניצלה היטב את היעדר המכלולים הקדמיים ליצירת זווית חדה בהפניית הגלגלים לטובת כושר תמרון מעולה המוצא ביטוי ברדיוס סיבוב של 9.3 מטרים; נתון מעולה בכל הקשר. בכביש הבין-עירוני רעשי הכביש ובעיקר אלה של הרוח מורגשים אך לא באופן קיצוני.
נוחות הנסיעה בשביל מפולס טובה, אבל זאת נפגמת כאשר הרכב פוגש באבנים, בורות גדולים או בשינויי גובה.
היכולת הדינמית טובה, והעובדה שלרכב הנעה אחורית ולא מעט מומנט – ששיאו הנאה זמין בכמעט אפס סל"ד, כיאה למנוע חשמלי – מורגשת גם ביציאה איטית מפנייה עירונית. ככל שמדובר בהנאה מנהיגה, הרכב מפגין כי יש לו החומר הזה – דחיפה מאחור, הידוק קל לקצת היגוי-יתר – אבל אם מגזימים קצת, הבקרות משתלטות בזריזות על הישבן הסורר, כמו מורה קפדנית לנער פוחז: "אנחנו סקודה, זה לא באמת קופה, גם לא מכונית ספורט. תתנהג יפה". והאוטו מתנהג יפה.
ההגה 'ארוך' ויש לו 3.5 סיבובים מנעילה לנעילה, אבל הוא לא איטי לתחושה. הוא קל במשקלו ומדויק. ביום הרוחני בו נסענו חשנו ברגישות מסוימת לרוחות צד, אולי גם בגלל תוספת המשקל מעבר לקו הגלגלים מאחור.
פעולת הבלמים חסרה עצמה והחלטיות והמהלך הראשוני של הדוושה ארוך מדי. ברכב כה כבד (2140 ק"ג) זה אינו נוסך ביטחון, ונראה שההחלטה של אנשי קבוצת פולקסווגן על בלמי תוף מאחור ראויה לבחינה מחדש. בנוסף, הרכב אינו זורם בחניות והבלימה הרגנרטיבית אינה מספיק חזקה.
סיכום, תמורה
סקודה אניאק קופה הוא רכב פנאי נאה מאוד לעין ונעים לנהיגה ולנסיעה, בייחוד מחוץ לעיר. הוא עשוי היטב בפנים, האווירה עשירה, האבזור מכובד, המרחב טוב והפטנטים מרובים. הביצועים אינם מסחררים כמקובל בדגמים חשמליים אחרים, אך הם בהחלט מספקים וטווח הנסיעה נאה.
בניגוד לגרסאות קופה של דגמי פנאי, השימושיות של הקופה טובה כמו זאת של הגרסה הרגילה, ופער המחיר סביר בהינתן העיצוב המשופר.
כך שסקודה אניאק קופה הוא רכב נאה, עשיר, מבצע כנדרש – אבל בהינתן ההספק והתחרות, המחיר, 279,000 שקלים גבוה בהשוואה להצעות אחרות בתחום דגמי הפנאי החשמליים בקטגוריה זו.
