קיה סול

הדור השני של קיה סול הוצג בשנת 2013.

הדגם החדש גדול במעט מזה היוצא, מה שמסייע למרווח פנים טוב יותר.

מבחינת העיצוב הסול מהווה מעין אבולוציה זהירה של הדור היוצא, אבל זה בהחלט חיובי –הסול נראית רעננה ועדכנית גם היום.

תא הנוסעים עבר שדרוג מורגש עם עיצוב ואיכות חומרים נעימים מבעבר.

בארץ הסול משווקת עם מנוע הבנזין 1.6 ל' המוכר של היצרן (132 כ"ס) או עם מנוע דיזל בנפח דומה (128 כ"ס) - בשני המקרים עם תיבה אוט' 6 היל'.

הסול מנסה לקסום לשני קהלים שונים – מצד אחד היא נראית אופנתית כמו רכבי הפנאי הקטנים כמו ניסאן ג'וק, אך מהצד השני היא מבטיחה שימושיות שקרובה יותר למיקרוואנים דוגמת סיטרואן C3.

שילוב מעניין שזוכה לתרגום איכותי יותר מזה של הדור היוצא.

באוקטובר 2015 הגיעה גרסת דיזל משופרת, עם מנוע מחוזק ותיבה רובוטית דו-מצמדית עם 7 היל'.

קיה סול נמצאת בארץ על הגבול בין קטגורית המיקרוואן לקטגורית הפנאי-קטן המתעוררת.

כמו בדור הקודם, הסול מציעה עיצוב רבוע וזקוף, שמצליח להראות נאה וצעיר למרות הפרופורציות.

אף אחד לא יטעה לחשוב שמדובר ביורד שטח מסוקס, אבל יש לסול נוכחות בולטת, במיוחד בגרסאות הצבועות בשני גוונים.

תא הנוסעים של הסול מרגיש פחות מיוחד מהעיצוב החיצוני, ולא היינו מתנגדים לקצת יותר עליצות בבחירת הצבעים.

מהצד השני, הוא מרווח ועשוי היטב, הן מבחינת הרכבה ובמיוחד מבחינת חומרים – לא דבר ברור מאליו בקטגורית הפנאי-קטן. המושב האחורי מתאים לשלושה – הן מבחינת הרוחב והן מבחינת הרצפה השטוחה.

האבזור מכובד גם בגרסת הבסיס, אך צג המגע של מערכת המולטימדיה והדיבורית, שמשרת גם את מצלמת הרברס, מעט קטן מדי.

תא המטען מציע מרווח שימושי, אם כי המבנה שלו קצר וגבוה יחסית.

הדור החדש שומר על יחידת ה-1.6 ליטר הזרקה ישירה המשודכת לתיבת שישה הילוכים פלנטרית.

על הנייר היא אומנם איבדה מעט סוסים לעומת הדור הקודם – 132 כ"ס לעומת 140 – אך זה לא מורגש על הכביש. הביצועים סבירים בהחלט, גם אם לא מאוד.

לפעמים המנוע מייצר וויברציה לא נעימה בעומס בינוני.

צריכת הדלק סבירה –11 ק"מ לליטר במבחן שערכנו.