יונדאי i25 2016 יד שניה

בקיץ 1995 נחתה כאן האקסנט. לא המכונית הראשונה של יונדאי בישראל, אבל הדגם הראשון שפותח עצמאית על ידיה. חשיבותה מבחינתנו הייתה ביצירת נישה חדשה, של 'משפחתיות קטנות', שהתגלתה כפתרון מצוין לציים שרצו משפחתיות מוזלות לבעלי הדירוג הנמוך. בזכות מנוע בנפח 1.5 ליטר היא נתפסה כשווה פחות מחלום ה"אלף שש מאות" המקומי. זו הייתה דרך לסימון מעמדות, להעניק לעובד הזוטר סדאן קלאסית ולשמור על כולם מרוצים. זה היה גם פתרון למי שרצה "אוטו גדול" במעט כסף – וההצלחה הייתה גדולה.

יונדאי i25 2016 היא דור רביעי לאקסנט ההיא ונחתה בישראל ב-2011. היא משווקת בגרסאות 1.4 ליטר (100 כ״ס) עם תיבה אוטומטית רציפה או 1.6 ליטר (124 כ״ס) בשידוך לתיבה אוטומטית עם 4 הילוכים, ומוצעת בשתי רמות גימור: אינספייר הבסיסית, שיועדה בעיקר לציי רכב, ופרימיום המאובזרת, ללקוחות פרטיים. האבזור נאה כבר ברמת הבסיס - 6 כריות אוויר, מחשב דרך ומערכת מולטימדיה עם מסך מגע בגודל 7 אינץ', מערכת ניווט, קישוריות בלוטות' (המשמשת כדיבורית ומאפשרת גם השמעת מוזיקה ממכשירים תואמים) ומצלמת רוורס. רמת גימור פרימיום כוללת בנוסף גם גג נפתח, חישוקים קלים ופנסי ערפל.

ה-i25 הייתה מכונית הנוסעים הראשונה שהציגה בפנינו את קו ה"פיסול בזרימה" של יונדאי, והיא נאה והרמונית יותר מהמקובל בסגמנט המשפחתיות הקטנות. אולי משום שאין לה גרסת חמש דלתות, היא נראית יותר הומוגנית כסדאן ופחות כהדבקה של זנב.

תא הנוסעים ממשיך בקו ההקסגוני והזורם שמנסה ליצוק מראה חדש לתוכן המוכר. יש כאן מראה מעניין עם המחוונים העכשוויים של יונדאי וניסיון לעצב בצורה שונה את הקונסולה המרכזית. זה מיוחד יותר מאשר במתחרות, וגם שילוב הגוונים האפורים ודיפון הבד בדלתות תורם לתחושה אוורירית יותר. מאידך, איכות הפלסטיקה אינה מרשימה במיוחד.

המושבים נוחים אבל בנסיעות ארוכות הם מעט רכים מדי. מאחור נהנית ה-i25 מהכניסה הנוחה וממרחב רגליים טוב, אך מרווח הראש מצומצם. הרצפה השטוחה מסייעת אף היא. תא המטען נוח להטענה והוא בעל מפתח גדול.

את גרסת ה-1.4 ליטר לא בחנו, אך גרסת ה-1.6 ליטר מעניקה תחושה נמרצת. התיבה מגיבה מהר וחלק לקיק דאון, המנוע מטפס בחדווה לטורים גבוהים ועקיפות מתבצעות בקלילות יחסית. גם צריכת הדלק נאה: בשיוט נינוח רשמנו קצת יותר מ-14 ק"מ לכל ליטר וממוצע המבחן עמד על 10.9 ק"מ/לליטר.