הונדה ג'אז 2016 יד שניה

רק בשנת 2001 החליטו בהונדה להצטרף לתחרות בזירת הסופרמיני האירופאית, כשהציגו את הדור הראשון לג'אז. הם הביאו תפיסה שונה מהמקובל, עם מרכב גבוה יחסית בתצורת מונובוקס מיניוואנית, ומיקום מיכל דלק מתחת למושב הנהג. זה אפשר קבלת מרחב פנים גדול ומפתיע ברכב קטן יחסית, עם אפשרויות גמישות לקיפול מושבים. הדור השלישי לג'אז שומר על הנוסחה אבל השינוי הגדול מבחינתנו הוא בתמחור. באופן מסורתי הייתה הג'אז יקרה משמעותית ממתחרותיה, אך הפעם היא תומחרה כחדשה ישירות מולן.

האבזור הבטיחותי ברמת הגימור הגבוהה (קומפורט) היה עשיר וכלל, מעבר למערכת מניעת תאונות עירונית שיש בכל רמות הגימור, גם התרעה על סטייה מנתיב, חיישנים היקפיים, קריאת תמרורי מהירות ומגביל מהירות חכם.

הונדה שמרה על הצללית הייחודית של הג'אז, אבל ניסתה לשלב בה קווים חדים יותר לחרטום ובייחוד לאחוריים, כמו גם תלת מימדיות לדופן. התוצאה נראית יותר מודרנית, במיוחד מלפנים, בולטת וגדולה, אבל משהו מהחיוך של הדור הקודם אבד והאחוריים מעט מסורבלים.

בסביבת הנהג בצעה הונדה צעד קדימה מבחינת האיכות, אך הפלסטיקה עדיין קשיחה ויוצרת רושם חלול. ברמת הגימור הגבווה מערך מולטימדיה חדש, שופע אפשרויות, יודע לתקשר בעברית ומתהדר במירור-לינק וממשק בסגנון אנדרואיד. מצד שני הוא נראה קצת פשוט מדי, ותפעול מערך השמע אינו נוח. הקלף החזק בג'אז היה תמיד המרחב הפנימי, והדגם החדש אפילו משפר את המצב. המרחב לשני מבוגרים מאחור מצוין וגם תא המטען גדול ביחס למקובל בקבוצה. "מושבי הקסם", שמתקפלים לכל כיוון, מוסיפים לשימושיות. אך המושב ותנוחת הנהיגה התגלו כפחות נוחים מהצפוי בנהיגה ארוכה.

הג'אז מצוידת במנוע 1.3 ליטר חדש. הוא מייצר 102 כ"ס ומשודך לתיבה רציפה עם אפשרות למצב ספורט ותפעול ידני (שבעה הילוכים מתוכנתים). במצב הרגיל מרגישה חטיבת הכוח חסרת פלפל ברגע הראשון, ומחייבת לחיצה הגונה על המצערת כדי לזוז בזריזות. המנוע דורש שימשכו אותו במעלה הסל"ד כדי לספק את כוחו, אך כשעושים זאת מתקבל רעש לא נעים ותחושה מאומצת. בצד החיובי, צריכת הדלק מצוינת והמכונית נעה בין 18 קמ"ל בנסיעה נינוחה ל-15.4 בקטע מגוון יותר.